הילד הרע , מה ? – פרק 8 : ואני ממשיכה לשנוא את אלכסנדר … בערך .

" נו , אתה מתכוון לשבת ?" שאלתי את אלכסנדר ,
" כן ." אמר והתיישב . אני שונאת אותו . לא יודעת למה .

אוסטין ואני טיילנו במסדרון , " אז מה הקטע של השתייה אוסטה ? " שאלתי אותו . נדבק לו הכינוי אוסטה – מה לעשות ?
" סתם . זה משחרר . רוצה ?" שאל אוסטין ושלף בקבוק מהלוקר שלו ,
" מה זה ?" שאלתי אותו , הסתקרנתי .
" בריזר . אין בזה הרבה אלכהול . זה מיץ פירות עם קצת אלכהול ." השיב . לקחתי מידו את הבקבוק ובחנתי את הרכיבים – הוא לא משקר . שקלתי בידי את הבקבוק וקירבתי את הפקק לפי ,
" לא פה , משוגעת !! מורה רואה אותך ואת מתה ! לשירותים ." אמר אוסטין וגרר אותי לשירותי הבנות ,
" אוסטה , מותר לך להיכנס לשירותי הבנות ?" שאלתי אותו וצחקתי , " לא ידעתי שאתה גיי !"
" אוף איתך ! קימברלי , שתי כבר ." אמר אוסטה בכעס .
קירבתי את הבקבוק לשפתי וטעמתי את הנוזל השקוף .
טעים , מאוד ! הרחתי את הנוזל וציקצקתי בלשוני , קירבתי את הבקבוק שנית ולקחתי לגימה ארוכה .
" כן אוסטה , זה ממש טעים !" אמרתי לו והמשכתי בשתייה .
" אמרתי לך ." צחק אוסטין .

אוסטין דפק את אגרופו על הלוקר , הוא נישק אותי בלהט .
אוסטין העביר את ידו על גופי ..

נכנסתי לשיעור אזרחות , המורה המשיך לברבר ולברבר גם שנכנסתי .
" אוף איתך !! אתה חופר וחופר , ואף אחד לא מבין !" צרחתי עליו , הוא הרגיז אותי .
התלמידים הביטו בי בפליאה , " עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי אותם , והם הנהנו במרץ .
אלכסנדר הביט בי במהירות ואחז בלחיי , " היא מסוממת ." אמר וכל הכיתה נחרדה , חוץ מאוסטין . אוסטין ישב בצד וצחק .
" היא מסוממת ?!" צרח המורה , " מסוממת ?!!"
" כן . האישונים שלה מורחבים כמו של גופה ." קבע אלכסנדר .
צריבה טיפסה במעלי ביטני , " יש לי להקיא. " אמרתי כמו ילדה קטנה , אני זוכרת הכל במעורפל .
" בואי ." אמר אלכסנדר והוציא אותי מהשיעור . הקיא טיפס מלעלה ,
" מהר יותר !!" צווחתי בייאוש , ואז הכל יצא החוצה.
– מה קרה אחרי ששתיתי? אני לא זוכרת .
" מי סימם אותך ?" שאל אלכסנדר .
– "לא יודעת . אני מפחדת ." אמרתי לו , " אני רוצה את אמיגו ."
" את מי ?!" אלכסנדר שאל . אמיגו תמיד הרגיע אותי , סוסים זה דבר מרגיע .
לשבת ליד החיה האצילית הזאת , להקשיב לליבה הרחב פועם …
" החניון ." אמרתי לו, הוא גרר אותי החוצה . בזמן ש'הלכנו' אני חושבת שהתחלתי לחלום.

~ פלאשבק ~

" אבא ?" שאלתי אותו , בתור ילדה בת ארבע . תמימה כל כך .
" כן יפה שלי ?" אבא השיב בקולו הגברי , הוא ליטף את הסייח השחור .
" מה זה ?" שאלתי אותו והבטתי בחיה המוזרה הזאת , אהבתי את הצורה בה רגליה מטופפות על הריצפה . הדבר צהל .
" זה סוס . קוראים לו אמיגו ."

~ יציאה מהפלאשבק ~

התיישבתי ליד אמיגו , הוא הביט בי בפחד , אפו הוורוד רטט . ישבתי לידו , ליטפתי את חזהו הגדול . העברתי את ידי על אזור ליבו – דפיקותיו נשמעו . כ"כ מרגיעות .. אבל רחוקות מהמציאות הזאת .
מליחות הציפה את פי – בכיתי .
" למה את בוכה ? " שאל אלכסנדר בעדינות . הרוך שבו דיבר , הוציא אותי מאיזון . חמימות הציפה את עורקי והשתלטה על הראש שלי . כמו מנגינה עליזה , פרעתי את ראשו של אלכסנדר .
" אני מחבבת אותך ." אמרתי לו ובלי משים הנחתי את שפתי על שלו , מילמלתי לתוך הנשיקה , "אתה נחמד מאוד. " אלכסנדר ליטף את הלחי שלי והעמיק את הנשיקה הרכה . רק שפתותינו נגעו – וזה היה כל כך מספק . נגיעונת , שכאילו הראתה לי את עולמו . לא רציתי שהרגע הזה יגמר , והתרגשות אחזה בבטני . כמו פרפרים קטנים שמדגדגים את הבטן , מעופפים , בקושי נוגעים אך מספקים . אהבתי את התחושה הזאת – אבל ידעתי שזה לא אמיתי . ידעתי שאני לא אזכור את הרגע הזה . אני מסוממת . אני מסוממת .
המילים הוטחו בי , זה לא אמיתי .
התנתקתי מאלכסנדר במהירות ובכיתי כל כך חזק . סבל שטף אותי . הדמעות קלחו החוצה , כי ידעתי שזה לא אמיתי . זה כ"כ כאב . הלב שלי התקבצץ : ככה מרגיש שברון לב . חוויתי שברון לב .
" אוי .למה את בוכה ? עשיתי משהו לא בסדר?" שאל אתי במהירותצ אלכסנדר , הוא דאג ,
" זה לא אמיתי !" צרחתי . הייתי כל כך אומללה . המצב הנפשי שלי התערער לגמרי , הייתי פשוט שבורה .
לקחתי את מושכותיו של אמיגו , הרכבתי עליו את אוכפו ודהרתי משם . בורחת .

קפצתי למקלחת החמה ושטפתי את כל הצרות .
החלטתי – אם כולם פוגעים בי , אני לא אחשוף את הרגשות שלי . אני .. אני בחורת הברזל .

~ יום למחרת .~
( שימו את השיר הזה לאווירה :
https://www.youtube.com/watch?v=lUvYR2ZYjVY
שמתי את זה גם ברציתי להוסיף . כדאי לכם ! )
דחפתי את החנון לרצפה , " תתחפף ." יריתי לעברו . צעדתי ברעשנות במגפיים שלי , השחורות .
צעדתי במסדרון . חברות הפוטבול שרקו לעברי – ניפנפתי אותם .
החולצה שלי , חולצת סטרפלס בצבע בז' הייתה מוקפת במעיל העור השחור שלי . המכנס שלי , מכנס שורט קצרצר , מתחתיו גרביונים אפורים שריבועים חוצים אותם באלכסונים .
אוסטין הביט בי בהשתהות , ואפילו הצטרף לקריאת השריקות הרמה .
אני מקובלת . ורעה .