הילד הרע, מה?- פרק 3

ירדתי מגבו של אמיגו והבטתי בארווה, "אוסטין?? אתה פה?" צעקתי.
"כן." אמר אוסטין ויצא מתוך אחד התאים, "החלטת להפוך לסוס?" שאלתי בציניות.
אוסטין התקרב אל אמיגו והתחיל ללטף את הצוואר שלו.
אוזניו של אמיגו השתטחו, זאת אומרת שהוא כועס.
הוא סובב את צווארו ודחף את אוסטין על הרצפה,
"אה! חהחהחה.." התחלתי לצחוק בהפתעה, כתגובה אמיגו נחר ואפו הוורוד רטט.
"אווץ'.. גם הסוס שלך שונא אותי?? מה יש לכם?!!" שאל אוסטין בעצבנות,
"אני חושבת שההיגיון פועל בשביל שנינו." צחקתי עליו, "זה נורמלי. אמיגו לא מחבב את כולם. בוא." תפסתי בידו ומשכתי אותו למעלה, צוחקת עדיין מהמקרה.
'אמיגו חבט באוסטין, חה!' נראה איזה חנון מסכן יעז לעשות את זה בבית ספר..

התיישבתי על המיטה שלי בעוד אוסטין יושב על הכיסא מחשב שלי.
"קיצר, מה את רוצה?" שאל אוסטין, טוב, כנראה אני באמת רוצה משהו. הוא צודק.
השתדלתי לא לחשוב על כמה שהוא חתיך.
השיער השחור הפרוע שלו והעיינים הכחולות האלו הביטו בי.
"אתה צריך עבודה בהיסטוריה, נכון?" שאלתי,
"כן. ו..?" השיב אוסטין,
"עם אתה תקבל את העבודה בהיסטוריה, אני נהיית מקובלת. אתה תהפוך אותי למקובלת." אמרתי בשקט,
אוסטין הסתכל עלי בערמומיות, " בואי, הולכים לקניון." הוא משך את ידי וירד למטה, "צריך כסף. איפה יש לך כסף??" הוא שאל בעודו מסתובב במטבח כמו כלב קטנטן.
"כמה?" שאלתי בשקט בעודי מפשפשת בארון שליד האח, סובבתי את העיגול הקטן בכספת, ו.. הינה,
שטרות ירוקים בלטו מתוך כספת הפלדה, "כמה כסף צריך?" שאלתי.
"כמה יש לך?" שאל בשקט בעודו מביט בכספת בהשתאות, "אני חושב שיש לך הרבה.."
"אני לוקחת מאתיים, בסדר?" אמרתי ולקחתי כמה שטרות.
"בסדר גמור." אמר אוסטין, מנסה להישאר אדיש.
"יוצאים?" שאלתי, "איזה מכונית ניקח?"
"את תיקחי את הלמבורגיני שלך. אני אקח את המכונית שלי." אוסטין אמר ונכנס לתוך מכונית שחורה, פשוטה כזאת.
"טוב." אמרתי ונכנסתי לתוך המכונית שלי, "לאן נוסעים?"
"תסעי אחרי." השיב לי אוסטין והתחיל לנסוע. לחצתי בעדינות על הגז ונסעתי אחריו.

"קניון 'ברלין?' אתה צוחק עלי…" אמרתי לאוסטין שראיתי את השם. זה הקניון שאשלי תמיד מסתובבת בו,
כ-א-ן נמצאים כל הבגדים החושפניים האלו.
"כן. אנחנו הולכים לעצב לך תדמית חדשה." אמר אוסטין וגרר אותי לתוך אחת החנויות.

"את זה, ואת זה, ואת זה, ואת זה…" אמר אוסטין בעודו שולף נעלי עקב רצחניות, מגפי סטילטו, שמלות חושפניות, מכנסי סקיני קרועים לגמרי, טייטס מקושקש, מעילי עור, שלל חולצות חושפניות ודברים כאלו.
"לא!! אוסטין, השתגעת?!" צרחתי עליו שהגיש לי שמלה בצבע טורקיז עם מחשוף נדיב, נעלי עקב שחורות רחצניות ומעיל עור שחור.
"תממדדי. עכשיו." אמר אוסטין ודחף אותי לתא המדידה.
התפשטתי והשחלתי את עצמי לתוך השמלה, נעלתי את נעלי העקב ודחקתי את עצמי לתוך מעיל העור.
נראיתי כמו… כמו.. אשלי. כן, כמו אשלי. בערך.
"אני לא יוצאת ככה!" צעקתי לאוסטין, "זה מביך!" הבטתי בעצמי שוב.
"תצאי כבר!! נו.." צעק בחזרה אוסטין, " אין לי את כל היום!!!"
צעדתי בנעלי העקב בקושי, יותר נכון דידיתי בנעלי העקב החוצה, והבטתי באוסטין.
"זה ממש לא את.." אמר אוסטין, מביט בי בהשתאות.
"נכון! ותסגור את הפה שלך.." צחקתי עליו, " יש לך קצת ריר שם.." הצבעתי על הפה שלו.
הוא סגר את פיו במבוכה והחזיר לי, " תחליפי, סיימנו פה." הוא החזיר אותי לתא וסגר את הווילון.

"לאן עכשיו?" שאלתי את אוסטין.
אני חושבת שנראנו כמו שקית אחת גדולה. שנינו נבלענו בתוך ערמה של שקיות מלאות בגדים שאוסטין בחר,
"אנחנו הולכים לקנות צבע לשיער." אמר אוסטין והכניס אותי לתוך חנות מוזרה, "אה, ולעשות לך עגילים."
"מה?!" צעקתי ומיד אוסטין הושיב אותי בתוך כיסא מוזר.
"היא רוצה שני חורים באוזן הזאת ושלושה בזאת." אמר לאישה מוזרה והצביע על האוזנים שלי.
"מה?? אוסטין מה אתה–" האישה חורררה את האוזנים שלי, "אהה!!!" צרחתי, זה ממש כואב.
"אוסטין! השתגעת?!" שאלתי בעוד הוא מחייך בסיפוק. האוזניים שלי היו מחוררות לגמרי.
היו לי שלושה חישוקי זהב באוזן ימין ושני חישוקי זהב אחרים באוזן שמאל.
אוסטין הושיט לאשה המוזרה, שבינתיים נעמדה מאחורי הקופה, שלוש קופסאות של צבע לשיער,
אחת כחולה, השנייה ורודה והשלישית שחורה.

"מה לעזעזאל, אדיוט?? קנית לי בגדים חושפניים, חוררת לי את האוזניים והחלטת שאני צובעת את השיער?!" צרחתי עליו אחרי שיצאנו מהחנות.
"לא בדיוק.. את לא צובעת את כל השיער, השתגעת?! זה מכוער… את צובעת רק את הקצוות." אמר ותפס את קצוות השיער שלי, "הוא בלונדיני ומתאים לכל צבע."
"יופי, הביתה?!" שאלתי, עצבנית,
"לא. נשאר לקנות לך בגדים תחתונים חדשים.. את צריכה חזיות פוש-אפ וכאלה.." הוא אמר באדישות,
"אוסטין!! אתה עובר כל גבול." אמרתי בכעס.
"לא אני לא." צחק לעברי.
"אני שמחה שאמיגו החטיף לך." הזכרתי לו,
"אוי נו… בואי." אמר והכניס אותי לתוך חנות בגדים תחתונים.

"אני לא רוצה לעבור את החוויה הזאת שוב. לעולם." אמרתי לאוסטין שיצאנו מהחנות.
אוסטין קנה לי חוטיני, חזיות פוש-אפ ודברים כאלה…
זה היה כל כך מביך! ומוזר..
"גם אני לא." אמר אוסטין, "עכשיו הביתה." הוא אמר ומשך אותי חזרה הביתה.
'אני מקווה שאמיגו יחטיף לו שוב.'