הילד הרע , מה ? – פרק 12 : הסוף .

כן .. קראתם נכון .. הסוף הגיע .
אני מצפה לסגור לכם כמה פינות ..

פרק 12 : הסוף .

הכל היה חלום . זה רק יסורי המצפון שלי .
קמתי מזיעה מהפוף בעוד פניו של ג'ייק רודפים אותי .
" אני צריכה לבקשה סליחה . " אמרתי מיד . נשמתי לאט ובכבדות , מתאוששת בעדינות מהסיוט שרדף אותי . אני רצחתי מישהו שאהב אותי , זה בלתי נסלח .
מדקרות היאוש העוררו בייני לבין עצמי ומחיתי בידי את טיפות הזעה שנטפו על מצחי .
התהלכתי בשקט בארווה ופתחתי את הדלתות , אור היום סינוור את פני .
סוככתי עם ידי מעל פני והבטתי . הסתכלתי על ביתי , והבטתי בשטח המקיף אותו . המשכתי ללכת בשקט , מדלגת באיטיות מעל עשבים שוטים . הליכתי האיטית עברה לריצה קלה .
נכנסתי מבעד לדלת ביתי , ורצתי במעלה המדרגות . נכנסתי לחדרי בסערה ופתחתי את דלתות הארון שלי , מוציאה משם מעיל עור כחלחל וג'ינס שחור . לבשתי כפכפות עור שחורות וצבעתי בעדינות את קצוותיו בתכלת .

" בית קברות .. בית קברות 53 .. " מילמלתי בעודי מעלעלת בדפי הספר .
" הנה !" צעקתי בשמחה . שם קברתי את גופתו של ג'ייק . בלי רחמים בכלל .
נעלתי מגפיים שחורות קצרצרות ומשכתי את ידיות הבית , רצה בשדות לכיוון האורווה .
פתחתי את הדלתות בסערה והרמתי את האוכף שלו , מיהרתי להרכיב אותו על גבו של אמיגו .
תלשתי במהירות את המפה מהספר וטיפסתי על אוכפו . לחצתי את רגלי לבטנו וציקצקתי בלשוני . אמיגו מיהר לפרוץ בדהרה פראית בעוד אני מדרנת אותו להמשיך .

עצרתי מול קברו של ג'ייקוב . מרחרחת את האדמה . התחלתי לחפור באדמה הרכה וניסיתי להתמודד עם הצחנה שקברו של ג'ייק גרם , אפי רעד .
" אתה כאן ?" שאלתי את האדמה .

ראיתי את ארון הקבורה של ג'ייק מופיע בקצה הבור שחפרתי . מחיתי את טיפות הזעה מפני ופתחתי את הארון שלו . מולי נשכבה גופתו של ג'ייק , עצמות בלבד . ליטפתי את לחייו המתות , בעדינות . הפחד הסתלק ממני , ואני המשכתי ללטף אותו . " ג'ייק , אני כל כך מצטערת . אני לא התכוונתי , ואני יודעת שזה דבר נורא . אנ ימבקשת שתסלח לי . " אמרתי לו , לוחשת בעדינות . דמעות התחילו לפרוץ מעיני ותחושת החרטה דחקה בדמעותי , לא התכוונתי לפגוע בו , באמת .
הרוח נשבה בפורענות והייתה לי הרגשה שהיא ממלמלת אלי : " בואי אלי. " נבהלתי כ"כ וברחתי משם , בוכה בפראיות .

הבטתי בעצמי במראה , מסתכלת במראה . אני נראית נורא .
אנורקסית , בולימית , פאקאצה , ערסית .. מה לא ?
הצער על עצמי שטף אותי . מדקרות הכאב טיפסו בפני .
אין טעם לחיי . בכלל .
ובאותו הרגע תקעתי את הסכין בבטני .
" סליחה . " עייני נפערו , לא רק מכאב .
" למה ?" הוא שאל בבהילות . הוא רץ אלי , והחזיק אותי חזק .
" אני אוהבת אותך . " אמרתי לו , כי הבנתי את זה רק עכשיו .
הוא נשק לי , נשיקה עדינה , בלי סוף . מכרסם עדינות את שפתי .
" את עשית טעות שהשתנת . " אמר לי ושלץ את הסכין הקטלני מבטני , " ואני יודע שאת יודעת . "
דמעות אחדות נזלו על חיי , והפחד למות טיפס במעלה גרוני .
" אני אהב אותך גם . " השיב לאמירתי . הוא נישק אותי שנית . " בואי נתחתן , טוב ?" שאל .
הינהנתי . ועפעפי רפרפו .
" לא !" צעק ביאוש , " על תלכי !! אנחנו צריכים להתחתן , עכ — " מילותיו התעממו , והמוות אפף אותי . מחדש .