הילדה עם קול הזמיר / פרק 8 …:-)

השיר התחיל בשקט , שהוא נושם לרווחה ומתחיל לנגן את תויי השיר , ברגע שהמראיינת
שואלת את שם השיר הזה אני קופאת לרווחה , חשבתי שהוא שכח את זה !
לא הבנתי למה הוא קפא באותו רגע , אבל אנחנו באמת דומים , אבא שלי לקח קפה לידו והצביע
לכיוון הטלויזיה וצוחק " זה אותו מבט " הוא שם את רגליו על השולחן ואני מתוך הרגל מרביצה להם .
" לשיר קוראים דאלנס " אמר דילן פעם שנייה והתחיל לשיר את השיר שלו , ברגע הזה חשבתי
שאנחנו מתחילים להתמזג שנית , להיות בן אדם אחד !
" דלאנס , להרים תידיים לשמיים ,
דאלנס , אנחנו שומעים תאנשים ,
דלאנס במקומות קרים , אפשר לראות את עצב האנשים .
מאבדים את הקרובים שאוהבים ,
וברגע שיא השבירה צועקים , בלה בלאנס .." הוא המשיך לשיר וזהו כול המילים אשר נכנסו לי בראש ,
כול הזיכרונות שלי חוזרים לאותו היום , הבזקים של העבר " אני אוהב אותך הולי ג'יי " .
" קבלי את התנצלותי " הוא קד קידה .
" רוצה לירקוד אימי "? הוא הושיט את ידו לכיווני והדליק את שיר הריקוד " בלה באלנס " .
האם באותם ימים הייתי מאושרת ? כן ! זהו הימים אשר הייתי מאושרת !
הימים שאני כול כך רוצה לחזור אליהם , אבל עדיין יש לי בעיה קטנה שאני צריכה לפתור בכול הבלאגן
הזה , והבעיה ההיא , למה דילן החליף אותי במהירות רבה כול כך ? מה כול כך דחק בו לפגוע בי ?
הוא חושב שאני מתה , כולם חושבים זאת !
והדרך היחידה להראות את עצמי מחר , אני לא הולכת להדליק את הנר הזה , כי אם אני אדליק אני
אשבר באמצע ואני אברח , עוד לפני שהניידות יגיעו כדי להכיר לי את השומרים החדשים שלי , שומרים
שילכו אחרי לכול מקום , בית ספר , לבסיס , לאולפן הקלטות , ושוב לבסיס , ובחזרה לבית .
זה מה שמעצבן אותי ! שאני חייבת להמשיך ללכת לבסיס אחרי כול זה ! אני פשוט לא יכולה לשכוח אותו
אני צריכה עדיין להמשיך ללכת אליו .

חזרתי להסתכל את הראיון אחרי שהוא סיים לשיר את השיר הזה , המראיינת אשר התסכלה עליו
בהרצה , עינייה היו אדומות מרוב געגועים לאנשים קרובים " דילן " היא בלעה את רוקה .
" ספר לנו , על מי מדבר השיר ? על מריאנה מיקייל ? החברה שלך "? המראיינת נכושה לדעת כול כך
על מי כתב דילן את השיר , הוא מחייך חיוך חושף שיניים והמעריצות שלו רק רוצות להתעלף לו מול הפנים ,
הוא מניח את הגיטרה השחורה בשלו לצד הכיסא ומסתכל לכיוון המצלמה
" כתבתי את השיר הזה בגלל בן אדם מאוד מיוחד , בן אדם שאהבתי וחשבתי שהספקתי , לעולם אני
לא אשכח את הבן אדם " הוא מושך באפו וממשיך לדבר עלי " הבן אדם הזה שלימד אותי לאהוב ,
לכתוב שירים , לראות את יופי מסביב לעולם , ואם היא לא הייתה לא הייתי יכול להגיע לאן שאני הגעתי "
או , זה כזה חמוד ! אבל העובדה שהחלפת אותי במריאנה מצביעה על זה שקשה לי מאוד לסלוח לך .
" האם זאת מריאנה מיקייל "? ראיתי אותה עומדת בצד עם חיוך ענק על הפנים , אבל אחרי מספר
שניות הוא יורד והיא נשארת עם פה פעור , כאשר דילן מניד את ראשו " לא " הוא אומר בפשטות ,
המראיינת עושה קול שוק , ושמה את ידה על פיה " מי זאת "? היא שואלת בתדהמה עם כול המעריצות
" זאת הייתה , תשאר ותיהיה אהבת חיי , רק חבל שהיא לא נמצאת איתנו יותר " הוא משפיל את ראשו
,המראיינת מהנהנת " האם זאת .." הוא מתחילה לומר , דילן מהנהן " כן " הוא אומר במילה שמספיקה
כול כך הרבה תשובות לידי " הולי ג'יי סיירוס " אני שומעת את שמי עולה מפיו וסוגרת את הטלויזיה
במהירות " ואו " אבא שלי צוחק ולוגם מכוס הקפה שלו , אני מסובבת את גבי אליו ונאנחת לרווחה .
לקחתי את מחברת השירים שלי שהחבאתי מתחת לספא שלי , מרימה את הכריות המאובקות , האבק
נכנס לאפי ואני מתחילה להשתעל קשות , שיעול אחר שיעול , אבא שלי במהירות רץ להביא לי את המשאף שלי , אני מרגישה שאני מתחילה להחנק , האוויר לא עובר דרך הסינוסים אל מערכת הנשימה , נעצר שם ויוצא לבחוץ , הגוף שלי מתחיל להיות כחול ולחיי אדומות , לוקחת את המשאף מן ידיו של אבי ונושמתלרווחה , להזכיר לעצמי ! לעולם , אבל לעולם לא להחביא שוב את המחברת מתחת לכריות של הספא !

אני לוקחת את הגיטרה הורודה שלי , שהייתי כול כך אוהבת , ועליה מדבקות של פרפרים שחורים עם
כנפיים שחורות ועליהן עיטורים זהובים , ההולכים לאורך הכנף ויוצרות צורת חילזון , לוקחת עט ואת מחברת
השירים שלי ויורדת אל המרתף , מרתף שקט שאף אחד לא יכול לשמוע אותי , לא את קולי , לא את
המנגינה ולא את המילים , דממה , הקירות חוסמות את המוזיקה לצאת אל העולם , העיקר לסיים את
השיר שאני כותבת במהירות זמן רב , שיר שאני חושבת עליו כול הזמן , שאני מתחברת אליו תמיד ,
חושבת על ג'וש , אניה , פארקר וקטרינה , אחרי שהכרתי אותם , השיר נולד !
השיר נולד למקום אפל , לעולם רשע , ולשיר אני קוראת " שונים , מיוחדים ולא מתייחסים " !