הילדה עם קול הזמיר / פרק 5 …

דילן קיפל את המכתב והכניס לכיס , הוא הסתכל בפעם האחרונה מסביב והתחיל לרוץ לכיוון בובת
הברבי שלו " אתה יכול לנסוע " אמרתי , הרגשתי כאילו אני בסרט , כאילו אני חייה בסרט שאני
הילדה הרעה שעוקבת אחרי גיבור הסרט ומנסה להרוג אותו , כן רק שהפעם הוא יצא פה הרע איך
שהוא החליף אותי תוך חודש בובת הברבי המזוייפת הזאת !
" הייתם חמודים ביחד " אמר אבי , הוא באמת נכנס עכשיו לשיחה הזאת עלי ועל דילן ? נו באמת !
אני לא צריכה את זה עכשיו , אני מעדיפה קצת לעצבן אותי , פתחתי את החלון " דאלנס " צעקתי מבעד
לחלון , דילן פשוט קפא על המקום , רק אני והוא מכירים את השם הזה , הוא לא יכל לזוז , רק שמע את
השם שלו עולה מפי של הולי -ג'יי שכח את חברה שלו , כול כך עצוב !
זה היה שישבנו אצלו בבית , ראינו קומדיה בחצות היינו צריכים להיות חצי שנה ביחד , והחזקנו מעמד
גם יותר משנה ! אז בסרט היה ריקוד שנקרא " בלה בלנס " הריקוד הזה מאוד הצחיק אותי , זה היה ריקוד
זוגות משנות השבעים שבו הבנות מרימות את הידיים שלהן באוויר בצורת עיגול ומתחילות לירקוד בצורת
של רקדני בטן , והבנים מסתובבים סביב הבנות ומסתכלים עליהם , דילו הזמין אותי לירקוד איתו
את הריקוד הזה " את רוצה לירקוד "? הנהנתי ולקחתי את ידו ,דילן הסתכל עלי בזמן שאני מחזיקה
את קצה השמלה הורודה שלבשתי , נשק את ידי והתחלנו לירקוד ומאז אני קוראת לו "דאלנס " .
אני עדיין בשוק שהוא זכר את השם הזה , הוא לא שכח אותי ! הוא באמת לא שכח אותי !
הוא רק חיפש לי מחליפה , הוא רק חיפש מישהו שתתפור לו את החור בלב שנשאר לו , ואם הוא באמת
לא אהב אותי , למה הוא היה בא כול יום כדי לבכות על הקבר שלי ? הקבר המדומה שלי !
הקבר הזה לעולם לא ישכח לי , אני תמיד יזכור אותו כי הוא היה משמעות אחת ענקית בחיים המזו**נים
האלו שאני מעדיפה כבר לצאת מהם .
" הולי – ג'יי שמעתי שיש לך יום זיכרון מחר בבית הספר , יש לך תפקיד "? אבא שלי פנה בצורה חדה
מאוד לעבר סימטה חשוכה , אפילו אם עדיין צהריים הסימטה הייתה חשוכה , חושך מלאכותי כיסה את
הדממה " כן , אני אמורה להדליק את הנר -" הסתכלתי לכיוון אבי והרמתי גבה " של עצמי "! שלבתי
את ידיי ויצאתי מן האוטו שאנחנו הולכים את הסימטה החשוכה שיותר נכון זה הבסיס ששומר עלי ,
הבסיס שהרגן את כול האירוע של המוות , האירוע של התאונה והלוויה , מי שהציל את אבא שלי ואותי
מהעבריניים האלו , אני חייבת להם חצי מן החיים שלי !
אבא שלי צחק בקול רם והקיש קוד מסויים מול דלת פלדה ענקית , חיכנו מספר דקות עד שהדלת זיהתה
את הקוד הנכון ונפתחה , אבא שלי נכנס ראשון והצביע לי ללכת אחריו , זאת פעם ראשונה השבוע שאני
נמצאת בבסיס הזה , שמו לי בבית כול כך הרבה מצלמות שאני כבר לא מתביישת להתלבש ליד כול
הבסיס מכיוון שאני לא יודעת איפה שמו את המצלמות בבית שלי ! איזה סוטים , חייכתי לעצמי .
" הולי – ג'יי ובריאן סיירוס " בא אלינו איש קירח עם עור כהה , שרירי ידיו הוא בולטים מבעד לחליפה
השחרחרה והלבנה שהוא לבש , בצד המותן היה לו נשק אשר נשא איתו בכול יום , הוא התקרב אלינו
עם זרועות פתוחות לרווחה וחיוך מנצח על פניו , ואם יש לו תחיוך הזה אומר שהוא עומד לבשר לנו
בשורות טובות , התקדמנו לעבר מסך ענק שהיה על הקיר , מסך מגע , מולוק הקיש את קוד הכניסה
למסמכים והראה לנו סירטון של העבריינים שבגללם כול הסיפור הזה התחיל .
" עלינו על עקבותיהם , המשטרה בדרך לעצור אותם " הורדתי את הקופוצון מראשי וחייכתי , מולוק
הסתובב לעיברינו וחייך חיוך מנצח , כולם בבסיס באו לברך אותנו , הורדתי גם את האוזניות מן
האוזניים " אבל אסור לך מחר לבוא כהולי – ג'יי לבית הספר , את חייבת לבוא כמליסיקה למה
יש לנו מחר תוכניות , אנחנו מביאים מחר את המשטרה לבית הספר שלך יחד עם העבריניים
ותוכלי להתגלות בפני העבריינים , אך ורק בפניי העבריניים ואז בפני שאר העיר זה מובן ?" שאל
מורלוק , הנהנתי וחייכתי חיוך מנצח , סוף סוף להפטר מן התחפושת הזאת , סוף סוף להפטר ממליסיקה .
סוף סוף ליראות איך דילן יגיב לזה , אבל אני עדיין לא יודעת מה לעשות בקשר לחבורה שלי !