הילדה עם קול הזמיר / פרק 2…

אני בטוחה בעצמי , שאני כבר עומדת להתפוצץ , אחרי החודש הזה אני פשוט לא מרגישה
שנשארתי אני , הפכתי לבן אדם אחר , לבן אדם שכבר התחיל להיות אכפת לו מאנשים לבן
אדם שמסתכל על חבריו ולא מאמין למה שהוא היה פעם , לבן אדם שחשב רק על עצמו ולא הבין
מה היא משמעות החיים , כן , כן , הבן אדם הזה הוא אני , הולי ג'יי סיירוס נלחמת על החיים
בצללים שלה !
אתם לפעמים מסתכלים על אנשים שיושבים בצד בגלל שעשו עליהם פעם חרם ? או ששונאים
אותם ושופטים אותם בלי לדעת את הסיפור מאחורי החיים שלהם ? אתם מסתכלים עליהם
וחושבים איזה בני אדם מגעילים היינו שירדנו על אנשים שאני בכלל לא מכירים !
אתם לא מכירים אותם ! אז מי אתם שתשפטו אותם ?
כן למדתי מן הטעויות שלי ומצד אחד זה טוב לחיות ככה מאחורי הצללים שאף אחד לא יודע
מי את באמת , כי את מגלה שכול החיים שלך שהיו פעם היו חיים מגעילים ואת רוצה לפתוח
דף חדש , דף שממנו אני לא התנהג כמו שהתנהגתי פעם , ואני כול כך רוצה לבוא פעם אחת
ולהגן על החברים החדשים שלי נגד החברים הישנים שלי שהיו בוכים עלי יום וליל והחברים
החדשים שלי כול כך שמחו שאני " מתה " אבל לצערם אני לא ואני מצטערת מאוד על מה
שהייתי עושה להם ומשפילה אותם !
אני פשוט צריכה להיות חזקה , לפתוח את העיניים והאוזניים , לחשוב קצת ולכתוב שיר .
אתם עכשיו חושבים מדוע שיר ?
שיר המביע את הצער שלי , שיר שכולם ידעו איזה בן אדם הייתי ואיזה בן אדם אני עכשיו , שיר
שכאשר אני יפרסם אותו והוציא אותן לפועל והקדיש אותו לילדים האלו כבר לא יתנהגו אליהם
בצורה כזאת ! למה ?
כי כמו שכול הפפארצי אמרו " ילדה עם קול של זמיר ? זאת ילדה של אהבה ושלום " כן בטח !
הייתי יורקת כול הזמן על הכתבות השקריות האלו , הייתי תמיד מהנהנת ומחייכת בחן , לובשת
את השמלות היקרות האלו שקניתי אחרי פרסום הדיסק הראשון , מנענעת את השמלות ליד
כול האנשים וצוחקת בשטניות , כול כך הרגשתי רע אחרי שראיתי את החברות הכי טובות שלי
עושות אותן טעויות ובגלל זה אני חייבת לשנות את כול , הייתי תמיד צועקת ברחבי הבית
" פפראצי עלובים , תצאו לכם חיים "! כן , הסינגל הראשון הפך אותי למפורסמת ? שכולם חושבים
שהיא יפה וטובת לב אבל אני שונאת כול כך את עצמי בגלל זה ! שנאה עצמית !
" היי מליסקה , מה יש לך "? העירה אותי אניה , אחת הבנות שהייתי יורדת עליה , היא קטעה
את קו החשיבה שלי , הסתכלתי עליה במבט של כלבלב , פשוט עוד שניה רציתי לבכות לה ולגלות
לה מי אני אבל פשוט לא יכולתי , אני פשוט לא יכולה לסכן את אבי בזה , נשמתי מתה לי !
הסתכלתי בענייה הכחולות שהזכירו לי את הים , מסביב לעינייה היה איפור שחור כבד , שמסמל כמה
רע לה בחיים , כן החיים של אניה היו קשים פעם במיוחד שהיא נולדה על מחלה דו – קוטיבית ,
היא הייתי חותכת את עצמה במשך שנתיים שלמות ואני פשוט לא ידעתי על זה ! לא יכולתי יותר
להסתכל עליה , רצתי להשבר " אני מצטערת ! נזכרתי במשהו מן העבר " אמרתי והשפלתי
את מבטי , ספרתי לה את הסיפור על הלוויה שעשו לי פעם והיא לא אמיתית ומה שקרה לאבא שלי ,אבל ברור ששיניתי פרטים בשביל שלא תבחין במקרה שלי האמיתי , אמרתי שאמרו שרצחו
אותי עבריניים בגלל שוד שקרה בבית וזה לא היה באמת כי להורים שלי היה קשה עם הכסף ועוד
הרבה פרטים אחרים שהסרתי מן הסיפור האמיתי .
" זה בסדר " הסתירה אניה את עינייה עם הפוני השחור , הפוני שכיסה את עינייה היפות , את פנייה
העדינות ואת חיוכה המקסים , את התנהגותה שמקסמים ממנה הרבה אנשים , אניה משכה בשרוול
מעיל העור השחור שלה כדי להסתיר את החתכים ונתנה לי יד " בואי הסתיימו הלימודים " היא
חייכה חיוך רחב ואני רק מסתכלת עליה ולא מבינה איך יכולתי לעשות רע לילדה הזאת פעם !
"את בסדר "? היא שאלה .
אני בסדר ? אני מרגישה ז*נה , כלבה, סתומה , דפוקה , מטומטמת , רוצה למות , בוכייה , מרגישה
שהיא עוד שנייה תשבר , כאב , פחד , דיכאון עצמי , שנאת חינם , עצב !
" אני בסדר " לקחתי את ידה והלכתי בצעדים איטיים לכיוון הדלת הכניסה של הכיתה , זולגות
בעיניי דמעות ואני מסתירה את עיניי עם הפוני החדש שעשיתי , כך שלא יראו את הדמעות מלאות
כאב בליבי , בנשמתי !