הילדה מעבר לגדר

הילדה מעבר לגדר ישבה על הספסל, הוא הסתכל עליה, היא קוראת לו, הילד מעבר לגדר.
הם מסתכלים אחד על השני והיא מתקרבת.
היא רק בת שלוש והוא, כפי שהוא אומר לה, כבר בן שלוש וחצי!
הם משחקים בכדור ובתופסת, הילדים מעבר לגדר.
הילד נפרד לשלום, אמא הכינה ארוחת ערב.
והילדה נשארת.
הם נפגשו כל יום, כל יום.
היום הראשון של כיתה א', הילדים מעבר לגדר באותה כיתה.
הילד מספר בגאווה שיש לו ילדה חברה והבנים שותקים.
הילדה מספרת בגאווה שיש לה ילד חבר והבנות שותקות.
הם היו המקובלים, לא היו עוד ילדים שיש להם חברות בנות, או ילדות שיש להן חברים בנים.
והם נפגשו, יום יום, אחרי בית הספר, מעבר לגדר.
יום אחרון של כיתה ו', הילדים יושבים מחייכים אחד לשנייה.
הם מתחבקים והולכים יחדיו לבית הספר.
אחרי בית הספר הבנים והילד הולכים לבית שלו, למסיבה.
הבנות והילדה הולכות לבית שלה, למסיבה.
הם נהנים ומחליטים לשלב את המסיבות.
אמת וחובה.
חובה עליך, הילד מעבר לגדר, לנשק את הילדה מעבר לגדר.
מבטיהם נפגשו, מסמיקים.
הם פסעו לעברו של השני, לאט.
הזמן עצר מלכת בשביל הילדים מעבר לגדר.
הוא קירב את שפתיו והיא את שפתיה.
הם עצמו עיניים ושפתיהם נפגשו.
העולם רעד בשביל שניהם.
הילדים מעבר לגדר עברו את הגדר.
הם עכשיו הילדים.
רק הילדים.
אבל הם כבר לא ילדים, הם נערים, נער ונערה ליתר דיוק.
ושפותיהם נפרדות, כמו מלטפות אחת את השנייה לשלום, כאילו הן יודעות שיתראו שוב בקרוב.
וכך עוברות להן שנים, אחת, שלוש, חמש, עשר.
יום אחרון לצבא, שניהם משתחררים.
הם הולכים למסעדה.
הם אוכלים, באמצע הארוחה הילד נעמד.
טופח עם סכינו על כוס היין.
הוא קורע על ברך אחת.
הוא מוציא טבעת.
הסכימי להתחתן איתי?
ואז הרבי מכריז עליהם כאיש ואישה.
היא שוב הילדה מעבר לגדר והוא שוב הילד.