הילדה הקטנה פרק ראשון:)

"שלום יש פה מישהו?" שאלתי שמעתי את ההד שלי אבל אף אחד לא ענה.
"הלו יש פה מישהו?" שאלתי שוב, ושוב אף אחד לא ענה, התחלתי להתקדם לתוך הבניין עליתי במדרגות לקומה למעלה.
"הלו יש פה מישהו?" שאלתי ושוב לא ענו לי החלטתי להכנס פנימה לתוך הבית והצצתי פנימה ראיתי אח דולק שתי כסאות מעץ וחלון פתוח.
"סליחה יש פה מישהו?" שאלתי ואף אחד לא ענה אז החלטתי להכנס פנימה הסתכלתי על התמונות שהיו שם, תמונה אחת משכה לי את העין בתמונה היו אבא, אמא, בן ובת הם נראו מאושרים והם היו באיזה שהוא חופשה החזרתי את התמונה למקום והתחלתי להתקדם לכיוון דלת אחת שהייתה שם זה היה נראה כמו משרד כזה הוא לא נראה טוב פתחתי את המגירות שהיו שם פתאום מצאתי מעטפה.
"ד"ר גרייטשל איזה שם זה? מי זה בכלל?" שאלתי את עצמי, לא משנה פתחתי את המעטפה ופתאום ראיתי את התמונה שלי שם.
"חחח איזה מצחיק למה התמונה שלי פה? מוזר" התחלתי לשאול, לפתע הייתה אזקעה "אמאמאמאמאמאמאמאמ" ניסיתי לחפש את המתג שמפסיק את זה ואזעקה נשמעת ונשמעת ואני לא מוצאת את המתג.
"ילדה מה את עושה פה?" מישהו שאל ונבהלתי.
"מי אתה" שאלתי כשהוא מאחורי גבי.
"תסתובבי למה את מפחדת ילדה?" שאל הסתובבתי ואיך שהוא ראה אותי ונבהל נראלי שהוא היה קצת בשוק כי הוא בחן אותי עם העיינים שלו עד שהוא נעצר עם העיינים שלו על המעטפה שבידי.
"תביאי לי את זה" אמר וניסה לחטוף את המעטפה אבל התחמקתי.
"לא, אתה לא מקבל את המעטפה עד שאתה לא אומר לי מי אתה? ולמה התמונה שלי בתוך המעטפה הזאת" אמרתי.
"כל מה שאני יכול להגיד לך זה שאני בעל הבית מר ד"ר גרייטשל וברוכה הבאה הביתה ילדתי" אמר לא הבנתי כלום.
"ילדתי?" שאלתי.
"ברוכה הבאה הביתה?" הוספתי לשאלה.
"אתה מכוון לענות לי למה אמרת את זה" שאלתי ומחכה לתשובה.
"אני לא יכול להגיד לך כלום ילנוש" אמר.
"איך אתה יודע את השם שלי?" שאלתי.
"את תצטרכי לגלות לבד ילנושקה שלי" אמר.
"אל תקרא לי ילנושקה" אמרתי והוא התחיל לצאת מהמשרד.
"היי חכה רגע אדוני מה לעשות עכשיו?" שאלתי בתקווה שהוא יענה לי.
"זה רק את יודעת" אמר ואיכשהו נעלם אני לא מבינה כלום.