היי! אתה ערפד!

השמש בדיוק שקעה ככה שחשוך אבל אפשר לראות קצת.
אתה בקרחת יער.
אתה שומע רחש מאחוריך.
באופן אינסטנקטיבי אתה מטפס על עץ קרוב.
זה עץ עשוח, הוא נוח לטיפוס.
אתה יושב בין העלים, מסתכל מה עשה את הרעש.
אתה רואה נערה, בערך בגילך נכנסת ליער.
יש לה שיער בלונדיני, כמעט לבן, ארוך וחלק.
השיער שלה פזור
היא לובשת גופייה בצבע זית ומכנסי דגמ"ח בצבע חאקי.
העור שלה חיוור להחריד, כמעט מסנוור.
היא מתקדמת מעט לקרחת היער.
אחריה מגיח נער.
הוא שרירי וגבוהה ממנה בחצי ראש.
יש לו שיער חום קצוץ, והוא שרירי וחסון.
הוא לובש גם גופיה בצבע זית ומכנס דגמ"ח בצבע חאקי.
העור שלו כהה, בצבע חום.
"איפה זה?"
שואלת הנערה.
הנער מביט בה ואומר "איפשהו פה, זה לא התרחק"
הנערה סורקת את המקום במבטה והבחור מביט בעצים.
אתה המום.
לפתע את מרגיש שנרדמת לך הרגל.
אתה חייב להזיז אותה.
לאט ובזהירות אתה משנה תנוחה.
אלא שאתה עושה צעד לא זהיר והענף רוטט כולו.
הנערה והנער מפנים את מבטם אליך במהירות.
אתה משותק.
הנער מתחיל לרוץ לכיוונך.
אתה מתרומם, מנסה לטפס יותר גבוה אבל זה לא מועיל, הוא כבר עוד רגע ילדך, אתה מזיז את הרגל והוא תופס אותך ומושך אותך אליו.
הוא מחזיק אותך סביב המותניים, לא נותן לך להתרחק וקופץ איתך מהעץ.
הוא נוחת על הרגליים כאילו קפץ ממדרגה קטנה ואתה המום.
הוא מעמיד אותך מול הנערה ונעמד לידה, דרוך כולו למקרה שתחליט לברוח.
"מי אתה?" שואלת הנערה.
יש לה קול נעים אבל קר וקשוח -אם לא הייתה כל כך קרה היא הייתה יכולה להיות אחלה אישה שמקריאה קומות במעלית- אתה חושב לך.
"אה- אני…"
אתה מגמגם מרוב לחץ.
כל תא בגוף שלך צורח לך שהם מסוכנים.
שאתה בסכנה.
שאתה חייב לברוח.
"א… אני עמוס"
"מה אתה עושה פה?" שואל הנער בצעקה.
יש לו קול עמוק ורם.
ומאיים.
אתה מביט בזרועות שלו.
אם הוא ירצה הוא יכול לשבור לך את המפרקת תוך מאית השנייה.
"תירגע פביאן, הוא יענה להכל" אומרת הנערה בחיוך "אין לו ברירה אחרת".
השיער שלך מתחיל לסמור.
"אני, אני יצאתי למחנה הקיץ שביער , אני יצאתי לטיול" אתה עונה בחשש.
"מחנה קיץ הא? מה עשית על העץ? למה צוטטת לנו? מי שלח אותך?" שואלת הנערה.
"אני טיפסתי… כי רציתי לדעת איך מרגיש סנאי. כן, אני מאוד אוהב סנאים, תמיד רציתי לדעת איך זה להיות סנאי, כשהייתי קטן תמיד רציתי סנאי, יש לנו סנאי בחצר, קוראים לו ג'ורג', אני מת על סנאים! ראיתי את כל הסרטים של אלווין והצ'יפמאנקס!" אתה מברבר לך "הם ממש חמודים! ראיתם אלווין והצ'יפמאנקס? הם שרים ממש טוב! 'קאז יו האד אה בד דיי- אול דה סינגל ליידיס אול דה סינגל ליידיס אול דה סינגל ליידיס אול דה סינגל ליידיס, וראיתם את השלישי? שהם נתקעו על אי בודד? הכל בגלל אלווין! כשאומרים לך אל תעשה שטויות זה אומר לא לעשות שטויות! ו-" אתה משתתק שאתה רואה את המבט המשתאה של פביאן והמבט החודר של הנערה.
"קת'רין" אומר פביאן "אני רוצה סנאי".
"שתוק אימבאציל!" אומרת קת'רין "אתה מרגל! תודה בזה! לואיס שלח אותך נכון? תגיד לו שאם הוא לא מאמין למה שאני אומרת לו שיבוא לוודא בעצמו, שלא ישלח לי מרגלים עם אובססיה לסנאים!"
"ואם יש להם אובססיה לכרישים?" אתה שואל.
"אז זה בסדר" אומר פביאן.
"לא זה לא!" אומרת קת'רין בזעם "אתה מתחכם מה? אין בעיה, זה אפילו מצויין, לחכמולוגים תמיד יש את הטעם הכי טוב".
"אחרי בלרינות ושמנים" אומר פביאן.
-טעם?!- אתה נלחץ -הם הולכים לאכול אותי?!-
"אהה, אני לא חושב שאני כל כך טעים, הנה תראו!" אתה נושך לעצמך את היד קלות "כן איכס, מלא שיערות, אתם לא רוצים לאכול אותי".
קת'רין ופביאן צוחקים.
"לאכול? אנחנו לא נאכל אותך" אומרת קת'רין.
"אנחנו נשתה לך את הדם עד שתמות!" הריע פאבין בשמחה.
"אה חבר'ה, זה בסדר, אני חושב שאני אוותר על התענוג… אל תבינו לא נכון, אתם אחלה, פשוט לא יום טוב למות בו… אולי ניפגש עוד 90 שנה ככה? אני בטוח שלזקנים יש טעם מצויין!"
"הוא צודק, לזקנים באמת יש טעם טוב" אמר פביאן "אולי נשתה אותו אחר כך?"
"פביאן, די להיות אידיוט! אתה מבייש את כל הערפדים באשר הם!" אמרה קת'רין בזעם "ואתה, ככל שאתה מדבר יותר זה גורם לי לרצות לשתות ולהשתיק אותך יותר, אז אם אתה רוצה לחיות 5 דקות יותר תסתום את הפה שלך!"
קת'רין מביטה בך בעיניה הכחולות, הבהירות והקרות במבט חמור. פביאן מסתכל עליך במבט תמוהה, מביט בקת'רין, מבין ומסתכל בך במבט משועשע מעט. אתה מביט לכל כיוון. אף אחד לא יכול להציל אותך. צבע העיניים של שניהם מתחלף לאדום בוהק.
-הצילו!- אתה חושב -מישהו? אלוהים! בודהה! ישו! מוחמד! החד קרן הורודה הבלתי נראית! מישהו! אם אי פעם עשיתי משהו טוב, תצילו אותי עכשיו- אתה עוצם עיניים ומחכה לכאב שיגיע.
אבל הוא לא מגיע.
אתה פוקח עיניים בחשש ורואה מולך גב ושיער חום ארוך אסוף בזנב סוס.
יש מולך נערה שחסמה את הערפדים.
"מה את עושה? הם ערפדים! הם יהרגו אותך!" אתה לוחש לה.
היא צוחקת.
"גם אני ערפדה" אומרת הנערה "ואתם, שניכם! אם אתם לא רוצים למצוא את עצמכם 5 מטרים מתחת לאדמה חתוכים לאלפי חתיכות קטנות, אני מציעה לכם לזוז מפה, עכשיו!"
"ואם לא? מה תעשי לנו?" אומרת קת'רין.
"כן! מה תעשי לנו?" חוזר אחריה פביאן.
"את לא אחראית עלינו, אין לך שום סמכות" אומרת קת'רין.
"כן! שום סמכות!" חוזר אחריה פביאן.
"אם את רוצה להגן על בני אנוש מצ'וקמקים וחסרי חשיבות תעשי את זה במקום אחר, אני אצוד אותו ויהי מה!" אומרת קת'רין.
"את באמת תעשי את זה?" שואל פביאן.
"כן" אומרת קת'רין.
"הו, אוקיי, אז כן! מה היא אמרה!" אומר פביאן.
"אם אתם לא תעזבו אותו עכשיו, אני אדווח עליכם" אומרת הנערה.
"הא כן? למי בדיוק?"
אומרת קת'רין בלגלוג.
"לסטפן".
השפעת השם על קת'רין ופביאן פשוט מדהימה.
קת'רין מחווירה יותר ממה שהייתה ונראית כמו רוח רפאים יפה ומבוהלת במיוחד.
פביאן פוער את פיו והנראה כאילו שכח את שמו.
"קת'רין, אני חושב שכדאי שנקשיב לה, היא מקושרת לסטפן, והיא יפה, כלומר היא צודקת, ויפה, מאוד יפה" אומר פביאן בוהה בנערה במקום שלא היה פניה.
"טוב מאוד" אומרת הנערה שכנראה לא שמה לב למבטו של פביאן "אנחנו נלך עכשיו".
היא מסתובבת עם אליך. יש לה עיניים ירוקות גדולות בצורת שקד, שפתיים גדולות, עור שזוף, מעין הכלאה בין העור של פביאן לשל קת'רין. היא לבשה גופייה שחורה ומכנסי סקיני שחורים, עם סכין תלויה על מותנה. היא מחייכת ואומרת "אני זויה ועכשיו, תן לי יד" אתה נותן לה את ידך ותוך רגע אתם בתוך מבנה אבן גדול.
טירה.