הייתי פעם-פרק 20 ואחרון לעונה!!!

אני מרגישה מבולבלת. יעל פונה אלי. "מי נפטר לך?" המילה נפטר צילצלה לי יפה, היא נשמע רגוע יותר ממת. "אמ.." הרגשתי דקירות עזות בצלעות, שמטפשתות ללב. נזקרתי בדם ונתקפתי רעד. הרגשתי זרוע לופטת אותי. אני מחייכת אך מיד עצובה שעשיתי כך כי זרם דמעות מציף אותי. לחיי נרטבות ומיד קצות השרוולים נרתמים לעזרה. "סליחה" ממלמלת יעל. אני מנידה בראשי, היא לא אמורה הייתה לדעת שמישהוא נפטר לי. "זה…" גל עצב נוסף תוקף אותי אך אני מספרת. "הייה לי חבר, ואז" אני משהקת, לוגמת מין כוס המים וממשיכה לדבר."הגיעו שתי נערים, הוא הציל אותי, אני חייה." אני מחווה לעבר גופי השלם. "הוא אמר לי להמשיך לחייות ולמצוא מישהוא אחר. אבל זה לא קרה, אני פשוט נשברתי. אני נראת שלמה. אבל הלב שלי מנופץ, ואין לי דרך, אני לא יודעת מה יהיה מחר. אני רוצה להגיע לשמה" אני מראה לכיוון נשמים. "כדי לפגוש אותו, כדי לראות אותו. ונמאס לי מהחיים. אני רוצה כבר הגיע לשם" זרם דמעות פורץ ממני והפעם אני לא מצליחה לעצור אותו. רק אחרי עשר דקות אני מה לב ליד שמלטפת אותי וכוס מים שמוגשת לי. אני לוגמת ממנה ברצון,אולי אני לא לבד בעולם? הן דואגות לי… "תודה" אני כמעט ממלמלת. האוכל הגיע ואנחנו אוכלות. "את לא לבד.." אמרה שירה. ואחר כך המשיכה. "את בטח תחשבי שאני רוצה להפוך אותך לדתייה אבל זה לא קשור… יש לך אבא שמה." עכשיו תורה להצביע לשמים. "הוא אוהב אותך-" "-בטח אוהב אותי" אני עוצרת אותה במילמול חרישי. "הוא אוהב אותך!!" היא נחרדת. "נראה לך אבא שלך לא אוהב אותך??" "אבל…הוא הרג את החבר שלי מול העניים שלי!!!" הרגשתי איך העצבים עולים בי. "אני ראיתי את הדם שלו!!! וישלו גם סיבה טובה! תיראי אותי… לא שומרת מצוות, לא דתייה, וכל מה שאתם אומרים שהוא רחמן… הוא לא!!!" אני צועקת ומרגיש דמעה, אל אני ממהרת לסלק אותה. תמר הפעם מדברת והיא בניגוד אלי רגוע. "הוא אוהב אותך, את ראית פעם ילד שמעולם לא קיבל נזיפה? את ראית מישהוא שמעולם לא סבל? כולנו סובלים אבל אנחנו מאמינים שהכל לטובה. וה' עושה מה שטוב… הוא רואה את הכל. ואם הוא עשה לך משהוא רע, אולי זה בשביל לעורר אותך? אולי אחר כך יהיה לך משהוא יותר טוב? הנה… הייתה שועה. מתו מיליוני יהודים. ועכשיו תיראי, יש לנו מדינה. צמח מזה משהוא טוב, גם אם היה נראה להם ששום דבר לא יצא טוב ממווות של כל כך הרבה יהודים, בסוף יצא… ואלוקים, אלוקים רואה יותר ממך. הוא רואה מה יהיה אחר כך" הרגשתי מבולבלת, הרגשה שתוקפת אותי לאחרונה הרבה.