הייתי פעם-פרק 16

"היי" אני שומעת את קולה של נטע לצידי. "היי" אני מחייכת בכבדות. "איך היה המבחן?" היא מוסיפה. "בסדר ולך?" אני עונה. היא מהננת. "גם סבבה.." היא מפזרת את שערה והוא גולש על כתפיה הדקיקות. "יש לי חברה מה זה חמודה… אכפת לך שהיא תבוא?" אני שומעת בקולה ספק. אני מהננת. וחושבת, למה היא יכולה לשקר לי בקשר לחברה שלה? איזה אינטרס יש לה? ואז נופל לי האסימון…"אם את חושבת שאני צריכה פסכולוגית פשוט תגידי?!אוקיי!?!" אני אומרת. היא מביטה בי בבלבול, ואני שמה לב שענייה בורקות. "אמ.." היא מושכת באפה ומנגבת את ענייה מדמעות. "אני פשוט…דאגתי נורא." דמעותיה פורצות והיא בוכה. היא נראת כל כך שבירה אז אני מחבקת אותה. "ראיתי את הסימנים שלך בידיים. וידעתי שאת לא באמת מרוצה מהחיים. ראיתי על פי החוסר רגש שבו דיברת. ראיתי לפי לחייך האדומות. לפי כל הסימנים. ראיתי שאת חסרת חיים, שאת מנסה לחייות אבל החיות לא נכנסת בך… אז אני ניסיתי לעזור לך…ביקשתי מפסיכולוגית להציג את עצמה בתור חברה שלי…" היא נעצרת כדי לינשום. "אחרי שראית אותו מת מול העניים שלך את חייבת ללכת לפסיכולוגית. היא רק תעזור לך." היא קובעת כעובדה. אני מהננת. אני יודעת שהיא צודקת. אבל אני לא רוצה להאמין, כי יש לי עובדה אני לא רוצה ללכת לפסיכולוגית! "אני לא משוגעת!" אני פולטת.