הייתי פעם עונה 2 פרק 1 (21)

חזרתי הביתה. הגעתי לחדרי, מסודר כהרגלו, ריטה כנראה הייתה כאן היום. אני מביטה סביבי וכל דבר מזכיר לי אותו, את אהוד. אני נזכרת באותם ימים יפים שצחקנו, חייכנו, חסרי דאגות היינו. אני קוברת את ראשי בשמיכה, בוכה. מרגישה מבולבלת, השיחה עם הבנות הייתה מוזרה. היא הייתה שונה מכל השיחות שהיו לי אי פעם. שוב אני רוצה לחתוך את ידי, לבלוע כדור, להפסיק את הכאב בלב האין סופי. ושוב עניי מוצפות דמעות, ליבי דופק במהירות. אני רוצה את אהוד!!!! ליבי זועק, אני לא רוצה לחייות בעולם בלעדיו!! העולם משחיר, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה. רק תמונתו של אהוד המוטל, חסר אונים עולה במוחי. אני מתכסה בשמיכה ומנסה לנער את המחשבות. שמישהוא יתקן אותי, שמישהוא יאסוף כבר את כל החתיכות השבורות. -הפאלפון מצלצל- "הלו" אני עונה בקול חנוק. "היי, זה דולב." "אה.. היי" אני מנגבת את דמעותי. "סליחה על היום, לא התכוונו להתחיל בלעדיך. נטע הייתה ממש רעבה." "זה בסדר" אני נשנקת. "בכית?" הוא שואל בקול רך. "כן" אני משיבה בפשטות. "אהוד?" אני מרגישה חץ בלב. "כ..-כן" אני עוצרת את גל הרחמים העצמיים שמאיים לתקוף אותי. "רוצה לפגוש אותי?" הוא ממשיך. "לא, אתה לא צריך להייות האיש של התנחומים" אני משיבה. "זה בסדר מצידי" הוא עונה. -שתיקה- "דולב?" "אה?" אני נושמת עמוק, ומקווה לא לפגוע. "אתה התגברתה על חברה שלך?" -שתיקה- "כן, ואת עוזרת, את נותנת לי תקווה שיש לי סיכוי עם מישהיא. אני חושב שעכשיו אני מתחיל לחזור לעצמי. איתך." אני מרגישה שסומק קל מציף אותי. "איך אפשר לאהוב אותי? אני בן אדם רע, כמעט כל מילה שנייה שלי היא שקר." -שתיקה- "אני רואה את המעבר שלך, אני רואה מי את מתחת לכל המסכות, ואני רואה שאת בן אדם טוב, אני לא יודע איך, אבל אני רואה אותך באור אחר מכולם." שוב סומק, ואני שמחה שאנחנו מדברים בפאלפון כי הוא לא רואה אותי. "ואם אני ימות?" אני שואל, והוא מחזיר. "אולי הפעם אני לא יתגבר, אולי אני לא יצליח בפעם השניה, ואולי כן." אני חושבת רגע ולבסוף אומרת. "מחר אני פוגשת פסיכולוגית, אבל היא לא בטוח תשנה לי את הדעה. אני עדיין רוצה לפגוש את אהוד. אני לא רוצה לפגוע," אני מרגישה דמעות צורבות . "אבל אני עדין מנופצת, סליחה שאני לא מחזירה לך אהבה. אני בן אדם רע. יבוא יום ואני יביא לך את מה שטוב בשבילך, ואולי יבוא יום ואני לא יהיה כאן, אני יהיה לעד אהוד." חלל נפער בבטני. למה אני פשוט לא יכולה להחזיר לו אהבה? "אני רוצה להחזיר לך מה שאתה נותן לי… אבל אני לא בטוחה שאני כבר יכולה"