הייתי פעם עונה 2 פרק 9 (29)

"שירה איזה אמת עכשיו שונה?" אני שומעת שהיא נושמת עמוק ורק אז מדברת. "הכל! פשוט אני לא מצליחה לרצות את כל מי שמצפה ממני…" עכשיו תורי לנשום. "שירה? את צריכה שניפגש? נברר מה קורה.."
"אבל אני לא בטוחה שתבני" היא מחזירה. "כאילו בעיות של דתיים גם…" אני נשכבת על מיטתי ומביטה בתירה. "אני יכולה לעזור לך" אני מסכמת. "בואי נפגש מחר בשמונה בערב" אני שומעת אנחה מבעד לקו. "תודה, נקבע כבר מחר איפה" אני מנתקת, ושוכבת במיטה, פוקחת את העניים. אני רואה את הצבע על התיקרה, את השלמות של הצביעה. אהוד מלווה אותי בכל שנייה, אני מרגישה שכל דבר שאני רואה מזכיר אותו. אבל אני יקום מהרצפה… אני יעזור לשירה, יתפוס את עצמי, אי יחייה חיים יפים, אני ירצה אותו. אני ישחק, ויהנה, אני ימצא אהבה חדשה. אני יחייה חיים טובים.
קל לחשוב שאני יעשה את זה, אבל קשה עם הכאב הזה…