הייתי כזה, אם הייתי יודע – פרק 8; מוקדש לSHIR M המגיבה הרשמית

"מה אמרת?" ניסית לגבור על המוזיקה הרועשת בפנים. בתוך האולם הדליקו את המיזוג על קור, משהו שלא היה נחוץ.
"אמרתי" עלמה צעקה לי באוזן, "האוכל בכיוון הזה, אז תעקוב אחרי."
דקה אח"כ איבדתי אותה.
"סליחה אתה יכול להגיד לי בבקשה איפה נמצא האוכל פה?" פניתי אל ילד נמוך שפניו נראו מאוד בוגרות.
הוא הצביעה לפינה המרוחקת מימין, והמשיך לרקוד לצלילי המוזיקה. "תודה אחי."
"הנה את, לאן נעלמת?" שאלתי את עלמה, שעכשיו דחפה לתוך פיה מאפה אוכמניות.
"אמרתי לך לעקוב אחרי" אמרה בפה מלא בעודה מחפשת עוד מאכל.
לקחתי קאפקייק עם זיגוג כחול לבן והכנסתי אותו לפי.
בחנתי את האולם, הוא היה מקושט בהרבה סרטים לבנים וכחולים, בלונים מאותו צבע נתלו מהתקרה.
בכניסה היה גם שער בלונים עם אותם צבעים.
"טעים מאוד" אמרתי לעלמה.
היא לא הקשיבה לי, היא הייתה עסוקה מידי בחיסול השולחן.
איך ילדה כל-כך רזה יכולה להכניס כל כך הרבה אוכל לגוף שלה.
"מה קרה פתאום את אוכלת? בצהריים הסתפקת בכריך מסכן" צחקתי עליה.
היא הסתכלה עליי, על פניה היה מרוח ציפוי של עוגה.
"פיצוי על מה שלא אכלתי כל היום" היא אמרה.
לקחתי מפית וניגבתי לה את הפה.
היא העיפה לי את היד וצחקה "תודה, אני יכולה בעצמי."
הצחוק המתגלגל החמוד שלה, גם אני צחקתי.
הדי. ג'י הגביר מעט את המוזיקה.
"רוצה לרקוד?" שאלתי את עלמה.
"אני?" היא הצביעה על עצמה, "אני לא רוקדת."
"היום כן."
משכתי אותה לכיוון הרחבה, יותר ויותר אנשים נכנסו לאולם והוא כמעט היה מלא.
נדחפנו בין הרבה אנשים עד שהגענו לרחבה.
"קדימה תתחילי לזוז" צעקתי לעברה והתנענעתי כמו מטומטם. אני לא הרקדן הכי טוב.
היא צחקה בקול, "כבר נרשמת לתחרות ריקודים? כי כישרון כמוך בריקודים עוד לא ראיתי."
תפסתי לה את הידיים והתחלתי לסובב אותה.
"תזהר! אני אפול" היא צחקה והייתה נבוכה, המשכתי לסובב אותה ולהתנענע "אנשים מתחילים להסתכל!"
"אני צמא, רוצה גם?" אמרתי לה אחרי שלוש דקות של ריקודים מטומטמים מצידי, ומעידות על העקבים מצידה.
היא הנהנה. השארתי אותה לבד ברחבת הריקודים.
מזגתי שתי כוסות קולה קרה שהייתה בתוך קערה. מוזר.
שהסתובבתי ראיתי אותה שוב.
היא לבשה שמלה שחורה קצרה ללא שרוולים שחשפו את רגליה הארוכות, שערה היה מונח עליה בשלמות והיא לא הייתה צריכה לסדר אותו.
הילדה ההיא מחדר המזכירות.
מישהו הציעה לה לרקוד אבל היא סרבה, לידה עמדה אדל והתנענעה כמו משוגעת.
פתאום אדל קלטה אותי בזווית העין. היא סימנה לי לבוא ואני העמדתי פנים שלא ראיתי.
היא המשיכה לרקוד כמו משוגעת.
"קחי" הגשתי לעלמה את השתייה.
"מה יש בזה?" היא החמיצה פנים אחרי ששתתה מהמשקה.
לגמתי מהמשקה, הוא היה בסדר.
"איך היה לרקוד לבד בלי המקצוען לידיך?" שאלתי אותה בצחוק.
"פגשתי את יובל שוב, הוא הודיע לי שהאפטר-פארטי מתחיל בקרוב."
"בקרוב? רק התחילה המסיבה פה."
כמו באות, קבוצה גדולה של תלמידים שהייתה בצד האולם יצאה החוצה. כל כמה דקות עוד קבוצות ובודדים יצאו.
יובל היה בקבוצה הבאה שיצאה. הוא סימן לעלמה לבוא.
עלמה התחילה ללכת, "בוא כבר, פעם שנייה שאני צריכה לגרור אותך."
שתיתי מהר את שאר התכולה שבכוס והלכתי אחריה.