הייתי כזה, אם הייתי יודע – פרק 5!

אור השמש סנוור אותי כשיצאנו מסוף המסדרון של בניין ההנהלה. השמש כבר הייתה באמצע השמיים.
"וואו" עלמה אמרה.
באמת 'וואו'.
אם עד עכשיו חשבתי שרחבת הכניסה הייתה ענקית, הייתי צריך לראות את זה.
שטח הפנימייה היה ענקי. עוד רחבה, כמו רחבת הכניסה, הייתה בצידו השני של הבניין.
הרחבה הייתה מרוצפת אבנים לבנות וריצוף אבנים חומות שיצרו צורות של פרחים ובמרכז ניצבה מזרקה קטנה.
בניין כיתות ענקי ניצב מצידו הימני של הרחבה והבניין של המעונות, שמונה בניינים מאורכים ורחבים, הייתה מצידו השמאלי.
התקדמנו לכיוון בניין המעונות עם המזוודות והספרים שקיבלנו.
"זה לא כבד לך?" עלמה נראתה קצת אדומה כשהיא סחבה את ספריה.
"לא… תפסיק לדאוג זה כולה כמה ספרים לסחוב" היא אמרה מתנשפת.
"אז, איזה חדר את?" הסתכלתי על המפתח שלי. על מחזיק מפתחות מפלסטיק שהיה תלוי עליו היה כתוב שאני חדר 9.
"חדר 12, אתה?"
החזרתי את המפתחות לכיס "חדר 9."
הגענו למעונות שלנו. המבנים בנויים בצורה כזאת שלכל שתי בניינים יש מרפסת חצר משותפת.
הבניינים של שכבה יא' הם החמישי והשישי.
"נתראה אחר-כך" עלמה לקחה ממני את המזוודה שלה ונכנסה לבניין 6.
נכנסתי לבניין 5, המבנה של הבנים בכיתות יא', והלכתי במסדרון בין הדלתות לחפש את החדר שלי.
"אתה נמצא בקומה למעלה" הסתובבתי וראיתי את אביאל, הילד שפגשתי בחדר אוכל.
הוא עמד להיכנס לחדרו.
"תודה אחי" אמרתי ועליתי במדרגות ללמעלה.
עמדתי מול הדלת של חדר השני מצד שמאל וסובבתי את המפתח. מה יש להגיד, גם החדרים פה ענקיים.
שמתי את התיק הקטן והמזוודה על מיטת העץ היחידה מבין השלוש שהייתה פנויה בחדר. השותפים שלי לחדר כבר הגיעו והספיקו לתפוס את המיטות הטובות.
את הספרים שמתי בכוורת הלבנה שהייתה תלויה מעל המיטה. נכנסתי בפתח שהיה בקיר השמאלי בחדר והוא הוביל אותי אל הארונות ואל שתי דלתות שניצבו בצידי הארונות.
פתחתי את הדלת הראשונה וראיתי שירותים מרווחים הדלת השנייה הייתה נעולה ונשמע קול מים זורמים ממנה. מישהו מתקלח.
נשכבתי על המיטה, איזה עייפות… ממזמן לא קמתי מוקדם כל-כך.
לא יזיקו לי כמה דקות שינה. עצמתי את העיניים.
כשפקחתי אותם הילד יצא מהמקלחת כבר והיה לבוש, ריח של בושם מילא את החדר.
בדקתי את פלאפון שלי, שיחה שלא נענתה והשעה הייתה ארבע. ארבע? ישנתי כל-כך הרבה זמן?
"אני רואה שאתה חי" הילד אמר באדישות. הוא סידר וקיפל את הבגדים שלו ודיבר כשגבו אליי.
"אני דור" אמרתי בקול עייף, "ואתה?"
"יובל." הוא לא טרח להמשיך את השיחה וגם אני לא.
נשכבתי שוב על המיטה ובדקתי מי התקשר אליי. 'אבא'.
החזרתי לו צלצול. תא קולי.
"היי אבא, הגעתי כבר לפנימייה אל תדאג לי אני בסדר."
נכנסתי למקלחת ושטפתי פנים. הסתכלתי במראה ונגעתי שוב בצלקת שעל השפה שלי. הרגל ישן שלי.
כשחזרתי לחדר, יובל החליף את חולצת הטריקו שלו לחולצה מכופתרת וסידר אותה מול המראה.
הוא בגובה שלי, השיער שלו חום די ארוך ולא מסודר. הוא לא רחב כל-כך ולא רזה כמוני.
"למה אתה מתגנדר?"
"לא עניינך" הוא השיב.
"אוקיי אחי…" לפחות ניסיתי.
הוא הסתובב והסתכל עלי, "באמת אתה לא יודע?" הוא עדיין נשאר אדיש.
"יודע מה?"
"על המסיבה…"
"איזה מסיבה?" רק הגעתי איזה מסיבה אני אמור לדעת עליה כבר.
"המסיבה של תחילת שנה. כל שנה עורכים אותה באולם ספורט, ואז הולכים לאפטר פארטי במעונות של יב'."
הוא המשיך לסדר את החולצה המשובצת שלו, הוא לא נראה אחד שכל כך אכפת לו מאיך שהוא נראה.
"אז כולם מוזמנים אליה?"
"כולם."
אם הייתי יודע הייתי בגדים מתאימים.
"אני אוותר." אמרתי והתחלתי לפרוק את המזוודה.
"ברצינות? רק טיפש יפספס אותה. יש מוזיקה ריקודים בנות ואלכוהול."
"עכשיו קנית אותי" אמרתי בציניות, "בי"הס מביאה אלכוהול לתלמידים?"
"דיברתי על האפטר-פארטי, המסיבה עצמה שבאולם ספורט משעממת. רק תלמידים שלבושים חגיגי רוקדים לשירים משעממים וקצת אוכל."
"נשמע כיף" אמרתי שוב בציניות, "אבל לא הבאתי בגדים מתאימים."
הוא ניגש לערמת הבגדים המסודרת שקיפל והוציא משם חולצה מכופתרת ומכנס ג'ינס שחור.
"קח" הוא זרק אותם לכיווני, "אני לא נחמד בדרך-כלל אז תנצל את הרגע."
"תודה אחי" אמרתי לו, הוא בהחלט מודע לכך שהוא לא נחמד.
אולי אם אבוא למסיבה אני אפגוש אותה שוב, הילדה ההיא.
הוצאתי את המגבת מהמזוודה ונכנסתי להתקלח.
"המסיבה מתחילה בשש" הוא אמר לפני שיצא, "תגיע בזמן."