הייתי כזה, אם הייתי יודע – פרק 10 ספיישל; הפרק מוקדש לכל הקוראים שלי 3>

'יובל' עדיין שמעתי את קולה בראשי, 'רוצה לרקוד איתי?'
כל המאורעות מאתמול נראו לי כאילו קרו לפני זמן רב. ההגעה לפנימייה, הפגישה באדל, בדור התלמיד החדש, וכמובן עלמה.
המסיבה אתמול הייתה מצוינת. המוזיקה טובה, השתייה והריקודים. במיוחד איתה.
קמתי מהמיטה ונאנחתי. הראש שלי עדיין הסתחרר מהשתייה ששתתי אתמול.
בדרך-כלל אני רגיל לקום מוקדם יותר מכולם. אחרי שראיתי את עלמה ודור ישנים באותה המיטה העדפתי לחזור לישון לפחות עד שיצאו.
למה אני מתנהג כמו פחדן לידה?
הסתכלתי לכיוון הפח, הוורד האדום שאדל הביאה לי עדיין היה מונח שם. היא והרעיונות שלה.
נזכרתי במקרה המביך אתמול עם דור ועלמה. הוא באמת טיפש או שהוא משחק אותה.
נאנחתי שוב.
נכנסתי למקלחת. שטפתי פנים וצחצחתי שיניים.
בהיתי בבואתי במראה. סידרתי מעט את השיער שלי שהיה מסופר בצורת ר'.
בהיתי בעיניים שלי. אין להם צבע מיוחד, רק חום, כמו השיער שלי.
התלבשתי בזריזות, היום מבחני הקבלה לקבוצות הספורט השונות.
"גם כן מצאו להם יום" מלמלתי לעצמי כשנאבקתי בניסיון לנעול את נעלי הספורט שלי.
מסך הפלאפון שלי הראה שהשעה כבר עשר ארבעים ותשע.
הוא גם הראה לי שקיבלתי חמש-עשרה הודעות.
לפני שיצאתי מהדלת הסתכלתי על המיטה הריקה והמבולגנת של דור. אני שונא בלגן.
סגרתי אחרי את הדלת ונעלתי אותה.
מזג האוויר בחוץ היה חם ורק מללכת עד לאולם הספורט גרם לי להזיע.
"אתה מאחר" אמר לי המאמן. הוא נשען על אחד מדלתות האולם הפתוחות.
הוא העביר יד בשערו הכסוף המלא ג'ל ועיין ביומן המורה שלו.
הוא לבש בגדי ספורט טיפוסיים למורה ספורט. מכנסי טריינינג שחורים, חולצת פולו לבנה ונעלי נייקי.
משרוקית כתומה נתלתה מצווארו ומידי פעם היה מרים אותה לשרוק בה.
"החוצה!" הוא צעק על אחת התלמידות והיא יצאה בזריזות מהמגרש.
כדורים התעופפו לכל עבר. משחקי מחניים לא היו ממועדפים עליי.
"אתה נכנס עכשיו" המאמן דיבר אליי כשעיניו עדיין ביומן.
התמתחתי, קיץ שלם שלא שיחקתי מחניים.
בדקתי את הקבוצה היריבה, דור ועלמה היו שם.
מאז כשפגשתי אותה באותו יום במסדרון, אני רואה אותה רק עם דור.
אפילו כשרקדתי איתה הוא טרח להופיע שוב.
איך היא גורמת לי לקנאות כל-כך?
ניקיתי את הראש מהמחשבות האלו.
תפסתי כדור אדום ששכב מטר לידי וזרקתי אותו לכיוון הקבוצה היריב. פגעתי בחן.
"החוצה!" המאמן צעק עליה.
תפסתי עוד כדור. הפעם אני יודע על מי לכוון אותו. התחמקתי מכדורים ששעטו לעברי.
התרכזתי במטרה. נשמתי נשימה עמוקה והעפתי את הכדור בכל הכוח שלי.
הכדור פגע לו בבטן. הוא השתנק והתקפל על הרצפה.
המאמן ועלמה ישר רצו אליו. לי לא היה אכפת כל-כך ממנו.
"דור אתה בסדר?! עלמה צעקה לעברו בעודה מלטפת את גבו. הקול שלה, שעכשיו היה מלא בדאגה, גרם ללב שלי להתכווץ.
"שמישהו יביא לו מים!" המאמן צעק, וחן שישבה על הספסל מיהרה להוציא את הבקבוק שלה מהתיק.
התקדמתי בפסיעות אטיות אל עבר היציאה, לא הרגשתי שום חרטה או מצפון.
בחוץ, מזג האוויר הספיק להתחמם כבר יותר.
נאנחתי, "מה שאת גורמת לי לעשות…"