‘היחידה’ ~ פרק 4-לא מתעסק עם אסמטיות.

פרק 4-לא מתעסק עם אמסטיות.

~נקודת המבט של סהר~

'יש שמועות שהתעכבת. הולכים ביחד ?' שלחתי הודעה לליאור כשנעלתי את דלת חדרי ונזכרתי שליאב אמר משהו על זה
'בואי למגורים שלנו' הוא שלח ואני אישרתי והתחלתי להתקדם לכיוון איפה שאמר לי לחכות והמתנתי בחוץ.
"את לא במסיבה?" שמעתי קול מאחורי ובבת אחת הסתובבתי וכשזה קרה ראיתי את דור עומד מולי לבוש בחולצה לבנה שמדגישה לו את השרירים וגינס חגיגי עם נעליים שחורות. השיער שלו עמד בצורה מושלמת והקול שלו נשאר אותו קול צרוד וסקסי. מדהים שמאז שהוא עזב חוץ מהזיפים שנותנים לו מראה בוגר יותר, הוא לא השתנה בכלל.
"אני בדיוק בדרך." אמרתי בחיוך שירד אחרי שנייה והנחתי שהוא כבר הבין את זה לבד משום שסרק את הגוף שלי ועיניו נעצרו מעט על המחשוף הקטן שלי ואז חזרו אל עיני
"אני גם" הוא אמר "ללוות אותך?" הוא הוסיף מידי.
"אני בדיוק מחכה למישהו" עניתי בחיוך מתנצל אחרי שהתחבטתי עם עצמי אם להיענות בחיוב להצעה המאוד מפתה שלו- לבלות איתו עוד כמה דקות או דווקא לסרב, כמו שעשיתי, וללכת עם ליאור
"טוב" הוא אמר במבוכה "ניפגש בפנים" הוא הוסיף בחיוך חושף שיניים וגומה סקסית בטירוף שרק הוסיפה לרגשות המבולבלים שלי להתערבב עוד יותר
"תהנה" אמרתי בחיוך
"אני בטוח" הוא החזיר והלך.
"את באה ?" שאל ליאור שבא וכרך את היד שלו סביב הכתף שלו בידידות
"יאללה" אמרתי בחיוך מאולץ והתחלנו להתקדם לכיוון האולם כשבראשי אותן המחשבות והתחושות המוזרות האלו שנשארות אצלי כל פעם אחרי שאני מדברת עם דור.

~נקודת המבט של ליאב~

"אל תשאירי אותי לבד איתו!!" עמית צעקה לשקד שהתקדמה משם
"אז נשארו רק אני ואת שטיין" אמרתי בחיוך מרוצה כשהתחלנו להתקדם לכיוון האולם והיא גלגלה עיניים
"אני בדיוק הולכת" היא אמרה בחיוך מתנשא ונכנסה לאולם במהרה
עמדתי שם ופשוט חייכתי. כן כמו אהבל עמדתי שם וחייכתי. משהו בבחורה הזאת גורם לי לחייך. אני לא אוהב אותה! אי אפשר להתאהב כל כך מהר! אבל מה שבטוח, בתור אחד שהיה עם הרבה בנות, אם אף אחד לא הרגשתי את מה שאני מרגיש איתה. את אף אחד לא כיף לי לעצבן כמו שאותה, ואת אף אחת לא אכפת לי לראות מסמיקה מהאמירות הגסות שלי.
"מה יש לך נתקעת?!" שאל ליאור וטפח לי על השכם ולחץ
"נו הצלחת להוציא אישור מהמפקדת?" שאלתי בהתגרות הוא צחק בציניות ואז עצר פתאום במבט רציני "לא מצחיק" הוא אמר ברצינות
"טוב נו מה נכנסים?" שאלה סהר וכיבתה את האייפון הלבן שלה
"ליידיז פירסט!" אמרתי בחינניות ופיניתי לה מקום בשביל הגישה לאולם
"בקצב הזה אני אתחיל לקנא…" ליאור אמר
"אל תדאג… אני תמיד שלך" אמרתי בקול שקט וסקסי ונצמדתי אל ליאור שנרתע ממני לאחור בעוד סהר מצחקקת
"חבר שלי קוקסינל" הוא אמר בעצב
"חבר חבר ?!" שאלתי "או חבר חבר?!" הוספתי בקול רומז והרמת את גבותיי והורדתי במהירות
"חבר!" סהר צעקה "יאללה אנחנו גם ככה מאחרים!" היא אמרה ומשכה אותנו לתוך האולם
"איזה דרמטיות! שעתיים והיינו פה" מלמלתי בציניות כשנגררתי לאולם שבתוכו כבר התחילה מסיבה טורפת.
*
"גבר תן לי בירה בבקשה" ביקשתי מהברמן ונשענתי על הבר
"תודה אחי" חייכתי שהביא לי את מבוקשי ונשארתי באותה התנוחה ושתיתי מהבירה הטעימה והקרה שירדה לה לאט לאט בגרון שלי והשאירה טעם של עוד.
"מה אחי נחים?!" ליאור בא גם הוא מכיוון הרחבה מתנשף ונשען כמוני על הבר ושנינו משקיפים על כל המסיבה
"כיף כיף!" אמרתי "אף מעייף אחושרמוטה!" הוספתי ועשיתי גרעפס מהבירה
"איחחח מסריח" ליאור נרתע ואז עשיתי עוד אחד ונשפתי לכיוונו וצחקתי
"תצחק תצחק." הוא אמר בזלזול "למה הבנתי שממחר הולכים הולכים לקרוע לנו ת'תחת!" הוא הוסיף בגיחוך
"כן אה?" מלמלתי ולקחתי עוד שלוק מהבירה
"אני בכלל לא מבין מה אנחנו עושים פה!" הוספתי "למה אנחנו לא מתגייסים לצה"ל כמו כולם?!" שאלתי בקול לא מבין
"הלוואי והיית יודע" הוא אמר והידק את שפתיו
"למרות שלא רע לי פה כל כך!" הוספתי במבט משועשע כשהסתכלתי על כל הישבנים נעים על הרחבה ועל כמה בנות שללא ספק עשו לי עיניים בלי בושה ואני החזרתי להן קריצה.
"קמים מחר בשש" הוא אמר ואני באותה השנייה ירקתי את כל מה שהיה לי בפה והוא קפץ אחורה
"זה מה שהיה כתוב בלוח מודעות אחי!" הוא אמר ופרס ידיים לצדדים
"מי מסתכל בלוח מודעות מי ירבנן?! מה אנחנו בימיי הביניים" שאלתי והסתכלתי לשמיים
"מי שרוצה לדעת מה ההודעות!" הוא צעק ונתן לי מכה בכתף
"תיזהר שאני לא אוציא עליך את השריון וחנית שלי!" אמרתי בקול מזהיר משוחק והוא צחקק
"בקיצור תהיה בשש וחצי ליד החדר שלך" הוא אמר
"מה שש וחצי מה?! לבית ספר לא הייתי קם בשש וחצי!" אמרתי בעצבים
"נשמה לבית ספר לא היית קם בכלל… אמא שלך הייתה מעירה אותך והיית מגיע הכי מוקדם בעשר ומספיק מקסימום לשעה השנייה" הוא אמר
"דייי לא באלי לא היות פה! מהרע בצה"ל?!" אמרתי בתיאטרליות "לדפוק חיילות באוהל" אמרתי בחיוך משועשע
"נו סבבה אז עכשיו תדפוק חיילות בחדר. אנחנו נחשבים חיילים" הוא אמר
"עזוב אותי שטויות.. לא מבין מה יש לנו לחפש פה" קראתי בעצבים, רק המחשבה על זה שאני. אני. ליאב נחאייסי. אקום לפני תשע עושה לי חום.
"אחי אתה מתחיל להישמע כמו סהר" הוא אמר בגיחוך
"מה?" שאלתי לא מבין
"הבחורה לא מפסיקה לקטר מהרגע שהגענו לפה" הוא הוסיף
"מבין אותה" מלמלתי ולקחתי עוד שלוק מהבירה

~נקודת המבט של סהר~

אני ושקד זזנו לפי קצב המוזיקה. מידי פעם באו כמה בנים שרצו לרקוד איתנו וזרמנו, לא הבאנו להם מספרים או משהו, אבל בהחלט הייתה אווירה חמה באוויר. אווירה של מסיבה.
המוזיקה נעצרה וצעקות של בחורים ובחורות שיחזירו אותה נשמעו מלווים בקול עמעום חזק. כולם הפנו את ראשם למקור הרעש שבא מכיוון הבמה וראו שם את אחד המדריכים של הכיתות האחרות עומד מול הרמקול ומחכה לשקט
"שלום לכולם!" הוא קרא במשחה ונשמעו שאגות מהקהל
"ברוכים הבאים למסיבת פתיחת השנה של 'היחידה'!" הוא הכריז בקול וכולם צעקו צעקות של שמחה בעוד שאני כבר תכננתי איך אני בורחת מהפנימייה הזאת, יורדת מהארץ ללאס וגאס, מחליפה זהות, עובדת שם בתור מלצרית בקזינו וחיה את החיים הטובים בדירת חדר וחצי עם חתול. או שפשוט אני אגיד להורים שלי שאני לא רוצה להישאר ואשחק להם טיפה על המצפון. לא. עדיף כבר את הקזינו.
"תרקדו, תהנו, תשתו" הוא התחיל לומר ואז נשמעה צעקה בקול גבוה של בחורה מסטולה כנראה מהקהל "אני רואה יש פה כבר באלו שהתחילו" הוא מר בצחוק וגרם לכמה צחקוקים מהקהל "
"אבל החל ממחר כמו שכבר בטח אמרו לכם, אתם תתחילו סדרת אימונים ולימודים שדורשת מכם מתאיים אחוז" הוא אמר וגרם לי לרצות לדפוק את הראש בקיר "ולכן מי שעוד לא עבר בלוח המודעות" הוא אמר בנימה רומזת שזה מה שצריך לעשות "יעבור בתום המסיבה או עכשיו ויברר מתי הוא צריך להיות בכיתה! בלי איחורים! תהנו!" הוא קרא והמוזיקה חזרה לפעול
"צריך ללכת לראות מתי אנחנו" שקד אמרה בזמן שהיא ממשיכה לזוז לפי הקצב
"בשש וארבעים בכיתה" אמרתי בבאסה
"מה יש לך ?" היא שאלה
"כלום. ביאסו לי ת'צורה עכשיו" אמרתי בשקט כדי לא לשגע אותה
"כבר דיברנו על זה" היא נאנחה
"אני יודעת…" נאנחתי גם אני "אבל אני עדיין לא מבינה מה לחוץ כל כך להורים שלי שאני אלך לפה ולא אתגייס כמו כולם!" אמרתי בקול לא מבין
"ואני עדיין לא מבינה מה יש לך בצבא הזה שלך שאין לך פה שאת כל כך רוצה ללכת אליו! יש לך פה חדר אוכל עם אוכל נורמלי במקום טונה מקופסה, את ישנה בחדר פרטי עם מיטה נוחה ומקלחת ולא באוהל עם עוד עשרים בנות מסריחות מריצה, יש לך פה חברים ומשפה ואת לא צריכה להתגעגע, יש לך פה הכל!" היא אמרה ופרסה ידיים לצדדים
"כן אבל.." נאנחתי וחיפשתי מה לענות לה. היא צודקת. יש לי באמת הכל. יש לי יותר מידי. יש לי דור.
"מה זה בגלל דור הזה?" היא שאלה והניחה את היד שלה על הכתף שלי
"לא!" מיהרתי להתגונן עם גיחוך מזלזל. אין זאתי קוראת אותי כמו ספר פתוח.
"אז מה הבעיה? זה מקום מדהים!" היא אמרה בהתפעלות
"כן את צודקת" נכנעתי "אני סתם עייפה. נראלי אני חותכת לחדר" מלמלתי
"את רוצה שאני אבוא איתך?" היא שאלה, אבל ראיתי שהעיניים שלה לא היו עלי אלה מאחורי וכשהסתובבתי ראיתי את המדריך ההוא שדיבר קודם נשען על הבר ושותה בירה
"לא זה בסדר תהני לך כאן" אמרתי בחיוך רומז
"מה את זוממת?" היא שאלה בקול חושד
"כלום" אמרתי בחיוך נושכת את השפה שלי כדי לא לצחוק.
"מה ?" היא שאלה בצחקוק
"הוא של אופיר" אמרתי לה בעצב
"מי?" היא שיחקה אותה ראש קטן
"מה את חשה את עצמך ג'וני דפ!" אמרתי באותו החיוך המשועשע שלא ירד לי מהפנים "משחקת לי משחקים שאת לא מכירה אותו. חושבת שעשו אותי אתמול." הסברתי לה אחרי שהביטה בי במבט לא מבין ואז הצבעתי עם העיניים לכיוון המדריך הזה. וואלה חתיך.
"אני לא משחקת משחקים!" היא התגוננה "אני באמת לא מכירה אותו, כולה התנגשנו בטעות" היא הוסיפה
"בטעות אה?" הוספתי בקול חושד עם חיוך משעשע
"אוייי לכי לישון כבר!" היא אמרה וגלגלה עיניים ואני צחקתי
"טוב אני זזה דברי איתי" אמרתי וחיבקתי אותה
"לילה טוב חנונית!" היא קראה והוצאתי לה לשון והתרחקתי ממנה לכיוון היציאה
*
יצאתי החוצה אחרי שנדחקתי בין גוש של רוקדים שיכורים מתלהבים והתחלתי ללכת על שביל הלבנים לכיוון האמפי ומשם לכיוון מגורי הבנות.
הרוח היתה קרירה וגרמה לשיער שלי להתנופף, הפנסים הגבוהים שהיו מפוזרים בכל הפנימייה הפיקו אור כתום שהתמזג עם האור של הירח והנקישות של העקבים הגבוהים שלי נשמעו על הלבנים.
״כבר הולכת?״ שמעתי קול מאחורי וכשהסתובבתי ראיתי את דור יושב על אחד הספסלים עם סיגריה בידו ובקבוק בירה ירוק ביד השניה
״מחר קמים מוקדם.״אמרתי בחיוך מאולץ
״יפה! מצייתת לחוקים, זה כבר התחלה טובה!״ הוא אמר בהתלהבות ושאף שאיפה ארוכה מהסיגריה שלו ואחר כך נשף את העשן החוצה
״רוצה?״ הפר את השתיקה ששררה והושיט לי את הבקבוק של הבירה שבידו
״מהסיגריה אתה לא מציע לי?״ שאלתי התחכמות ולקחתי את הבקבוק מידו ושתיתי שלוק מכובד ממנו
״לא מתעסק עם אסמטיות.״ אמר בהתגרות ולקח עוד שאיפה מהסיגריה ונשף אותה החוצה כך שהעשן התמזג עם החושך והרוח והפנים שלו נראו לי יפות ומושכות יותר מתמיד
״הבנתי״ מלמלתי ולקחתי עוד לגימה
״לא ידעתי שאת שותה״ הוא אמר
״אתה לא יודע עלי הרבה דברים״ עקצתי אותו ולקחתי עוד שלוק
״נכון.״ מלמל בשקט ושאף עוד שאיפה מהסיגריה שלו. הגישה שלו עצבנה אותי. אם כמה שאהבתי אותו ובחיי שאהבתי אותו כמו שא אהבתי אף אחד אחר, תמיד שנאתי את זה שהוא אדיש בטירוף לדברים שאני הייתי מייחסת להם חשיבות רבה כל כך! לגמתי לגימה אחרונה והנחתי את הבקבוק הריק על הרצפה ליד כפות רגליי.
״אחד מהם הוא שאני אף פעם לא מצייתת לחוקים.״