‘היחידה’ ~ פרק 2-טקס

פרק 2-טקס

״לא זה בסדר אני אהיה בשקט״ מלמלתי בחוסר ביטחון והתיישבתי מהר
אני לא מאמינה שראיתי אותו.. ניראלכם שהוא זיהה אותי? הוא זוכר אותי בכלל? או שאני סתם איזה ילדה מתלהבת שבאה לפנימייה שהוא עובד בה
״מה יש ?״ שקד שהתקדמה אלי בישיבה לחשה לי
״מ..מה?״ גמגמתי כשהתעשתתי על עצמי והפסקתי לבהות בנקודה לא ברורה והבטתי בה
״מה קרה?״ היא שאלה
״כלום לא קרה!" התכוננתי במהירות
״אל תעבדי עלי את תמיד עושה את זה כשאת בלחץ!״ היא צעקה-לחשה והצביעה עלי נושכת את העור היבש שסביב הציפורן שלי..אין זאתי..אי-אפשר להסתיר ממנה כלום!
״כל כיתה הולכת עם המדריכים שלה להדרכה ראשונה. בהצלחה!׳ אדיר אמר ומיד נשמעו שאגות וכפיים מהקהל
״את כלכך לא מתחמקת מזה״ שקד לחשה לי כשהתקדמו במהירות לכיוון הכיתה עם כולם

~נקודת המבט של ליאב~

נכנסנו לכיתה שנראתה בדיוק כמו כיתה בבית ספר והעלתה לי זיכרונות נעימים…איזה נעימים איזה ?! רק מהמחשבה על זה באלי להקיא!
סהר ושקד התיישבנו ביחד ועמית התיישבה שולחן לידם.
אין העמית הזאת…משגעת אותי!! משהו ביופי העדין שלה ובאופי החצוף והנעים שלה גורם לי לרצות אותה לידי ועכשיו!
"מה הולך?" שאלתי בחיוך והתיישבתי ליד עמית ונשענתי קדימה עם הגוף על השולחן
"אתה" היא אמרה בחדות
"מה ??" שאלתי לא מבין
"עזוב.. גם ככה ניראלי אני אלך לשבת ליד הילדה ההיא היא ניראת ממש חמודה" היא אמרה באנחה והצביעה עם היד על איזה בלונדינית מחומצנת שלבושה בבגדים שלא משאירים הרבה מקום לדמיון, לעסה מסטיק ברעש והקלידה במהירות באייפון שלה ככה ששמעו את הנקישות של הציפורניים המזויפות שלה על המסך כשהיא מחליפה על פנייה הבעות שלכעס וגועל. מה זה חמודה?! לאכול אותה!
בדיוק כשהיא באה לעמוד ותפסה בתיק שלה נכנסו לכיתה בחור ובחורה עם חולצות של 'מדריך' וגרמו לה להתיישב בחזרה
"יש לך מזל רק הפעם" היא אמרה באנחה
"מה שתגידי שטיין" אמרתי בחיוך מתגרה ונשענתי לאחור מביט בה בהתגרות בזמן שהיא גלגלה עיניים התחילה להקשיב בדריכות למדריכים מדברים.
הבחורה הזאת כל כך הולכת להיות שלי!

~נקודת המבט של סהר~

"החוקים שלנו הם מאוד ברורים" התחילה להגיד בחיוך המדריכה שעמדה לידו ששמה היה אופיר או עופרי.. לא זוכרת. היא הייתה בלונדינית ועם עיניים חומות.. היא הייתה יפה ואני עדיין לא בטוחה מה הקשר בינה לבינו
"כל מה שלא אמרנו שמותר-אסור!" היא אמרה "אסור להשתמש בכל אלימות כלשהי שהיא לא במסגרת האימונים שעליהם נדבר מאוחר יותר" היא אמרה ואני חטפתי חום.. איזה אימונים עכשיו?! "אסור להתחצף לממונים מעלייך" היא אמרה והצביעה על שניהם "אסור לצאת משטח הפנימייה ללא אישור" ככה היא המשיכה וספרה את הדברים באצבעותיה והוא רק עמד מהצד אוחז בשתי ידיו מקדימה, מתנדנד מצד לצד על רגליו ומהנהן לדברים שלה.
"ועכשיו להודעה החשובה!" הוא אמר ואני הרגשתי עקצוץ קל שעובר בקול גופי כששמעתי את קולו "העשה עכשיו.." הוא התחיל לומר והביט בשעון שעל ידו "עכשיו חמש" הוא המשיך "כרגע אתם משוחררים לזמן חופשי, להכיר את הפנימייה, להתארגן בחדרים ולנוח קצת" הוא אמר ואני בהיתי בנקודה לא ברורה רק בשביל לא להיתקע עם המבט עליו.. איך אני הלכת לעשות את זה עכשיו שנה שלמה ?! "אבל בשעה תשע וחצי בדיוק" הוא אמר ושם דגש על בדיוק "כולכם מתאספים באמפי שמקודם היה בו את הכינוס לבושים בבגדים שהונחו לכם בכניסה לחדרים" הוא אמר בקול סמכותי "יש מבין ?!" שאל וכולם אמרו שכן..
"מעולה. משוחררים" הוא אמר וכולם לקחו את חפציהם ויצאו ואני עשיתי זאת במהירות כפולה… רק בשביל לצאת ולא לפגוש בו
"אהה רק רגע!" הוא אמר והביט בדף בזמן שכולם עצרו במקומותיהם והביטו בו
"אני צריך את סהר אהרון" אויי שיט !

אז למה 'שיט' אתם שואלים?! מי זה היצור המוזר הזה שאני כל כך מפחדת ממנו וכל כך לא רוצה לפגוש בו ?! ה'ייצור' הזה הוא זה שאחראי לכך שלא היה לי חבר מגיל 15 , הוא זה שאחראי לימים ההם שהייתי יושבת ימים שלמים ולילות שלמים בוכה, הוא זה שאחראי לפחד שהיה לי ממערכות יחסים, הוא זה שאחראי לחוסר אמון שלי באנשים. הוא זה שהייתי מאוהבת בו!
אבל זה לא סתם עוד סיפור של ילדה שמאוהבת במישהו חתיך ובסוף נשבר לה הלב…. זה הרבה יותר מסובך מזה.
דור. דור מויאל. זה השם של ה'ייצור' הזה. דור מויאל הוא החבר הכי טוב של אחי.
דור הוא אחד האנשים הכי יפים בעולם! הוא אמא שלו תמניה ואבא של חצי תמני וחצי מרוקאי ככה שגם הוא כמוני וכמו אדיר שזוף, יש לו קוביות וגוף שרירי כל כך, אליקס ועגיל באוזן, השיער השחור שלו מסודר ככה שהוא בצדדים קצר ובאמצע הוא ארוך יותר ועומד קדימה מבלי ג'ל, העיניים שלו חומות כהות ויפות כלכך ככה שאפשר לטבוע בהן! הפנים שלו משורטטות שזה נדמה כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו ירד מהשמיים ועם סרגל ומחוגה הוא ברא אותו והריח שלו.. ריח שאפשר להתמכר אליו!
למרות שההפרש בניהם הוא של שלוש שנים, הם חברים טובים מאוד, אני חושבת שהם נפגשו פעם באיזה מחנה קיץ אחד כשאדיר היה בן 13 ודור בן 10 ומאז הם שמרו על קשר ואז כשהם עברו לגור לידנו הם ממש נהיו דביקים אחד לשנייה ודור היה אצלנו כל הזמן.
וכשאני אומרת כל הזמן אני מתכוונת לכל הזמן- ההורים שלו היו הרבה בחו"ל ואז כשהם היו נוסעים הוא היה בא אלינו כל היום ואמא שלי אהבה את זה כלכך כי היא הייתה פשוט משוגעת עליו!
כשהוא היה בא אלינו תמיד היינו משחקים ביחד באקס בוקס והוא היה מלמד אותי תרגילים במכות כדי שאני אוכל לנצח את אדיר שהיה חזק ממני פי מאה בערך וזה לא כל כך עזר אבל זה היה ממש כיף! היינו משחקים בבריכה בהטבעות וצוחקים ביחד על אדיר שאז היה עוד בחילת החטיבה והתחיל קשר עם כל מיני בנות.
אז מה הבעיה ?! עד עכשיו הכל היה טוב… הכל היה טוב עד שאני עברתי את גיל שבע והתאהבתי בו כמו מטומטמת!
הייתי מאוהבת בו מגיל 12 אהבה אובססיבית.. ככה שכל פעם שהוא היה קורא לי לבוא לראות איתו טלוויזיה הייתי מתרגשת ובכל פעם שהוא העיר לי על לבוש קצר הייתי נהנת ובכל פעם שכשהוא ואדיר הזמינו בנות הביתה והייתי רואה אותו איתן הייתי מצוברחת ולפעמים אפילו בוכה.
אז למה אני כל כך נרתעת ממנו עדיין ? הרי אם אני אוהבת אותו אני אמורה לרצות להיות בחברתו לא ? ככה כל אדם הגיוני היה מרגיש.
אז כמו שהבנתם משהו בקופסה אצלי דפוק ואותו המשהו הזה גרם לי, נערה בת 15 שראתה יותר מידי סרטים רומנטיים לגשת אליו, החבר הכי טוב של אחיה בן ה-18 שנייה לפני שהוא יוצא לנשף, ולחשוף בפניו את הרגשות שיש לי כלפיו כבר שלוש שנים ולצפות שכמו שקיוותה הוא יודה באהבתו כלפיה והם יתנשקו והכל יהיה טוב.. אבל כמו שציינתי אני חיה בסרט ובניגוד למה שרציתי כל מה שהיה לו לומר זה 'מצטער' . כן. הוא פאקינג אמר לי 'מצטער' והלך ללימוזינה שלו נוסע עם מישהי לנשף. הקטע הוא שאחרי הנשף? שציפיתי שהוא יחזור ונדבר.. הוא לא חזר. זה לא שהוא לא בא אלינו יותר כי גם אדיר כבר עזב את הבית או שהוא פשוט התבייש ממני או משהו. הוא פשוט לא חזר. וכמו בסיפור עם אדיר גם עכשיו לא הבנתי לאיפה. הוא עזב ולא חזר פשוט ככה שהיום הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו אחרי שלוש שנים. עכשיו, כשהוא קרא לי ? זאת הייתה הפעם הראשונה שאני שומעת אותו אומר את השם שלי אחרי שלוש שנים. ועכשיו, כשאני אגש אליו ? זאת תהיה הפעם הראשונה שאני אביט בעיניו ויהיה קרובה אליו אחרי שלוש שנים.
כל זה זאת התשובה ל-למה 'שיט'!
הנשימה שלי נעצרה לרגע ועצמתי את עיניי בחוזקה
"אנחנו נחכה לך בחוץ" אמרה עמית
"כן נכון" ליאב אישר את דבריה
"חשת את עצמך חלק" היא אמרה לו בייבוש
"חלק ממך" הוא קרץ לה והיא גלגלה עיניים והם יצאו כולם.
לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי להתקדם בצעדים איטיים לכיוונו
"היי" הוא אמר לי בחיוך ובחן אותי בעיניים שלו
"היי" אמרתי בשקט והבלעתי חיוך קטן
"השתנת" הוא אמר בחיוך והמשיך לבחון אותי. מה אתה מחייך ?! באלי להוריד לך כאפה עכשיו! ואחר כך לנשק לך את הצורה!
"הסתפרתי" אמרתי בביטחון ובקול חסר סבלנות כדי שיבין שיתחיל לזרז עניינים
"את ממהרת לאיפשהו ?" שאל
"האמת שמחכה לי מישהו בחוץ" אמרתי בביטחון.
מה נעשה ? כל מי שמכיר אותי יודע שעמוק בפנים.. מתחת לכל השכבות של הבחורה של הכיף והצחוקים וכל הקלישאות האלו של 'תנו לחיים להוביל אתכם' וכל זה.. אני מפוצצת באגו.
זה לא שאני צבועה ושמה מסכה! ממש לא! אם יש משהו שאני שונאת זה אנשים צבועים! אני פשוט יודעת שזאת לא התכונה הכי 'מושכת' .. השימוש באגו אז אני מנסה כמה שיותר למזער אותה-ואני יכולה להגיד שהצלחתי, כי ביום יום אני הבחורה עם הכי פחות אגו שאני מכירה.. אבל בכל מה שקשור לבנים ובכללי לדור.. אני נותנת לו את המושכות ופועלת רק לפיו. ושלא תטעו.. דור בדיוק כמוני.. לפני שסיפרתי לו, אז באותו הלילה של הנשף, הוא ידע שאני מסתכלת עליו לא רק בתוך 'החבר הטוב של האח' אלא מעבר לזה והוא ידע להשתמש בזה.
גם הוא לא נשאר חייב. אם יש משהו משותף לשנינו ושהוא לא ישתנה אף פעם לא משנה כמה נעבור ומה יהיה המרחק בנינו, אף אחד מאיתנו לא יישאר פראייר! אנחנו חייבים לומר את המילה האחרונה וכבודנו במקומו מונח.
"אני מבין.." הוא מלמל "טוב כל מקרה אדיר ביקש ממני להביא לך את זה אישית" הוא אמר והושיט לי את ידו שבה אחז בנרתיק בצבע אדום וכשפתחתי אותו ראיתי שם את המשאפים שלי וכל התרופות הנלוות להם.
כן יש לי אסטמה ובגלל זה נאי צריכה ללכת עם משאף כמעט לכל מקום
"תודה" אמרתי ולקחתי ממנו את הדברים וברגע שהידיים שלנו יצרו מגע עבר בי איזשהו זרם כזה שעשה לי תחושה נעימה מלווה בתחושת געגוע
"לא אמרת לי שיש לך אסטמה" הוא אמר לי כדרך אגב.
"גילו לי את זה אחרי שעזבת" אמרתי בשקט והוא הנהן
"טוב.." הוא מחא כף "היה כיף לראות אותך" הוא אמר בחיוך ואני ניסיתי לפלוט איזה חיוך מעוך.
"כן" אמרתי ומיהרתי לצאת משם
"וסהר.." הוא אמר אותי כשעמדתי ביציאה מהכיתה… מקווה שהוא רוצה להגיד לי שנחזור ונדבר על כל מה שהיה. הסתובבתי והבטתי בו מחכה שימשיך
"לא לאחר הפעם" הוא אמר בקול סמכותי ואני הנהנתי ויצאתי מהר מהכיתה
*
"טוב שפכי.." שקד אמרה לי כשהיינו רק אני והיא בחדר שלי והיא עזרה לי לפרוק את המזוודות
"מה ?" שאלתי לא מבינה והרמתי את המזוודה הסגולה הכבדה על המיטה
"מה היה שם בטקס ? למה החתיך ההוא קרא לך ?" היא שאלה בזמן שפתחנו ביחד אז הריצ'רץ' "לא הגזמת בכלל.." היא מלמלה בשקט כשראתה את כמות הבגדים שהבאתי ואני צחקקתי
"לא היה בטקס כלום" אמרתי בביטול והוצאתי ערמה של חולצות ושמתי בארון
"סהר אל תסבני אותי אני אחרי מקלחת" היא אמרה ושילבה ידיים ליד המזוודה
"לא מסבנת" אמרתי בהתגוננות "באמת לא היה כלום.. פשוט לא רציתי לעשות בעיות על היום הראשון מול כולם" אמרתי והוצאתי כמה ג'ינסים
"ממתי את מפת מלעשות בעיות ?!" היא שאלה ונשארה באותה העמידה והריה גבות
"טוב מה באת לעזור לי או לעמוד כמו דור-מן ליד המזוודה.. אין פה את מי להכניס סלקציה " אמרתי לה והיא נאנחה
"ונניח שאני מאמינה לך" היא אמרה והוציאה כמה זוגות עקבים "מה דור הזה רצה ממך ?" היא שאלה
"הוא הביא לי את המשאפים" אמרתי .. עדיין לא נקלט לי שאני הולכת להיות החניכה שלו במשך שנה שלמה עכשיו.. אני לא יודעת עם לצחוק או לבכות ?
*
"טוב ניראלי שסיימנו" אמרתי אחרי שעות של פריקה והתיישבתי בעייפות על המיטה
"סיימנו ? את בקושי עשית כלום!" שקד אמרה ונשכבה לידי
"אמרו לך שאת משוגעת ?" שאלתי ונתתי לה מכה קלה בבטן
"עלייך" היא אמרה והפריחה לי נשיקה באוויר וצחקנו
"טוב בואי נראה מה הביאו לנו ללבוש" אמרתי וקמתי לכיוון השקית הלבנה שהכנסתי אחרי שחיכתה לי מחוץ לחדר והייתה אמורה להכיל אתת הבגדים
"אמן שאיזה שמלה יפה!" שקד התיישבה במהירות ואמרה בחולמניות
"או איזה חצאית וחולצה לפחות" אמרתי ופתחתי את השקית ושפכתי את תוכנה על המיטה
"לא הם לא רציניים!" שקד אמרה שכהרמתי מלפנינו את גופיית הסטרפלס השחורה שהייתה שם ואת הטייץ הקצר התואם שלידה
"איזה מדריכים חרמנים" אמרתי בגיחוך
"חופשי" היא אמרה "מה כבר יש שם שצריך להתלבש כמו חשפניות ?" היא שאלה והתקדמה לכיוון המיני בר שהיה שם ופתחה את המקרר
"אין לי מושג לא כתוב על זה כלום פה" אמרתי וניערתי את השקית לראות אולי יגיע איזה מכתב הסבר או משהו על הנושא אבל כלום.
"טוב בואי נצא לאנשיהו!!" קראתי לשקד שבדיוק סגרה את בקבוק הקולה והכניסה למקרר
"עזבי אני חותכת למקלחת" היא אמרה
"טוב אז אני אלך לאדיר" אמרתי בהתנשאות
"טוב!" הי אמרה באותה נימה כמוני צחקנו
*
"חדר המנהל" קראתי בשקט כשעמדתי מול דלת חדרו של אדיר… וואלק שוכח איזה בלגאניסט היה פעם פתאום נהיה מנהל . אני צריכה לדבר איתו על משהו חשוב.
דפקתי על הדלת בעדינות "כן" שמעתי אותו קורא מבפנים ופתחתי את הדלת
"הבאת אותה בשלט" אמרתי במבט מתרשם והתיישבתי בכיסא מולו "ובחדר" הוספתי כשאני בוחנת את החדר שמסביבי
"אהבת ?" שאל
"דוגרי לא" אמרתי ברצינות "מה זה החדר המשעמם הזה?" שאלתי בגיחוך
"חחחח שתקי גמדה" הוא אמר ונשען על שולחן והביא לי מכה בראש
"אני אתלונן להנהלה על אלימות!" אמרתי ושפשפתי את ראשי והוא צחק
"לא יעזור לך. אני מכיר את המנהל אישית" הוא אמר בקול מתנשא
"פחחח עלק מנהל" נחרתי בבוז "כולה יושב באיזה משרד מכוער" הקנטתי אותו ואז חייכתי
"טוב מה את רוצה גמדה אני מאוד עסוק פה" הוא אמר והרים כמה דפים שהיו על השולחן
"שתסביר לי למה אני פה" אמרתי בקול רציני כשנזכרתי לשם מה באתי
הוא נאנח בכבדות "את יודעת שאני לא יכול להגיד לך, אל תלחצי עלי" הוא אמר בשקט
"לא לחוץ עליך ?!" שאלתי בצחוק מזויף "אתם הבאתם אותי לפה מחוץ לרצוני ואתה אומר לי לא לחוץ עליך ?!" שאלתי בצעקה
"תורידי ת'טונים שלך דבר ראשון" הוא אמר בקול רגוע עדיין
"אני אוריד ת'טונים שלי כשאתה תתחיל לדבר!" אמרתי בעצבים ונעמדתי.. אם יש דבר שאני שונאת זה כשאני עצבנית אנשים לידי אדישים.. שיעשו הכל רק לא יישארו ברגוע כאילו לא קורה כלום
"את מוכנה להירגע בבקשה ?!" שאל עם קצת יותר עצבים ואני התיישבתי בזלזול ובשקט על הכיסא
"דבר" אמרתי וזירזתי אותו בתנועת יד
"אין לך למה להתעצבן.. את יודעת שאני לא יכול להגיד לך. לא עכשיו לפחות" הוא אמר ברגוע
"אז מתי כן ?!" כשאני אסיים את הסיוט הזה עוד שנה?!" שאלתי בעצבים
"שלוש." הוא תיקן אותי
"מה שלוש?" שאלתי לא מבינה
"שלוש שנים" הוא אמר
"מה שלוש שנים ?!" שאלתי בקול מופתע ומבואס ביחד
"מה לא הקשבת בכינוס ? אהה איחרת בעצם" הוא שאל וענה לעצמו
"טוב בכל מקרה אין מצב שאני נשארת בכיתה המסריחה הזאת עכשיו שלוש שנים!" אמרתי בעצבים וכשאמרתי הכיתה התכוונתי לדור
"מה הבעיה בכיתה שלך ?" הוא שאל לא מבין
"שום בעיה.." מלמלתי .. זה מה שאני צריכה עכשיו את החפירות שלו על הראש
"טוב" הוא ענה
"עוד משהו ?" הוא שאל
"לא" עניתי כשהבנתי שאין לי מה לחפש פה יותר כי את התשובות לשאלות שלי אני לא אקבל ממנו
"אפשר לקבל חיבוק" הוא שאל בפאפי פייס.. בכל זאת ירשתי את זה ממישהו
*
~נקודת המבט של שקד~

'קלטתם את הבגדים האלה ?' סהר שלחה לקבוצה שפתחנו לחבורה
'איזה חרמנים המדריכים האלה' עמית כתבה
'נשבעת אמרתי את זה גם!' סהר רשמה בהתלהבות
'חחחחח' עמית רשמה
'מי מדגמנת לנו את הבגדים ?!' ליאב שלח עם סמיילי 'חושק' של הוואטצאפ
'עמית אולי ?!' הוא הוסיף מיד אחרי
'אוייש שתוק כבר!' היא רשמה לו וגרמה לי לצחקק. מצחיקים שני אלה.
'למה מה הביאו לכן בנות ?' ליאור שלח
'איזה טייץ קצר וגופיית סטרפלס צמודה' סהר ענתה לו
'מה אתן מתלוננות הביאו לנו מכנס ספורט קצר שחור' הוא כתב
'בלי חולצה. עמית תתכונני' ליאב רשם
'מי מדגמן לנו את הבגדים ?!' עמית שלחה 'ליאור אולי?!' היא הוסיפה
'חחחחחח' ליאור וסהר כתבו אני הנחתי את הטלפון על השיש.
יצאתי מחדר המקלחת בזהירות שמגבת עוטפת את גופי והוצאתי מהארון הלבשה תחתונה ופיג'מה קצרה ונעימה, הכנתי לעצמי לימונדה כי הייתה לי קצת בחילה ונכנסתי למיטה לנוח קצת.
*
"תגידו לי מה אנחנו ביום כיף בממדיון ?! מזה הבגדים האלה עכשיו ?!" שאלתי בכעס מדומה כשיצאתי מהחדר ובמסדרון חיכו לי כבר סהר ועמית
"הבאתן את האייפון ?" עמית שאלה
"לא הבאתי כלום" סהר אמרה והרימה ידיים
"כן גם אני" אישרתי והתחלנו להתקדם
"גם הבנים באים ?" סהר שאלה
"יש שמועות הם בלי חולצה" אמרתי והרמתי והורדתי את הגבות במהירות
"חחחח סתומה ליאב סתם קוף ולליאור יש חברה" עמית אמרה
"מי דיבר על ליאב וליאור ?!" אמרתי בתקיפות "יש פה מלא ילדים אחרים שנראים טוב" אמרתי בגאווה "שלא נדבר על המדריכים…" מלמלתי
"כמו החבר של סהר" אמרתי בחיוך והיא כמעט נפלה מאבן שהייתה בדרך
"מי זה חבר שלי ?!" היא שאלה
"נוו איך קוראים לו.." ניסיתי להיזכר בשם של המדריך שלנו "דור!" קראתי שנזכרתי
"אנחנו לא חברים!" היא אמרה
"מה שתגידי.." מלמלתי והתחלנו להתקרב לאמפי שבאופן מוזר ביותר היה כלוא בין לוחות עץ שניתן להזיז אותם ככה שלא יכולנו לראות מה קורה בפנים ומסביבם התחילו להתמלא ילדים כשהבנים לבושים במכנסי ניילון קצרים של אדידס והבנות כמונו
"לא הכי עפים על עצמם פה!" סהר אמרה בקול מתנשא "חשו את עצמם בהוליווד עם התפאורה!" היא הוסיפה
שמענו שריקות מאחורינו וראינו את ליאב קורץ לנו ואת ליאור לידו
"הכנת את הדלי בובה ?!" הוא שאל בקול מצחיק כמו בסרטים וכרך את היד שלו סביב הכף של עמית "כי את הולך לרייר עלי הרבה הערב" הוא הרים את גבותיו והעביר יד על הבטן השרירית מאוד (!) שלו
"האמת שהכנתי את הדלי" היא אמרה בקול מתלהב
"באמת ?!" הוא שאל מופתע
"כן הייתה לי הרגשה שיהיה לי להקיא המון היום" היא אמרה ודחפה את האצבע השלישית לפה כאילו היא מקיאה וכולנו צחקנו
"נחיה ונראה" הוא אמר לה בחיוך מבסוט
"תחיה ותראה" היא אמרה לו בקול בטוח
"טוב יאללה בואו בואו ינודניקים" ליאור אמר ומשך את כולנו לכיוון לוח המודעות שמלו התנשא תור ארוך של ילדים
~נקודת המבט של סהר~
"סהר אהרון!" קראו בשם שלי ולמרות שהייתי אחרי שקד וליאור התקדמתי לתחילת התור וניגשתי אל בחורה צעירה עם שיער בלונדיני ותספורת קארה שחייכה אלי
"קחי" היא הושיטה לי שקי לבנה בדיוק כמו שקיבלתי מקודם עם הגופייה "כשתעברי דרך הקירות" היא אמרה והצביעה על המבצר שהם בנו פה "תשמעי בעזרת האוזניות את מה שיתנגן באמ.פי. הוא כבר יכוון אותך" היא אמרה בחיוך
"אוקיי תודה" מלמלתי.. נו מה זה השטויות האלה עכשיו ?!
"לא לא לא" היא מלמלה החיוך ותפסה אותי בידי כשהתקדמתי לקרוא לכולם "מעכשיו כל אחד לעצמו. כרגע כדאי לשמור על פרופיל נמוך" היא אמרה עם אותו החיוך שלא הורידה כל היום ניראלי
"או..אוקיי" מלמלתי בחוסר הבנה ועשיתי כדבריה
*
נכנסתי דרך לוחות העץ ומולי היה בד שחור שייצר עוד מחסום לאמפי וכך היה מן מסדרון כזה. לידי היו כמה ילדים ששמעו עם האוזניות שלהם וכמו שעשו משהו לא ברור כל כך. הוצאתי את האמ.פי כמו שהבחורה אמרה לי וחיברתי אליו את האוזניות השחורות, שמתי על אוזניי ולחצתי על 'ON'
"ברוכים הבאים!" נשמע קול גברי מתוך המכשיר "דבר ראשון והכי חשוב, מהרגע הזה והלאה אתם ומרים על השקט. לא מדברים אם אף אחד ולא יוצרים תקשורת עם אף אחד" הקול המשיך "הכי חשוב שתקשיבו ותעקבו אחר ההוראות וכך הכל יעבור בצורה חלקה. דבר ראשון הוציאו בעדינות את הגלימה האדומה שבשקית "פתחתי את השקית הלבנה וראיתי בפנים בת אדום מקופל. כשהוצאתי אותו ופרסתי אותו ראיתי שזאת גלימה אדומה בד נעים שמגיעה עד הרצפה והא בעצם כמו בגד הודי ככה שהכתף חשופה "גשו לפינה בצד ולבשו על עצמכם את הגלימה" מה אתם רציניים ?! עשיתי כמו שהיה בקלטת והלכתי לצד כדי ללבוש את הגלימה.. בהתחלה קצת הסתבכתי איתה אבל אח כך הסתדרתי "כעת חלצו נא את נעליכם והניחו אותם בשקית עם שמכם והניחו בצד" הורדתי את הכפכפים שלי ועשיתי את מה שהיה
"מעולה. כעט סיימתם את שלב ההתארגנות" אמר הקול – התארגנות למה ?! "מעכשיו והלאה כמו שבוקש מוקדם יותר, אתם שומרים על השתיקה ולא משנה מה קורה חל עליכם איסור לפצות את פיכם. כאשר אסיים את ההסבר, לחץ על כפתור ה 'OFF' והכנס את המכשיר לשקית ולאחר מכן המשך בעקבות החיצים הצהובים שיובילו אותך לכניסה למקום הטקס. בהצלחה." ההקלטה נגמרה ואני הייתי קצת בשוק.. איזה טקס ?! איזה בהצלחה ?! מה זאת הגלימה הזאת ומה זה כל העניין הזה עם השקט ?!
*
כאשר נכנסתי לאמפי אחרי שעקבתי אחרי החיצים המסובכים שעשו לי סיבובים, ראיתי חבורה של ילדים שלבושים בדיוק כמוני עומדים בשורה ושותקים. לאט לאט הגיעו עוד ועוד. ואז גם שקד נכנסה ונעמדה לידי, אבל לא דיברנו. ואחר כך גם עמית וליאב וליאור.
"יש טקס" אמרתי לשקד בלחישה גמורה כי מרוב השקט היה אפשר לשמוע את הנשימות של עצמנו
"ששששש" היא לחשה לי ונעמדה בדום "הנכם מתבקשים לשמור על השקט. הטקס מתחיל" נשמע קול של אישה ממערכת הכריזה
'עמדנו בשורה ארוכה באמפי. אף אחד לא מבין מה רוצים ממנו.'