'היחידה' ~ פרק 19

פרק 19-רז.

"סליחה על האיחור!" אמרתי מעט מתנשפת כשהגעתי לאולם הספורט באיחור.
"זה בסדר. גשי להחליף בגדים ותצטרפי." אופיר אמרה לי וחזרה לדבר אל הכיתה.
הנהנתי קלות "יש סיבה?" דור קטע את דבריה שאל אופיר ושאל אותי.

~פלאשבק~

"בוקר טוב."שמעתי קול גברי מאחורי. הסתובבתי וראיתי את רז, הבחור מאתמול, מתמתח באיטיות ומשפשף את עיניו.
הסתכלתי אליו מבעד כתפי כשאני עם גבי אליו, לבושה כבר בחזייה ובתחתונים מאתמול "בוקר." אמרתי בחיוך.
"מה? כבר הולכת?" הוא שאל בקול מתבאס והתרומם כך שהוא נשען על מרפקיו ופלג גופו העליון, שאתמול נישקתי וליטפתי ללא סוף, היה חשוף בפני.
"אני חייבת להגיע לאנשהו." הסברתי בהתנצלות והשחלתי את רגליי אל מכנסי הג'ינס.
"התחת שלך ממש מגרה אותי." הוא אמר בקול שובב וכשהסתובבתי יכולתי לראות אותו נושך את שפתו התחתונה בשעשוע.
"כן אה?" שאלתי גם אני משועשעת ובקפיצה קלילה הכנסתי גם את ישבני אל המכנסיים.
"נו מה אל תגידי לי שאת מאלו שגומרות והולכות." הוא אמר במעין בקשה ותקווה שהוא טועה.
"ממש לא!" שללתי את דבריו בחיוך והתחלתי להתקרב אליו בחיוך כשהחולצה שלי בידי. "אתמול נהניתי כמו של נהניתי הרבה זמן. אתה בהחלט טוב." החמאתי לו וטרפתי את שפתיו בנשיקה, סביר להניח שהאחרונה.
כשהתנתקנו הוא היה מהופנט וראיתי שהוא נדלק לגמרי "אולי תישארי בכל זאת. סיבוב אחרון." אמר והטה את ראשו מעט הצידה אך עדיין הינו קרובים.
"סורי מאמי."טפחתי על חזהו החשוף והתרוממתי "יש לי אילוצים אחרים." אמרתי ולבשתי על עצמי את המחוך הפרחוני ובתנועה חדה סגרתי את הרוכסן בגב.
"איזה אילוצים?" שאל בשעשוע שהתקדמתי לכיוון השידה שעליה היו הדברים שלי ולרגליה היו נעלי.
"שפתי חתומות אדוני היקר." עניתי בהתגרות ונעלתי אחת מנעלי העקב.
"לפתוח לך אותן?" שאל בהתגרות ואני חייכתי ונעלתי את הנעל השנייה "אני אאלץ לוותר הפעם".
"ביי רז!" קראתי בקול בעוד אני יוצאת מחדרו עם חפצי בידי ומתקדמת לכיוון דלת דירתו. רק עכשיו שמתי לב אליה, כי אתמול לא הייתי ממש מרוכזת, דירה קטנה אך מספיקה, עם מטבח וסלון חמוד ועוד כמה דלתות שלא יצא לי לבדוק כי מיהרתי לאימון.
"ביי סקסית שלי!" הוא צעק לי מהחדר, גיחכתי למשמע דיבורו הגס ויצאתי בנקישות עקב מדירתו.

~סוף פלאשבק~

בלעתי את רוקי "לא, לא משהו מיוחד, פשוט שכחתי." הסברתי את עצמי. הוא הסתכל עלי במבט חושד ומהסס ואני התפללתי בליבי שיאמין לי ולא ישאל אותי שאלות נוספות.
"אוקיי." הוא ענה מעט מהסס. הנהנתי וברחתי במהירות למלתחות האולם כדי להחליף לטייץ ארוך כי היה מעט קריר ולחולצה מנדפת זיעה.

"איפה היית באמת?" שאלה אותי שקד בדיוק שעמדנו בפיסוק רגליים קל והתכופפנו אל אחת מהן. חייכתי אליה חיוך זדוני.
"אויי," היא ענתה מבועתת כשקלטה את הבעת הפנים שלי "אני לא אוהבת את הפרצוף הזה!" אמרה "זה אותו הפרצוף שעשית אחרי ששכבת עם שי תבור אחרי האפטר בי"ב, ואותו הפרצוף שעשית אחרי ששכבת עם חן מהשכונה אחרי החגיגות 18 שלך!" היא הסבירה ואני נשארתי עם אותו הפרצוף, "אל תגידי לי," היא אמרה באנחה ובמעין פרצוף מתחנן ובמעט סלידה.
"טוב אני לא אגיד לך," עניתי ולא הצלחתי להוריד את החיוך מפני.
"סהר פאקינג אהרון!" היא התחילה לומר ואני צחקקתי בשקט כדי לא למשוך אלינו יותר מידי תשומת לב שגם ככה מיותרת מלכתחילה "מתי תפסיקי עם זה?" שאלה.
"מתי שאת תפסיקי לבהות בגולן." אמרתי.
"מה?, היא שאלה נרתעת.
"מה?" חיקיתי אותה בזלזול "מה את חושבת? שאני לא שמה לב למבטים שאת נועצת בו ובאופיר בהפסקות?" שאלתי מנסה להעביר את האש אליה.
"אופיר חברה שלי!" היא פרסה את ידיה לצדדים ומיד אחרי זה התיישבה בפיסוק על המזרון
"וגם אני חברה שלך!" חיקיתי אותה עוד פעם "מה זה סותר את העובדה שאת קצת נדלקת יותר מידי על החבר שלה?" שאלתי מסבירה את עצמי יורדת גם אני לישיבה שלמה לידה.
"אני לא!" היא מחתה.
"בנות שקט שם." דור העיר לנו במבט מעט נוקב. האמת שהוא קצת הפחיד אותי.
"סליחה." שקד אמרה בשקט וכל אחת חזרה למתיחות של עצמה.

"נו אז למה באמת איחרת?" ליאב שאל אותי ביציאה מהאולם.
הבטתי בו במבט לא מבין. איך לעזאזל הוא יודע?
"נו באמת סהר," הוא אמר ונאנח "שנינו יודעים שאם כמה שאת פריקית של בגדים ואוהבת לדפוק הופעות, זה," אמר והצביע על בגדיי מאתמול "מוגזם בשביל אימון אפילו בשבילך." אמר במבט של 'תכלס'. "וגם ראיתי אותך יוצאת אתמול אז…" הוא אמר ומשך בכתפיו.
נאנחתי בכבדות "ממש חושחש הבלש אתה." אמרתי והתיישבנו באחד הספסלים הצמודים לקיר.
"אז איפה היית אתמול, אה ישובבה?" שאל בהתגרות והרים את גבותיו בשעשוע.
"במקום שכולו טוב!" אמרתי בהגזמה והבטתי למעלה בחלומיות. אני וליאב כבר חברים מספיק טובים בשביל לדבר על הדברים האלו בפתיחות. אני לא ילדה קטנה וגם הוא די בוגר, עם דגש על הדי, אבל הוא מספיק בוגר בשביל זה. שנינו עושים את זה ושנינו יודעים על כך ואין מה להתבייש.
"המקום הזה נמצא פה את יודעת?" הוא אמר בנימה שמוודא שאני יודעת והצביע לכיוון מפשעתו ואני צחקקתי.
"נו אז לא אמרת עדיין איפה היית אתמול." הוא אחרי כמה דקות שבהם אכלנו כל אחד בשקט את הכריך שלו.
"עוד לא הבנת?" שאלתי בהרמת גבה.
"התכוונתי לפני הסטוץ הפרוע," הוא אמר באדישות.
"ליאב!" צעקתי עליו בלחישה וחבטתי בכתפו. זה שהוא יודע שאתמול לא סיימתי את הלילה לבד לא אומר שכל הפנימייה צריכה לדעת.
"מה?" הוא שאל בתמימות ושפשף את כתפו.
"תדבר בשקט." הפצרתי בו.
"בסדר," אמר והרים את ידיו כחף מפשע והסתכל עלי כאילו אני משוגעת "איפה היית אתמול לפני שהלכת לשחק דמקה עם השכנים?" שאל ואת החלק האחרון של המשפט הדגיש בקול רם.
צחקתי "פתחו פה מועדון חדש, היה נדיר." הסברתי את עצמי.
"שמעתי משהו על זה," אמר "אני באמת אומר לליאור כמה זמן שכבר צריך ללכת לנסות אותו."
"אולי נלך היום?" אלתי בהברקה.
"היום?" שאל והנהנתי.
"יהיו כוסיות" אמרתי בניסיון לשכנע אותו כשראיתי שהוא קצת מהורהר "או שפשוט תביא את עמית." הוספתי בהתגרות והוא הביט בי במבט של 'יופי בוגר!'
"סבבה זורם." אמר ואני חייכתי בחיוך מנצח.
"יאללה מה השעה כבר?" שאלתי. איחרתי כבר לשיעור אחד יום ולא מתאים לי לאחר לעוד אחד.
"צריך לזוז בואי." אמר וקמנו ומהספסל מתחילים להתקדם לכיוון הכיתה.

~נקודת המבט של דור~

יצאתי מהאימון עם קצת יותר חשדות. סהר נראתה לי שונה. אני רגיל לזה שהיא מאחרת אבל משהו הפעם היה נשמע קצת אחרת. במשך כל השיעור בחנתי אותה גם כשלא שמה לב וראיתי שהיא דיברה הרבה פעמים עם שקד, כהרגלה, רק שהפעם היא אמרה לה באחת הפעמים מהו שגרם לשקד להיות מופתעת ולשתיים להתלחשש בהתלהבות.
אני מאוד מקווה בשבילה שהיא לא איחרה סתם בגלל איזה מעשה חסר אחראיות ואני מאוד מקווה שהיא זוכרת את הנהלים בנוגע לקיום קשרים רומנטיים עם מישהו מבחוץ. אם הוא משרת בצבא ההגנה לישראל כלוחם- הוא פסול, אם הוא בעל תיק פלילי במשטרה- הוא פסול, אם הוא ביצע אי פעם עבירות מחשב-הוא פסול, והרשימה עוד ארוכה.
אני לא מקנא. יש לי את קים ואני אוהב אותה, אבל בתור המפקד שלה אני מקווה שהיא זוכרת את הנהלים.
"נו אז לא אמרת עדיין איפה היית אתמול." שמעתי קול של גבר מעבר לקיר.
"עוד לא הבנת?" שמעתי את הקול של סהר.
"התכוונתי לפני הסטוץ הפרוע," זיהיתי את קולו האדיש של ליאב. אז זה העניין? סטוץ? בשביל סטוץ עלוב היא איחרה לאימונים שלה?
"ליאב!" שמעתי שהיא כועסת עליו בלחישה.
היו עוד כמה דיבורים וצחוקים שלא ממש הצלחתי להבין. סהר צחקה בקול את הצחוק המתגלגל שלה "פתחו פה מועדון חדש, היה נדיר." אז לא סתם סטוץ, היא אפילו יצאה למועדון לכבוד זה! יפה יפה שכל זה קורה על חשבון האימונים והשיעורים שלה.
"שמעתי משהו על זה," אמר "אני באמת אומר לליאור כמה זמן שכבר צריך ללכת לנסות אותו."
"אולי נלך היום?" שאלה בהברקה. זה הספיק לי בשביל ללכת ולחשוב איך אני ממשיך מפה ואיך אני מעניש את המופרעת הקטנה.

~נקודת המבט של שקד~

"שקד!" שמתי מישהו קורא לי מרחוק. הלכתי בשבילי הפנימייה בדרך למעונות של הבנות בשביל לנוח מעט לפני השיעור באיתור מידע מודיעיני שמתקיים מאוחר יותר הערב. לאט לאט התחלתי לקלוט את העניין. ממה שהבנתי קצת מאופיר ומילדים משנה ב' ושנה ג' שאותם אנחנו וכמעט לא פוגשים, עכשיו אנחנו- שנת א' אנחנו מתלמדים. יש לנו בעיקר שעות עיניות ויהיו לנו גם אימונים רק בשטח הפנימייה. שנת ב' הם האמצע כה ובשנה ג' ה'בגירים' עוברים הכשרות של ממש. הם אלו שיוצאים אחר כך למשימות מידי פעם ואחרי שיסיימו את השנה הם יצטרפו לבוגרי היחידה שיצאו למשימות באופן קבוע. באיזה משימות מדובר? אין לי מושג.
הסתובבתי וראיתי את גולן רץ אלי. גולן? מה הוא רוצה? מאז שהוא אמר שהוא כבר לא צריך את עזרתי, לפני שבועיים בערך, לא החלפנו מילה- רק 'שלום שלום' בהפסקות אבל לא יותר מזה.
"היי," אמרתי בחיוך כשנעמד לידי.
"מה נשמע?" שאל בחיוך והעביר יד בשיער החום שלו. מרחוק הוא תמיד נראה רך כל כך וכל כך מפתה להעביר בו את היד.
"הכל טוב," אמרתי בחיוך. אני מודה שקצת התגעגעתי לזמן שהיינו מבלים ביחד.
"אחלה." אמר בחיוך.
" אתה צריך משהו?" שאלתי כשבדיוק נוצרה שתיקה מביכה כזו.
"האמת כן," אמר "כמו שאת יודעת יש לאופיר יום הולדת בקרוב." אמר ואני נזכרתי שראיתי על אחד התאריכים ביומן שלה על השולחן תאריך מסומן בלבבות ובלונים אז קישרתי.
"נכון." אישרתי את דבריו.
"דיברתי עם אדיר וחשבנו שזה יהיה ממש נחמד אם נארגן לה מסיבה באולם ספורט." אמר וחשבתי שזה באמת רעיון יפה שאופיר תאהב.
"ורציתי לדעת אם תרצי לעזור לי בארגון? כמו שהבנת אני לא הכי טוב בזה," הוא אמר בחיוך מבויש ואני צחקקתי.
"אז אם תרצי לעזור אני מאוד אשמח." אמר.
"אני אעזור לך בכיף." אמרתי בחיוך מרגיע וסידרתי את התלתלים הבלונדינים העדינים שנחו על כתפי. אני מתה על אופיר ואני אשמח לארגן לה מסיבה לכבוד היום הולדת, וחוץ מזה אני ארוויח קצת זמן עם גולן.
"מעולה!" אמר בהתפעלות. "אז נדבר?" שאל והנהנתי.
"יופי, יום טוב." אמר ונעלם תוך כמה שניות כאילו לה היה פה.

~נקודת המבט של סהר~

"על מי אתה עובד?" שאלתי צוחקת. "כולם יודעים שאתה לא סובל אותה." אמרתי והם הצטרפו לצחוק שלי. ישבנו אני, שקד ואדיר בחדר האוכל כדי להשלים קצת פערים.
"למה? אני דווקא די מחבב אותה," אדיר ניסה לומר לי בקול משכנע. בדיוק דיברנו על הדודה ליזה. הדודה המתלהבת של אמא. אפילו אמא לא אוהבת אותך כל כך ואומרת שהיא חטטנית, מתערבת בדברים שלא קשורים אליה ודוחפת את האף לחיים של אנשים אחרים.
"נו ברור כי מאז שעזבת אני סובלת את כל השגעונות שלה!" אמרתי והנפתי את ידי באוויר.
"האמת שהיא צודקת," שקד אמרה תוך כדי שהיא צוחקת. "פעם כשבאתי אליכם ישבנו אצלה בחדר וריכלנו על אחד הילדים בשכבה ומסתבר שהדלת היתה פתוחה קצת כי כשירדנו למטה לשתות היא התחילה לחפור לסהר שלדעתה היא צריכה לזרוק את הבחור במדרגות וש'הגברים של היום זה כבר לא מה שהיה פעם' " היא חיקתה אותה בצחוק.
"לזרוק אותו? למה מה היה לך חבר סהר?" הוא ישר פנה אל סהר בקול מעט כועס.
"אוהו התחלנו," סהר מלמלה בייאוש.
"מה התחלנו? תעני לי גמדה." הוא האיץ בה.
"כן היה לה חבר אחד מה זה חתיך ומוש-" התחלתי לענות לו כשהיא חבטה בכתפי.
"נו עזוב אותה סתם שטויות היא מדברת." היא אמרה לו.
"שוקי," הוא פנה אלה בשם החיבה שהיה משתמש בו כשהיינו ילדים "היה לחבר? אני לא כועס אני רק רוצה לדעת בתור אחיה הגדול." הוא הסביר את עצמו ברוגע. אז כמו שאתם כבר בטח מבינים אדיר הוא בהחלט האח שרואים בסרטים. מגונן, שומר, דואג לכל דבר. רק שאצלו זה קצת מוגזם ובואו נגיד של הסטוצים הקטנטנים שהיו לי לא סיפרתי לו עדיין, וגם לא אספר כל עוד אני לא מעוניין להינעל בחדר על גיל 30 שבו אהיה מוכנה להתחתן ולקיים יחסים רק עם בעלי.
"כן היה לה חבר, אבל הכל בסדר אל תדאג."היא אמרה והוא חייך.
"גמדה," הוא פנה אלי בחיוך ענקי "אז כנראה שמישהו בכל זאת שם עליך אה?" שאל בציניות, שקד צחקה ואני גיחכתי בציניות.
"אז כנראה שעדיין לא שיפרת את חוש ההומור הכושל שלך אה?" החזרתי לו והוא חיבק אותי חיבוק עוטף ונשק לראשי.
"אוי אדיר!" אמרתי כשנזכרתי והוא שיחרר את החיבוק.
"מה חיים שלי?" הוא שאל ולקח חתיכה מהעוגה שהוצאתי לנו מהמקרר של החדר אוכל.
"אנחנו צריכים אישור יציאה להיןם בערב." אמרתי ולקחתי גם אני חתיכה עם הכפית.
"למה?" שאל.
"אנחנו יוצאים למועדון." עניתי.
"מה?" שקד שאלה לא מבינה.
"כן, גם את באה איתנו, הולכים לנסות את החדש," סובבתי את האש אליה ועניתי לה "זה שהייתי בו אתמול." אמרתי וחייכתי חיוך זדוני שרק היא ראתה. היא צחקקה.
"אז אתה מארגן לנו?" שאלתי בחיוך מתחנף לאדיר.
"כן אני אביא לכם." אמר ולקח עוד חתיכה מהעוגה "אבל סהר, בלי שטויות!" קבע.
"בסדר בסדר!" הרמתי את ידי כחפה מפשע וחייכתי.

"שנייה רגע," אדיר אמר באמצע השיחה והוציא את האייפון השחור שלו מהכיס וענה לשיחה.
"מחר?" הוא שאל את הבחור על הקו "אתה בטוח?" שאל "וגולן אישר?" הוא הוסיף וראיתי מיד איך שקד מזדקפת למשמע השם שלו. "אוקיי אח לי, קחו מה שצריך יש לכם את האישור שלי." אמר "ביי אחי." כך סיים את השיחה וניתק.
"כנראה שאתן לא הולכות היום," אמר ושרברב את שפתיו מטב בפרצוף לא נעים.
"מה? למה?" שאלתי מיד. כבר תיכננתי לעצמי ערב דומה לזה של אתמול. הכל הה משחרר וכייפי, ולזמן מה באמת שכחתי ממאורעות אמש עם החברה המיוחדת.
"יש לכם מחר אימון ניווט, בטח יודיעו לכם עוד מעט." הוא ענה.
"מי אמר?" שאלתי בקול מעט כועס.
"דור וגולן." אמר. גם כן איתו! עד שתכננתי לצאת עוד פעם, את כל הכיף הוא היה חייב להרוס!
"אוף!" אמרתי בעצבים ונמרחתי על השולחן בתסכול.
"לא נורא אחותי מחר תימרחי על בחורים בבר." היא אמרה וליטפה את גבי ואני הזדקפתי במהירות. לא, היא פשוט מטומטמת!
"מה זה?!" אדיר שאל בגבות מורמות ובכעס. שלחתי אלה מבט כועס ורומז שתתקן את מה שעשתה.
"סתם צחקתי אדיר," היא אמרה בצחוק מזויף כדי שיבין שהיא באמת צחקה, אך הוא היה נעוץ במבטו עליי.
"היא צחקה!" אמרתי בחיוך מנסה לשבור את האווירה המתוחה שנוצרה.
"לא מצחיק אה?" שאלה ככשמה לב לכך שהוא אמנם חזר לשבת נינוח אך עדיין מבטו היה נוקשה.
"את חושבת?" שאלתי אותה בציניות.
"נו אדירי," אמרתי ושמתי את ידי על ידו "אני מבטיחה לך שלא היה קורה כלום הערב." רק הערב. למשמע הבטחתי הוא מיד התרכך.
"בסדר?" שאלתי והוא הנהנן.
"טוב אנחנו צריכות ללכת אדירוש." שקד אמרה לאחר שבדקה בטלפון שלה את השעה. הוא נעמד התחבקנו כולנו והו הלך לדרכו ואנחנו ברחנו משם. "זה היה קרוב!" מלמלתי אליה בצעדים מהירים.