'היחידה' ~ פרק 17

**הודעה לפני הקריאה**

תודה רבה על התגובות על הפרק האחרון! ראיתי אתמול שהיו יותר מעשר אבל בגלל יום השואה העדפתי לא העלות ולחכות להיום. אז הנה :)
אני ממש אשמח אם תגיבו מה אתן חושבות! ותקראו בסוף את 'רציתי להוסיף' ;)
שבת שלום אהובות <3

פרק 17-באולינג.

~נקודת המבט של עמית~

'חבר'ה אני והדר יוצאים מחר לבאולינג והיא רצתה להכיר אתכם. זורם למישהו?' ליאור שלח לקבוצה שלנו.
'מבקרת את אחותי מחר, סורי. מבטיחה לך פגישה איתה. אני מתה להכיר אותה!' שקד שלחה.
'חחח סבבה. סהר?' הוא שאל ולאחר כמה דקות היא התחברה ושלחה תמונה של מדחום עם הספרות ' 38.1 ' עליו.
'הבנתי. תרגישי טוב :) ' הוא שלח.
'עמית?'
'ברור שאני באה!' עיניתי בהתלהבות. אני מתה לפגו שאת 'הדר המפורסמת' כבר!
'אני בא גם אם אתה לא רוצה אותי שם. התגעגעתי אליה' ליאב רשם, גיחכתי ושמתי את הטלפון על שקט בזמן שהמשכתי לקרוא את הספר החדש שקנית בשבוע שעבר.
האמת שקניתי אותו עם ליאב. הוא הציע לי לבוא איתו להחליף חולצה בקניון כי הוא היה צריך 'טעם נשי' בסיפור, אז התלוויתי אליו ובדרך עצרנו חנות ספרים וקניתי את הספר הזה. התיידדנו מאוד לאחרונה. גיליתי שהוא בן אדם מדהים ולא סתם ערס מגעיל. הוא מצחיק בטירוף והוא לאט לאט מראה לי שהוא לא כזה טיפש כמו שחשבתי.
"וואו!" ליאב אמר כשראה אותי מתקרבת. הוא נעשן על הקיר שליד השער, איפה שקבענו להיפגש, ועישן סיגריה.
"מה?" צחקקתי במבוכה.
"שיחקת אותה!" הוא החמיא לי.
"תודה, גם לך לא חסר." החמאתי לו בחזרה וחייכתי חיוך מרוצה. הוא באמת היה נראה טוב. הוא לבש גינס כהה וחולצה לבנה ומעליה ג'קט עור שחור והשיער שלו היה מסוגר בצורה מושלמת.
"אני יודע…" הוא אמר בכאב מזויף כאילו זה איזה נטל. ואני צחקתי ובאתי להישען על ידו על הקיר וביחד חיכינו לליאור.
"אכפת לך?" שאלתי בנימוס והצבעתי על הסיגריה שלו. אם יש משהו שאני לא מוכנה לסבול זה ריח של סיגריות.
"מה? הסיגריה?" הוא שאל ואני הנהנתי במבוכה.
"הכל בשביל חברה שלי." הוא אמר, זרק אותה ודרך עליה עם הרגל.
"חברה שלך?" שאלתי בגיחוך למרות שפניי הסמיקו.
"ברור," הוא אמר "את חברה שלי כבר שנתיים לא?" הוא שאל וכרך את ידו סביבי ואני גלגלתי את עיניי.
"ברור! חבר שלי." אמרתי והדגשתי את המילה 'חבר שלי'.
"יופי עכשיו תני נשיקה." הוא אמר וקירב אליי את הלחי שלו והצביע עליה.
"חי בסרט." אמרתי בגלגול עיניים ובעזרת יד אחת הרחקתי את הלחי שלו ממני וביד השנייה הרמתי את ידו שנחה עלי כך שנשמטה לצידי גופו.
"אני יודע שאת רוצה אותי." הוא אמר בביטחון והסתכל קדימה במבט מרוצה.
"מאיפה הביטחון העצמי המופרז הזה מר נחאייסי?" שאלתי בצחקוק.
"אני טועה?" הוא שאל.
"אולי כן ואולי לא." עניתי.
"אז אם אני אזמין אותך לדייט את תסכימי?" הוא שאל בחיוך משועשע והסתכל עליי.
"אולי כן ואולי לא." עניתי את אותה התשובה והוא צחק ואני ביחד איתו.
"הנה ליאור." הוא אמר וסימן עם ראשו לכיוון הדמות שהתקרבה אלינו על שביל הגישה.
"הוא בטח מתרגש. כמה זמן הוא לא ראה אותה כבר?" שאלתי
"לא יודע…" הוא שרברב את שפתיו מטה "חודש וחצי אולי?" הוא שאל- אמר והסתכל עלי.
"הוא בטח מתגעגע אליה." אמרתי וליאב המהם.
"הוא אוהב אותה כל כך הרבה." ליאב אמר בשקט.

פתחנו את דלתות אולם הבאולינג ומיד הרגשנו את החום של המזגן מכה בנו כנגד הקור ששרר בחוץ והקפיא אותנו.
"אתם רואים אותה?" ליאור שאל וסרק עם עיניו את המקום. "הנה!" הוא ענה בהתרגשות ויכולתי להישבע שעיניו זהרו.
"הדר!" הוא קרא לכיוון אחד השולחנות ובחורה עם שיער ג'ינג'י-אדמוני הסתובבה לראות מי קורא לה ובשנייה שזיהתה את ליאור שנופף לה בידו היא נעמדה והתחילה לרוץ אליו עם מגפי העקבים הגדולים שלה. הוא התחיל להתקדם אליה בצעדים גדולים בעוד אנחנו נשארנו מאחור והבטנו בהם. בשנייה שהם נפגשו היא קפצה עליו בחיבוק והוא נישק אותה בתאוותנות. איזה חמודים הם. לא עניין אותם שהם עמדו באמצע באולינג, הם התגעגעו אחד לשני והם כל כך התרגשו לראות ולהרגיש אחד את השני עד כדי כך שהם היו מסוגלים לעשות את זה בכל מקום. הלוואי עלי אהבה כזו.
"בואי נלך להגיד שלום." ליאב אמר לי כשהם התנתקו מהנשיקה ורק נשארו קרובים אחד לשני ממלמלים כמה דברים בחיוך.
התחלנו להתקדם לכיוונם שליאור זז הצידה והצביע לכיווננו.
"שלום גברת הדר!" ליאב אמר בהתרגשות מוגזמת. הדר הייתה ג'ינג'ית בעלת פנים עדינות ורכות ומלאות נמשים ועיניים בהירות מהפנטות.
"שלום אדון ליאב!" היא חיקתה אותו ומיד שניהם צחקו והתחבקו.
"מה קורה חתיך?" היא שאלה.
"הכל בסדר תודה לאל!" הוא אמר והפריח נשיקה לאוויר. איי ליאב ליאב.
"וזאת עמית," ליאור הציג אותי "ידידה שלנו." הוא אמר.
"היי! היא ידידיה שלך וחברה שלי!" ליאב תיקן אותו וכרך את ידו סביב מותני.
"באמת?" הדר שאלה.
"היה מת." גלגלתי עיניים בחיוך והתקדמתי לחבק אותה.
" יאללה שנזמין משחק?" ליאור שאל אחרי שהתנתקנו מהחיבוק וכרך את ידו סביב הדר.
"סבבה." אמרתי במשיכת כתף והלכנו לכיוון אחד המסלולים.

"אני וליאב נלך להזמין לנו אוכל. בינתיים תכירו או משהו." ליאור אמר והוא וליאב הלכו.
"סוף סוף פוגשים אותך!" אמרתי לה בחיוך בזמן שישבנו על השולחן ליד המסלול ששיחקנו בו במשך השעה האחרונה.
"מה זאת אומרת?" היא שאלה בחיוך.
"ליאור לא מפסיק לדבר עלייך." הסברתי את עצמי.
"באמת?" היא שאלה ופניה זהרו ואני הנהנתי בחיוך.
"איך הכרתם?" התעניינתי.
"בתיכון." היא ענתה בחיוך נוסטלגי.
"ומאז אתם ביחד?" שאלתי והיא הנהנה "מאמצע י"א." היא הוסיפה.
"אני חייבת לומר לך שאתם פשוט מדהימים ביחד!" החמאתי לה ואמרתי בכנות את מה שאני ועוד רבים אחרים חושבים.
"תודה רבה!" היא אמרה בחיוך מתרגשת וחיבקה אותי.
"אני באמת אוהבת אותו מאוד." היא אמרה בכנות והסתכלה לכיוונו שלו ושל ליאב. הסתכלתי ביחד איתה.
"הלוואי והייתי יכולה לתאר לך כמה הוא אוהב אותך." אמרתי בכנות וחייכתי חיוך מעודד.
"אולי נלך?" שאלתי את ליאב כשהלכנו להחזיר את מגש האלומיניום שעליהם קיבלנו את הפיצות.
"מה את לא נהנית?" הוא שאל.
"מה פתאום!" התגוננתי. "אני מאוד נהנית. התכוונתי ששנינו נלך." הסברתי את עצמי "ניראלי הם צריכים קצת זמן ביחד."
"לא מסוגלת לחלוק אותי עם אחרות אה?" הוא קרץ לי בקול משועשע ואני צחקקתי.
"דפוק." אמרתי ונתתי לו מכה בכתף. שמנו את המגשים על המקום המיועד להם בדלפק וחזרנו חזרה למסלול.
"לא יודע, את לא חושבת שהדר תיעלב?" הוא שאל אותי.
"אתה חושב?" שאלתי ברטוריות ונעצרתי במקום כמה מטרים ספורים מהם כשראיתי שהם היו בעיצומה של נשיקה סוערת ותשוקתית במיוחד.
"צודקת." הוא אמר ובלע את רוקו. "נלך להגיד שלום." הוא אמר, הנהנתי והתקדמנו שלם.
"אחמ אחמ…" ליאב זייף שיעול בכוונה כדי לגרום לזוג להתנתק לרגע.
"סליחה." הדר אמרה מובכת כשהם התנתקו.
"אין לך על מה." מיד הרגעתי אותה "רק באנו להגיד שאנחנו זזים."
"מה כבר עכשיו אתם רוצים שנלך?" ליאור שאל.
"אנחנו הולכים. אתה נשאר." ליאב הסביר לו. "ניראלי שאתם תודו לנו על זה אחרי זה." הוא הוסיף בחיוך.
"אבל באנו באוטו שלי איך תחזרו?" הוא שאל.
"נזמין מונית." עניתי במשיכת כתף.
"את משלמת." ליאב ישר אמר וגרם לנו לפלוט גיחוכים וצחקוקים.
"זה באמת בסדר מבחינתכם?" הדר ווידאה ואני הנהנתי בביטחון.
"להתראות." אמרתי בחיוך וחיבקתי את הדר.
"היה לי ממש כיף להכיר אותך." היא אמרה.
"גם לי." אמרתי בכנות. "אתם מדהימים ביחד. הוא באמת אוהב אותך." לחשתי לה את זה באוזן והיא הנהנה בחיוך.
לאחר מכן ליאב נפרד ממנה ונפרדנו שנינו מליאור ויצאנו משם.

"מדהים כמה שהם יפים ביחד." אמרתי בחולמניות.
"כן…" ליאב מלמל. יצאנו שנינו מארומה לאחר שליאב הציע לקנות לי כוס קפה חם בגלל מזג האוויר הקר.
"הכל בסדר?" שאלתי אותו. הוא היה ניראה לי קצת טרוד.
"כן, סתם מחשבות." הוא חייך אליי.
"משהו מיוחד?" התעניינתי ולגמתי מהקפה הרותח בזהירות.
"לא…" הוא אמר בפשטות והמשכנו ללכת. בסוף החלטנו ללכת ברגל ולא להזמין מונית.
"אז מה? אולי תספר לי על עצמך." שאלתי והוא גיחך.
"שם: ליאב נחאייסי." הוא התחיל להגיד כמו קריינית עם קול פקאצי ואני התחלתי לצחוק.
"גיל: שמונה-עשרה וחצי" הוא המשיך.
"סטטוס:רווק.
מין:אוהב." הוא אמר ואני ממש פרצתי בצחוק. הוא שבר את 'בועת המשחק' שלו והצטרף אלי. וככה הלכנו כמו שני משוגעים ברחוב עם כוס קפה צוחקים כמו משוגעים.
"אתה מצחיק." החמאתי לו כשנרגענו מהתקפי הצחוק והלכנו צמודים אחד לשני.
"וחתיך." הוא הוסיף.
"נותנים לך אצבע ואתה רוצה את כל היד." אמרתי.
"בדיוק כמו שאני רוצה אותך." הוא אמר בשעשוע ואני הסמקתי.
"רוצה אותי?" שאלתי בגיחוך.
"כן, רוצה אותך." הוא חזר על דבריו.
"תוכיח." אמרתי לו בהתגרות.
"את רוצה לצאת איתי לדייט?" הוא שאל והסתכל עליי.
"אולי כן ואולי לא."
"עוד פעם זה?" הוא נחר בבוז ואני צחקקתי.
הלכנו ככה בשקט כשהוא שם יד סביב הכתף שלי עד שהגענו לפנימייה, שם הוא ליווה אותי עד לחדר שלי.
"את לא מזמינה אותי להיכנס?" הוא שאל בקול נפגע כשפתחתי את הדלת בעזרת המפתח.
"אתה רוצה להיכנס?" שאלתי אותו בצחוק אבל הוא כנראה לא הבין את זה כי הוא נראה מופתע פתאום.
"כן!" הוא קרא וכמעט רמס אותי כשניסה להיכנס בדלת אך אני חסמתי אותו.
"לילה טוב ליאב." אמרתי בחיוך, נשקתי ללחיו וסגרתי במהירות את הדלת.
אני מתה על הבחור הזה!

~נקודת המבט של סהר~

יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת לבנה וניגשתי אל ארון הבגדים. הוצאתי משם חזייה ותחתון תואמים, גינס כהה שעושה לי רגליים מחוטבות וסריג חמים לבן. מרחתי את גופי בשמן גוף ומיד לאחר מכן התלבשתי. נעלתי מגפיי עקב נמוכות חומות ושמתי קצת תכשיטים. יש לי עכשיו שיעור השלמה עם דור ולאחר האימון האחרון, ובכללי כל התקופה האחרונה- יש לי חשק לבוא להשלמות האלו. סירקתי קצת את השיער ולקחתי קצוות שיער אחת מהמקדימה ותפסתי אותה מאחורה עם סיכת זהב עדינה. התבשמתי ומעט האפרתי באיפור עדין והייתי מוכנה לצאת.
לקחתי את תיק הצד הורוד עתיק-שמנת שלי, האהוב עלי, שמתי בו את הציוד הלימודי, חבילת מסטיקים, מפתח, משאף ואת האייפון ויצאתי.
התחלתי להתקדם לכיוון הכיתה והרוח הקרירה של החורף הכתה בי גם דרך הסריג החם שלבשתי.
"אתה לא מבין איזה קור בחוץ!" אמרתי כשנכנסתי לכיתה אחרי שהרגשתי גל של חום מהמזגן.
בכיתה, ליד דור, ישבה בחורה בשנות העשרים לחייה. הייתה לה תסרוקת קארה ארוך, עד קצת אחרי הכתפיים בצבע שחור והיו לה פנים נשיות ויפיפיות.
"היי," היא אמרה בחיוך ועכשיו שמתי לב לנקודת חן בצד השמאלי מעל שפתיה שנמשכו באודם אדום חזק.
"היי." עניתי בבולבול ועיניי לא עטו מהאלמונית שליד דור.
"אני קים, היא אמרה "חברה של דור."