'היחידה' ~ פרק 13

פרק 13-מסטיק מנטה.

~נקודת המבט של סהר~

"אוקיי חבר'ה ולא לשכוח היום בשבע בשער!"אופיר אמרה בסוף השיעור של הקורס האחרון להיום בזמן שכולם ארזו את חפציהם לתיקים.
היום בערב יש לנו ערב גיבוש עם המדריכים שלנו זה משהו שדור ואופיר החליטו לעשות רק לכיתה שלנו, באישור אדיר כמובן, ואנחנו הבנות יוצאות ביחד עם אופיר למקום כלשהו והבנים ביחד עם דור.מצד אחד אני מתבאסת שזה לא בנים-בנות וככה אני לא עם דור ומצד שני אני ממש שמחה שאני לא אצטרך לסבול מבוכה כלשהו או בכללי את העקיצות שלנו אחד על השני במשך ערב שלם.

"היום מקדימים לארבע." שמעתי קול מאחורי בזמן שהלכתי לכיוון מגורי הבנות, רק מהריח שלו יכולתי להבין במי מדובר.
"אתה לא שואל אותי אם אני יכולה קודם?" שאלתי מעט מזועזעת כשהוא התקדם צעד אחד והדביק את קצב הליכתו לשלי.
"את יכולה?" הוא שאל.
ניראלי שאני יכולה "לא." שילמד לתאם דברים לפני שהוא קובע עם אנשים!
"חבל, זו פקודה, בארבע תהיי בכיתה."הוא אמר ומבלי שהספקתי למצמץ בכלל הוא כבר נעלם לי מהעיניים. לקחתי נשימה עמוקה, עצמתי עיניים להירגע וכבר תכננתי את הנקמה שלי, שתהיה לא פחות נוראית מהקודמת.

~פלאשבק~

"היי," מלמלתי בנימה רגילה מנסה להסתיר את החיוך הקטן שהיה לי כשראיתי את הבעת הפנים המזועזעת של דור כששם לב שהגעתי באיחור של ארבעים דקות.
"קבענו בארבע!"הוא קימט את גבותיו כלא מבין.
אה באמת?" שאלתי כאילו באמת לא ידעתי. מה נעשה שאלוהים בירך אותי בכישורי משחק מדהימים. ג'וליה רוברטס? אבק לידי. "טוב אין דבר," משכתי בכתפי והתקדמתי לכיוון הכיסא שהיה לידו. הוא בחן אותי במבט חושד אבל עשיתי כאילו לא שמתי לב לזה
"טוב נשארו לנו עשרים דקות," הוא מלמל ושפשף את מצחו כשביד השנייה הוא דפדף בספר שהיה עבה מידי לטעמי.
"או!" הוא קרא והצביע על משהו בספר. "זה חשוב וקצר!" הוא אמר מחייך לעצמו. בואנה, נדפקה לו כל הקופסה הא?
"מזג האוויר באקלים הים תיכו-"
"רגע," עצרתי אותו באמצע שהקריא את הכותרת, התכופפתי אל התיק שלי, מודעת למבטים הבוחנים של דור, והוצאתי מסטיק מנטה מחבילת המסטיקים שלי.
"תמשיך תמשיך," אמרתי בתמימות.
הוא הביט בי במבט חושד מעט כמו מהרגע שנכנסתי ורק לאחר הבטתי בו במבט לא מבין ותמים באיטיות הוא הוריד את המבט אל הספר.
״מזג האוויר באקלים הים תי-״ הוא התחיל להגיד אבל עצר את עצמו והרים את המבט אליי בזמן שהבטתי בו ולעסתי את המסטיק בתמימות. טוב.. לא כל כך בתמימות. רועש ומרגיז ומעצבן ופרחי ובעיקר קולני. אם יש משהו שדור היה שונא, ומסתבר שעדיין, זה שאנשים לועסים מסטיק ושכל העולם צריך להיות איתם ביחד בלעיסות.
״מה?״ שאלתי תמימה והשמעתי עוד קול חד עם המסטיק.
המבט החושד והעצבני שלו התחלף באיטיות במבט מתגרה ובחיוך תחמן ומשועשע. חילוף שלא הבנתי מה הוא אומר וממה הוא נובע ושהצליח לבלבל גם אותי.
״יפה לך.״ הוא אמר בחיוך.
״סליחה?״ שאלתי לא מבינה.
״זכרת מה מעצבן אותי. זה יפה.״ הוא הסביר את עצמו.
״לא הבנתי,״ אמרתי ממשיכה עם המשחק, המאוד מוצלח, שלי.
״טוב יאללה סהר את יכולה להפסיק עם המשחק שלך, עליתי עליך,״ הוא אמר ממשיך להיות משועשע מכל הסיטואציה הזאת.
״איזה משחק?״ שאלתי בתמימות.
״מגיעה באיחור, לועסת לי מסטיקים, משחקת אותה תמימה, את מנסה לגרום לכך שימאס לי ממך.״ שיט. הוא עלה עליי. אוקיי סהר להישאר רגועה.
פלטתי גיחוך מזלזל. ״ תאמין לי שאם הייתי רוצה לגרום לזה שימאס לך ממני, זה היה הרבה יותר אכזרי ממה שאתה חושב. ״ אמרתי בקול שקט אך בטוח ואפילו מעט מאיים והתקרבתי אליו טיפה.
הוא בלע את הרוק שלו אך מיד התאפס וחייך חיוך משועשע ״את שוכחת שאני המפקד שלך.״
חזרתי למקומי ונשענתי באגרסיביות על משענת הכיסא ״קצת קשה כשאתה לא מפסיק להזכיר לי את זה כל פעם…״ מלמלתי אבל בכוונה שהוא ישמע.
״אז את זוכרת את זה?״ הוא שאל מוודא כאילו אני ילדה קטנה.
״כן, אני זוכרת את זה אבא.״ אמרתי מדגישה כל מילה בזלזול. ״ואני זוכרת שגם אני החיילת שלך. ״ אמרתי ומיד עלה לי הרצון להקיא מהמחשבה הזאת. למרות שזה די סקסי והכל, לאור המצב בנינו, שום חיילת שום מפקד שום בסיס- עמיתים לתפקיד זה מספיק.
הוא גיחך בזלזול ״ מה זה קשור?״ הוא שאל.
״כמו שאני חייבת למלא אחר הפקודות שלך, אתה חייב לדאוג לי ולצרכים שלי.״ הסברתי. ורק אז קלטתי את הדו-משמעות בדברים שלי ומיד התחרטתי והתפללתי שהוא לא שם לב לזה.
״יש פה שירותים מסודרים מאוד לך ולצרכים שלך,״ הוא אמר. אוקיי מסתבר שיש פה תלת-משמעות.
״מצחיק.״ אמרתי בקול הכי לא צוחק שיש.
״טוב זמננו תם,״ אמרתי ומשכתי בכתפיים ״אין מה לעשות הוא היה קצוב מלכתחילה.״ הוספתי ונעמדתי.
״יום נעים שיהיה לך,״ אמרתי לדור שעטה על פניו הבעה כועסת, ניפחתי עוד בלון במסטיק בידיעה שזה ממש ירתיח אותו ויצאתי מהכיתה ששומעים את נקישות העקבים שלי על רצפת הקרמיקה.
הוא לא יודע למה הוא נכנס…

~סוף פלאשבק~

״יואו כל כך אין לי כוח להשלמות עכשיו עם דור!״ התייפחתי לשקד בטלפון.
היא צחקה ״אף פעם אין לך.״
״כן אבל היום יש גם ככה את הערב הזה וצריך להתארגן,״ אמרתי וזייפתי בכי.
״מה את לובשת באמת?״ היא שאלה.
״אני בוכה לך פה על דור ואת שואלת אותי מה אני לובשת?״ שאלתי בקול לא מאמין והתיישבתי ממצב השכיבה שהייתו בו על המיטה עם המצעים הלבנים והנעימים שלי.
״את תמיד בוכה על דור, זה אומר שאני אך פעם לא מדברת איתך?״ היא שאלה. צודקת.
״אשמתי שהוא מעצבן אותי?״ שאלתי בהתגוננות והצבעתי על עצמי למרות שידעתי שהיא לא רואה אותי עכשיו.
״אשמתי שאת מאוהבת בו?״ היא החזירה באותו הטון.
״אשמתי שאת דפוקה?״
״אשמתי שאת חופרת שממהרת?״ היא אמרה ורק עכשיו שמתי לב שבאמת כדאי שאני אצא אם אני לא רוצה לאחר עוד פעם. רגע מי אמר שאני לא רוצה?
״שונאת שאת צודקת!״ התייפחתי.
״ביי אוהבת אותך,״ היא אמרה.
״גם אני ביוש,״ אמרתי, הפרחתי לה נשיקה וניתקתי. שמתי את האייפון על השידה והלכתי להתארגן. העדפתי כבר ללבוש משהו פשוט, לסיים שם מהר ולחזור לפה להתארגן להיום בערב.
*
״היי,״ אמרתי בקול מבואס ועייף כשנכנסתי לכיתה.
״דור?״ שאלתי כשלא שמעתי את קולו ולא ראיתי אותו יושב על כיסא עם הגב אליי ומחכה לי כמו תמיד.
״דור?״ שאלתי והתחלתי לסרוק את החדר עם העיניים שלי.
״מה קורה פה?״ מלמלתי לעצמי ואז ראיתי על השולחן דף דפדפת שליו היה כתוב ׳לסהר׳ בכתב שלו. אלוהים כמה שהתגעגעתי לכתב הזה.
התקדמתי באיטיות לכיוון השולחן והרמתי את הנייר.

׳הייתי נורא עייף היום, יש גם את הערב הזה עוד מעט,מקווה שתביני שלא יכולתי למצוא זמן לבוא. אין מה לעשות, גם ככה הוא היה קצוב מלכתחילה, מה לא?׳
אני פשוט אהרוג אותו!

~נקודת המבט של שקד~

פרצתי בצחוק מתגלגל. ״אני לא מאמינה שהוא עשה לך את זה!״ אמרתי בין כל הצחוק
שתקף אותי. סהר רק הביטה בי במבט רצחני והחזירה את מבטה אל דור שדיבר עם אופיר וגולן כמה מטרים מאיתנו. כל הכיתה התאספה בינתיים בשער וחיכו רק לאחרונים שיגיעו.
״בן זונה…״ היא מלמלה והנידה בראשה כשראתה אותו צוחק בקול ממשהו שגולן אמר. וואלה יש לו חיוך יפה.
"מי עכשיו?" ליאור שהגיע מאחורינו והשאיר אחריו שובל ריח שאל.
"מי תמיד?" סובבתי את ראשי אליו ושאלתי.
"הבנתי," הוא הצמיד את שפתו העליונה לתחתונה והצטרף לבהייה שלנו בו. "מה עכשיו הוא עשה?"
"הבריז לה מההשלמות." עניתי והוא פלט גיחוך שגרם לסהר לסובב את ראשה באיטיות ולהביט בו במבט רצחני עד כדי כך שהוא נבהל ושתק.
"איפה ליאב?" יצאתי מהמצב המפגר הזה ששלושתנו בוהים בדור ושאלתי את ליאור בצד.
"מדברים על החמור…" הוא מלמל והצביע למאחורי ראשי. כשהסתובבתי ראיתי את ליאב ועמית הולכים ביחד לכיוונינו. רגע, ביחד?!
"והחמורה?" הוספתי מנסה לפענח את המצב המוזר הזה, שליאב- השטותניק והחרמן הלאומי- הולך עם עמית-התמימה ורצינית. חסר רק שליאור ייפרד מהדר ושסהר תצא מהארון והעולם התהפך לגמרי.
"אל תשאלי אותי, גם אני לא יודע," הוא אמר במשיכת כתף ושנינו התקדמנו לכיוונם.
"את בטוחה שאת בסדר?" ליאב שאל את עמית בדאגה והיא החזירה לו חיוך מעודד.
"כן נו אני מבטיחה שאני בסדר," היא אמרה מנסה לשכנע אותו.
"מה הולך פה?" שאלתי בלחישה את ליאור.
"כשתגלי תודיעי לי," הוא השיב גם הוא בשקט.
"מה קורה?" שאלתי בקולניות ובחיוך רחב כיאה לי ולשמחת חיים שלי.
"הכל בסדר," ליאב ענה בחיוך.
"כן, הכל בסדר," עמית אישרה את דברי והדגישה את 'הכל בסדר' והביטה בליאב.
"טוב טוב אני עוזב אותך," הוא צחק והרים את ידיו שהיו עד עכשיו סביב כתפייה לגובה כתפיו."אבל אם קורא משהו את ישר אומרת לי. ברור?" הוא ספק שאל ספק קבע וכיון אליה אצבע מורה.
"ברור," היא הנהנה בחיוך.
"אפשר לקבל הסבר בעברית פשוטה, מנוקדת ועם דוגמאות בבקשה?" אמרתי ושילבתי את ידיי.
"למה?" שאל ליאב בתמימות.
"לזה," אמרתי והצבעתי על שניהם.
"נעים מאוד ליאב," הוא אמר בחיוך המפורסם שלו והושיט לי ללחיצת יד. "זאת עמית," הוא אמר והצביע על עמית עם היד שהושיט לי קודם לאחר שהבין שלא לזה התכוונתי.
"או שלא נעים מאוד?" הוא שאל בטיפשות המצחיקה שלו. איי איי ליאב.
"אחי מה אתה מזיין?!" ליאור ניסה לדבר איתו ב'שפת ליאב' בתקווה שיצא מהמשחק ויתחיל לדבר.
"נשים בעיקר, למרות שאין לי בעיה עם כאלו שלא." הוא ענה. והנה התפוגגה התקווה. שמישהו יסביר לי איך הנעל הזה הוציא 95 בבגרות במתמטיקה?!
"כן עמית אולי את תעני?" פניתי אל עמית. מה יש? עד לפני שבוע הם לא סבלו אחד את השנייה והנה כבר היום הם הולכים ביחד והוא דואג לה כמו חבר שלה. ולא חבר-ידיד, חבר-חבר. עם קשר ארוך.
"לענות על מה" היא שאלה בתמימות והרימה את מבטה במהירות מהרצפה אלי.
"למה שהולך פה. מה קרה? נהייתם זוג ואנחנו לא יודעים?" שאלתי.
"איזה זוג בראש שלך?" היא ענתה בגיחוך מזלזל.
"היה מת"
"הייתה מתה" הם אמרו שניהם באותו הזמן. ואז הביטו אחד בשני והתחילו לצחוק.
"כולם להגיע לפה!" אופיר קראה לכל אלו שכמונו, היו מפוזרים מעט, משאר הכיתה.
"זה לא נגמר…" מלמלתי לעמית והתחלתי להתקדם אל סהר, שכבר שלושים וחמש דקות לא זזה מהתנוחה שהיא נמצאת בה. למרות שבפנים? מתחוללת בה סערה.
"די! עזבי את זה," לחשתי לה.
"אוקיי אנחנו שמחים שכולם הגיעו לערב החברתי המטורף שיהיה לנו עכשיו!" אופיר צעקה ומיד כולם מחאו כפיים והיו כמה ששרקו.
"אנחנו מקווים שהספקתם לנוח ולהתארגן," דור המשיך אותה ואני מיד גיחכתי מנסה לשמור את הצחוק שלי שאיים להתפרץ בקול ושמתי לב לסהר, שלסתותיה ננעלו עוד יותר ועיניה הצטמצמו מעצבים. "כי עכשיו אנחנו הולכים לערב מטורף שעשה בו רק כיף, כיף וכיף לפני כל הלחץ הקרב בקורסים!" הוא אמר.
"הבנים עכשיו יעלו איתי ועם דור על האוטובוס השחור," גולן המשיך אותו והצביע על אוטובוס שחור שחנה ביציאה מהשער "והבנות יעלו עם אופיר על האוטובוס הלבן." הוא אמר והצביע על אוטובוס זהה לשחור רק בלבן שחנה לידו "ומשם כל קבוצה תמשיך לערב מטורף של כיף!" הוא צעק וציד היו שאגות של שמחה.
אויי למה אני לא עולה על האוטובוס השחור עם דור ואיתו? אויי למה אני לא עולה על האוטובוס השחור איתו?
אולי כי אני עולה על האוטובוס הלבן עם חברה שלו…