'היחידה׳ ~ פרק 20

פרק 20-הוא קובע.

~נקודת המבט של סהר~

״בוקר טוב!״ גולן אמר. היינו באמצע יער, אחרי שכבר ירדנו מהאוטובוס.
״בוקר טוב!״ כולם ענו לו ביחד.
״היום אחרי האימון ניווט הקטן שהיה לנו לא מזמן, אנחנן הולכים לדבר של ממש. היום אתם תתחלקו לזוגות ותנווטו לבד.״ הוא הסביר ״כל זוג יקבל מפה, ומצפן וביחד תצטרכו לנווט ולעבור בין ארבע נקודות שמסומנות על המפה.״ אמר וכולם הנהנן כמבינים.
״אוקיי בזמן שאני אקריא את הזוגות,״ אמר ועבר עם עיניו על כל הכיתה שעמדה במעגל סביבו.
״שקד,״ אמר והצביע עליה והיא התקדמה אליו מעט מהוססת ״שקד תחלק לכם את הציוד.״ אמר ושם לרגליה קרטון והיא הנהנה.
״לפני זה אני מזכיר לכולם שלמרות שיש רוח, ואנחנו עדיין בחורף, כולם שמים תמיד כובעים כי עדיין יש שמש ואנחנו לא רוצים תאונות לא רצויות.״ אמר ומיד כל אחד הוציא מתיק הגב שלו כובע וחבש לראשו.
״וכמובן לשתות הרבה מים!״ הוסיף.
״אוקיי הזוגות הם,״

״יואו אלוהים כמה חול!״ מיטל התלוננה כשהתחלנו ללכת ביחד לכיוון היעד הראשון שלנו. מיטל זו הבלונדינית הפרחה של הכיתה, זו שאף אחד לא מבין איך היא הגיעה לפנימייה מהסוג הזה. כן, יצא שאני איתה בזוג.
״את יודעת אנחנו נמצאים ביער…״ מלמלתי יותר אל עצמי מאשר אליה. עוד לא התחיל היום וכבר אני מרגישה שאת רוב העבודה אני אאלץ לעשות לבד בעוד שהיא תתלונן לידי. כן זה הולך להיות יום בהחלט לא קל.
״מה אמרת?״ היא שואלת ולועסת את המסטיק שלה בלעיסות רועשות במיוחד.
נאנחתי ״כלום, רק בואי נסיים פה.״ אמרתי והסתכלתי על המפה בידי. עמדנו בנקודה שסומנה על המפה באדום והיינו צריכה להגיע לנקודה הירוקה. מה שאומר שעוד יש לנו הליכה לא מועטה. הרמתי את המצפן, סידרתי אותו, מצאתי כיוון הליכה והתחלתי ללכת.
״מה זה לאן את הולכת?״ היא שאלה וצימצמה את הפער בנינו בצעדים קטנים ומהירים. החלטתי שאולי לא כדאי לשפוט אותה, הרי אני לא באמת מכירה אותה ואולי אני אנסה להסביר לה את הצעדים שלי.
״את רואה?״ שאלתי והחזקתי בפניה את המפה שלנו ״אנחנו נמצאות פה וצריכות להגיע לפה.״ הראתי לה את המסלול שלנו ״עכשיו לקחתי את המצפן וכיוונתי אותו ככה שהח-״ התחלתי לספר לה שהיא גלגלה עיניים ״לא באמת התכוונתי שתסבירי לי עכשיו!״ היא אמרה בקול מזלזל.
אוקיי אני חוזרת בי אולי באמת כדאי שנחזור למתכונת הישנה שבה אני מתאמנת בניווט והיא נגררת אחרי.
״איך שתרצי.״ אמרתי, סגרתי את רוכסן הסוויטשירט שלי והמשכתי ללכת.

~נקודת המבט של ליאב~

״הנה הגענו לתחנה השניה!״ עמית אמרה בהתלהבות כשראתה את סימן הדרך שאותו היינו אמורים למצוא אם ניווטנו נכון.
״אלופה שלי!״ קראתי וחיבקתי אותה חזק שהיא מצחקקת בין ידיי.
״טוב לאן אנחנו ממשיכים מכאן?״ שאלתי כשהתנתקנו.
״תחזיק שניה,״ היא ביקשה ונתנה לי לאחוז במפה. ״אנחנו פה,״ אמרה והצביעה על הנקודה הירוקה ״וצריכים להגיע ל…״ היא אמרה וטיילה עם אצבעה על המסלול ״פה.״ אמרה והצביעה על נקודה כחולה.
״יש לנו עליה,״ אמרתי ומיד חיפשתי באופק עליה ״הנה זאת בטח זו!״ אמרתי והצבעתי על העליה היחידה שהייתה מימיננו כפי שצוין במפה.
״נכון, נעלה אותה, ונבדוק במצפן את המעלות מזרחה ונלך עד שנגיע.״ אמרה והנהנתי.
״רגע אני ממש צמא.״ אמרתי והוצאתי את הבקבוק מים מג׳אנספורט הלבן שלי, לוגם ממנו לגימות ארוכות מאוד.
״לבריאו-איכס ימגעיל!״ היא התחילה לברך אותי אך קטעה את עצמה כששמעה את הגרעפס הגדול שהשמעתי.
צחקתי למראה פרצופה הנגעל ״תשתי גם, של תתייבשי לי פה,״ אמרתי והכנסתי את הבקבוק לתיק.
היא הביטה בי במבט מזלזל אך משועשע ״תתייבשי ׳לי׳ ?״ היא שאלה והדגישה את ה״לי״.
״כן נו, אם תתייבשי איך נצא לדייט?״ שאלתי כשאלה רטורית.
״תזכיר לי מתי הסכמתי?״ שאלה בחיוך שהיא מוציאה את הבקבוק שלה מתיק הגב שעל גבה ופותחת אותו.
״כנראה התייבשת אז את לא זוכרת.״ הסברתי את עצמי והיא צחקקה ואז שתתה מהבקבוק.
הסתכלתי עליה שותה. היא כזאת יפיפיה. יש לה פנים עדינות, שזה די שונה מהבנות שיצאתי איתן לאחרונה שהיו נורא בולטות. היא לא התאפרה כמעט כלל ונראתה הכי יפה כשהיא טבעית. השפתיים שלה שהיו סביב פיית הבקבוק לגמריי עשו לי חשק להתחלף איתו ולצרפת לה את הצורה עד שתעבור לפריז ותשנה את השם למרלין.
והשיער שלה שהתנופף טיפה בגלל הבריזה שהייתה, גרם לי לרצות להעביר בו את היד בהנאה.
״יאללה נלך?״ שאלה והוציאה אותי ממחשבותי. הנהנתי בחיוך והתחלנו להתקדם.

״אני בחיים לא אצליח לעלות את העלייה הזאת!״ היא אמרה שעמדנו למרגלות הגבעונת הקטנה הזו שעליה היינו צריכים לטפס.
״זה מה שמפחיד אותך?״ שאלתי באמת לא מבין מה העניין. זה נראה פשוט כל כך. ״היא ממש לא תלולה, בקושי עליה!״ אמרתי.
״כן אבל תראה איזה ארוכה היא!״ היא הסבירה והסתכלה קדימה בפחד.
״את רוצה שק קמח?״ שאלתי ועיניה מפערו לרווחה.
״באמת?״ שאלה.
״כן,״ אמרתי בחיוך. ״אבל בתנאי אחד.״ הוספתי בדיוק כשהתחילה להתקדם לעברי.
״ידעתי שזה יבוא,״ היא נעמדה במקום ואני חייכתי חיוך משועשע ״מה אתה רוצה?״ היא שאלה.
״את יודעת מה אני רוצה,״ אמרתי בחיוך משועשע.
״דייט?״ היא שאלה ואני הנהנתי. ״לא יקרה, בחר משהו אחר.״ אמרתי בביטול מובהק. היא חושבת שזה מה שיגרום לי לרדת ממנה? היא לא יודעת כמה היא טועה, זה רק מדרבן אותי להמשיך ולנסות.
״טוב אז בואי נעשה עסק,״ אמרתי והיא הסתכלה עלי קשובה ״אני סוחב אותך על הגב עד סוף העליה ואת בתמורה מסתובבת עם שלט על החולצה שכתוב עליו ׳ליאב נחאייסי אני אוהבת אותך!׳.״ הצעתי בחיוב.
״אתה יודע שלא תצליח, העליה ארוכה מאוד.״ היא אמרה במעין היסוס והיא גם צודקת, היא באמת ארוכה אבל אני לא הייתי מכניס את עצמי לעסקה שאני יודע שלא הייתי מצליח בה מלכתחילה.
״תשאירי את זה לי.״ אמרתי והנחתי יד על החזה. ״עסק?״ שאלתי והושטתי את היד קדימה כדי שתלחץ אותה.
״עסק.״

~נקודת המבט של שקד~

״סוף סוף!״ אמרתי מותשת כשהגענו לנקודה הכחולה אחרי ההליכה במסלול הצר שהייתה אחרי העליה הארוכה.
״זה היה מטיש!״ ליאור אמר.
״מזל שהיום נעים וקריר ולא נפלנו על יום שטוף שמש,״ אמרתי, התיישבתי ליד אחד העצים ולגמתי מבקבוק המים שלי.
״כן אה?״ שאל ליאור והתיישב כמוני ״תראי איזה יפה פה.״ אמר והביט קדימה. באמת היה פה ממש יפה. הכל פרח בגלל עונת הגשם שהיה פה לא מזמן והיה שקט ורגוע.
״כן…״ מלמלתי בשקט והסתכלתי קדימה. נחה לי קצת.
״טוב בואי נראה מה ההמשך של המסלול שלנו?״ שאל ואני הנהנתי והתכופפתי קדימה כמוהו כדי להסתכל על המפה שהניח על האדמה.
״אנחנו פה,״ אמר והצביע על הנקודה הכחולה שבה היינו ״וצריכים להגיע לפה.״ אמר והצביע על הנקודה הצהובה.
״סוף המסלול.״ אמרתי שראיתי שזוהי התחנה האחרונה שלנו ושכנראה שם ניפגש עם שאר הצוותים שהוזנקו בשעות שונות משלנו ועם גולן.
״כן.״ אמר ״אנחנו צריכים ללכת באזימוט 180 צפון.״ אמר כשהוא מתעסק עם המצפן בעוד אני עוברת עם אצבעי על מה שאמר על גבי המפה.
״ואז לפנות שמאלה, ואז בהתפצלות שבילים ימינה, ללכת קצת והגענו.״ השלמתי אותו והוא הנהנן.
״יאללה בוא נסיים עם זה כמה שיותר מהר.״ אמרתי לו, נעמדנו, לקחנו את הציוד והתחלנו בהליכה.
״מה שלום הדר?״ שאלתי אותו. הלכנו אחד ליד השני וכל אחד הסתכל מטה בהליכה.במחשבות שלו.
״הכל בסדר אני חושב.״ הוא אמר בחיוך.
״תגיד, לפי הנהלים בכלל מותר לכם להיות יחד?״ שאלתי.
״בינתיים כן.״ אמר באנחה.
״מה זאת אומרת בינתיים?״ שאלתי לא מבינה.
״כרגע מבחינה פלילית היא נקייה, אז זה כבר סעיף אחד שמאפשר אבל בשנה הזו במקום להתגייס היא מתנדבת במגן-דוד אדום, כך שהיא לא נחשבת חיילת לוחמת,״ הוא התחיל להסביר.
״אבל אני יודעת שכשיבוא היום היא תתגייס כחובשת קרבית, זה תמיד היה החלום שלה.״ הוא דיבר עליה במין הערצה זו שרק יכולתי לפנוז עליה. ״היא תמיד רצתה לעשות את זה, להיכנס עם החיילים שלה ולעזור להם בעת צרה.״ הוא אמר ואז הרים את הראש והביט לי בעיניים ״אני לא יכול למנוע את זה ממנה.״ הוא אמר לי וראיתי בעיניים שלו עצב. אני יודעת כבר מה זה אומר, לוחם בצבא ההגנה לישראל לא יכול להיות בקשר רומנטי עם מישהו היחידה. אני לא ממש הבנתי למה אבל אני לושבת שיש לי אולי כמה ניחושיים אפשריים. המחשבה הזאת שרק בגלל חוק פורמלי זוג שכל כך אוהב אחד את השני צריך להיפרד עשתה לי צמרמורת.
״אם זה מעודד אותך אני חושבת שהחוקים האלו ממש טפשיים.״ אמרתי בקול מנחם. ״אני מצטערת.״ הוספתי. הרגשתי צירך להצטער, אין לי מושג למה.
״אין לך על מה,״ הוא אמר בחיול מעודד אך היה ברור שהוא מנסה קודם כל לעודד את עצמו ורק אחר כך אותי. ״את לא אשמה.״ אמר. ״כנראה זה מה שצריך להיות.״ אמר.
״אני לא מבינה את זה…״ מלמלתי ״איך אתה יכול לומר דבר כזה, אתה מאוהב בה בטירוף!״הסברתי. לא הבנתי איך הוא יכול לעמוד בשקט ולא לעשות כלום בנוגע לזה.
״נכון. אני באמת אוהב אותה כמע שלא אהבתי אף אחת אחרת בחיי.״ הסביר ״את חושבת שלא ניסיתי לשנות את החוקים?״ הוא שאל בנימה רגועה שהיתה שונה מהטון התוקפני שהשתמשתי בו קודם מבלי כוונה. באותו רגע הרגשתי ממש מטןמטמת שבכלל שאלתי את השאלה הזו ולא חשבתי כמה שניות בראש שאולי באמת יש סיכוי גדןל מאוד שהוא כבר ניסה לסדר משהו.
״אבל אם זה מה שהגורל רוצה, זה מה שיהיה. אני מוכן להילחם ולעשות מה שצריך אבל בסופו של דבר,״ אמר ״רק הוא קובע.״אמר והצביע למעלה. ״ואני לא יודע מה איתך,״ הוא לקח נשימה עמוקה ״אבל אני כבר רגיל להקשיב לו.״

~נקודת המבט של סהר~

הנחתי את ראשי לאחור ועצמתי עיניים. הגענו כבר לנקודה האחרונה וחיכינו עם אלו שהגיעו לזוגות הוזנקו מאוחר יותר ולאלו שהסתבכו בדרך.
היתה מעט רוח שאילצה אותי להישאר עם הסוייטשירט שלי אך השמש שחדרה דרך צמרות העצים איזנה את המצב.
״הנה עמית וליאב.״ לירון אמר והצביע אליהם. פקחתי את עיני והרמתי את ראשי וראיתי את ליאב הולך עם חיוך מרוצה ולידו עמית עם מבט מעט זועף כשעל חולצתה מודבק דף דפדפת שעליו כתוב ׳ליאב נחאייסי אני אוהבת אותך!׳
״מה זה?״ שאלתי בחיוך והצבעתי על חולצתה.
״שכנעתי אותה לא לשמור בלב, לומר את מה שהיא חושבת.״ ליאב הסביר הא גילגלה עיניים.
״כן, ברור…״ היא מלמלה. ״היה לנו הסכם שאם הוא סוחב אותי בעליה אז אני עושה את זה״ היא הסבירה ומשום מה ההסבר שלה היה נשמע לי הגיוני יותר.
״איך היה לך?״ ליאב שאל והתיישב לידי.
״תענוג.״ אמרתי בציניות ״מיטל הייתה נורא פעילה.״ אמרתי והסתכלתי לכיוון של מיטל ששלחה מבטים מפלרטטים לגולן תוך כדי שהיא מנסה להבליט את החזה שלה ומכווצת את שפתייה למעין נשיקה בעוד שהוא נראה כאילו רק נרתע ממנה ומנסה להזיז את מבטו בנונשלנטיות מבלי שתיעלב.
״טוב מה את רוצה המוח שלה לא מסוגל לעבוד שעות נוספות.״ עמית מלמלה וגיכחנו.
״הנה ליאור ושקד!״ אמרתי והצבעתי עליהם.
הם הרימו את ידיהם כאות ניצחון וצחקו.
״מה קרה ליאור מצאת את הזין שלך סוף סוף?״ יואב שאל אותו בהתגרות.
״בוסקילה, אם אתה לא רוצה לראות אותו בפנים שלך עדיף שתשתוק.״ הוא ענה לו לא מתרגש מהבדיחה הלא מצחיקה שלו.
״סוף סוף נגמר!״ שקד אמרה והורידה את הכובע מראשה.
״היה ארוך,״ ליאור הצדיק אותה.
״דווקא לא היה זה קשה.״ עמית אמרה.
״נו ברור שלא כי חצי טיול היית על הגב שלי.״ ליאב אמר.
״ועכשיו חצי יום אני עם זה על הבטן.״ הזכירה לו את ההסכם.
״זה היה שווה כל רגע!״ הוא אמר בחיוך מרוצה, שם ראש על הבירכיים שלה ועליו שם את הכובע טמבל שלו כך שהסתיר את פניו.
״אנחנו יוצאים היום?״ שאלתי.
״מה? למועדון החדש הזה?״ עמית שאלה והנהנתי.
״סהר היתה שם שלשום ואמרה ששווה שם.״ ליאב אמר מתחת לכובע.
״יש לכם כוח בכלל?״ שקד שאלה שירבבה את השפתיים שלה מטה.
״כן!״ אמרתי במהירות. אתמול כל כך רציתי לצאת, אבל בגלל האימון הזה לא יכולנו. ״נלך לקצת ונחזור, לא צריך להשתגע.״ אמרתי מנסה להשכנע אותם.
״אני גם ככה אמור להיפגש עם הדר ניראלי.״ ליאור אמר.
״אני בא.״ ליאב אמר והסתכלתי על עמית.
״לא יודעת…״ היא אמרה בהיסוס.
״אני באה, תבואי גם יהיה כיף.״ שקד אמרה.
״כן נלך, נרקוד קצת ונחזור.״ אמרתי.
״טוב אני אבוא.״ היא אמרה וחייכתי.
״ליאב אנחנו יודעים שאתה מחייך מתחת לכובע.״ ליאור אמר וגיחכנו אך ליאב לא הגיב.
״ליאב?״ שקד שאלה וגם אז הוא לא ענה. הרמתי לו את הכובע וראיתי שהוא נרדם.
״טוב…״ אמרתי בהיסוס ״כנראה שהולכים רק שלושתינו.״ אמרתי בחיוך.