'היחידה׳~פרק 24

פרק 24-זה נורא

~נקודת המבט של דור~

״סליחה?״ סהר שאלה מופתעת מהפפצה שהונחתה עליה כרגע. אין ספק שזו דרישה לא שגרתית.
״אמרתי שתיפר-״ אדיר התחיל כשסהר קטעה אותו ״שמעתי מה אמרת, אני פשוט לא מבינה בתור מה אתה מבקש ממני לעשות את זה. היא אמרה ברגוע ובמעט זלזול.
״התור האחראי עלייך, ואני לא מבקש אני דורש.״
״אני לא מבינה,״ מלמלה בשקט והשפילה את ראשה ״אני לא מבינה מה קרה פתאום,״היא הרימה את ראשה, מנסה לקבל תשובות.
״דור ראה אתכם ו-״ הוא התחיל להגיד והיא הנהנה בהבנה.
״אהה דור?״ היא שאלה את עצמה ״ברור, בסוף זה תמיד מגיע אל דור.״ היא אמרה והידקה את שפתייה לקו ישר בהבעת פנים של ׳כרגיל׳.
״דור, ראית אותנו לפני חודש כבר נכון?״ היא פנתה אליי ואני הרמתי אליה את מבטי שעד עכשיו היה נעוץ בנקודה לא ברורה על הרצפה.
״מה קרה? פתאום נזכרת? למה באת להלשין פתאום? פתאום הפריע לך שיש לי חבר? או דווקא זה שמשהו באמת אוהב אותי?״ היא שאלה וקולה גבר ככל שהתקדמה עם המשפט ואני החכמתי בגרוני.
״אני ראיתי אתכם יוצאים ביחד מהחדר שלך בבוקר,״ התחלתי להסביר את עצמי.
״אהה אז אולי העובדה שאנחנו מבלים לילות ביחד היא זאת שמפריעה לך!״ היא כבר ממש צעקה. ואני ניסתי להסתיר את החיוך הקטן שנוצר לי כשנזכרתי בפיוז הקטן שיש לה ובמהירות שהיא מתרגזת.
״סהר!״ אדיר צעק. אדיר הוא אח הכי שומר שיכול להיות. אני זוכר מפעם את כל הדברין שהוא היה אומר לי כמה שהוא ישמור על סהר כשהיא תגדל קצת ותתחיל לצאת עם בנים ושהוא לא יתן לה לצאת עם כל אחד, רק עם מישהו שהוא מכיר וסומך עליו. ואת כל הדיווחים שהוא היה מחייב אותי ךמסור לו בזמן שהוא היתה בהתלמדות שלו ב׳יחידה׳ לגביי כל בחור ובחור שהיא מתראה איתו בין החבר שלה ועד המוכר בקיוסק שהיא קנתה ממנו מסטיקים הרגע.
״תיפרדי ממנו וזהו.״
״לא!״ היא צעקה ״אני רוצה שתסביר לי למה? מה מפריע לך? מה גרם לך לבוא פתאום?!״ היא צעקה לעברי בכעס.

~פלאשבק~

צאתי מבניין המגורים של המדריכים מתקדם לכיוון בנייני הכיתות. זאת היתה שעת בוקר והרוח הקרירה של תחילת ינואר גרמה לי להדק את שולי הג׳קט שלי. התחלתי להתקדם ומרחוק ראיתי דמות שלאחר כמה שניות התבררה כסהר. לראות אותה מרחוק צוחקת ומדברת היה כמו עינוי בשבילי. השפתיים שלה שזזו כשדיברה גרמו לי להיכנס לאופוריה ולרצות לנשוך אותן והתחת שלה שאני כל הזמן מתפתה לא להתסכל עליו באימונים כשהיא עם טייץ, גורם לי לרצות לתפוס אותו חזק בידיים שלי ולשמוע אותה אומרת את השם שלי באנחה. אני יודע שאני לא אמור לדבר ככה, לא מתוקף זה שאני המפקד שלה, לא מתוקף זה שאני החבר הכי טוב של אחיה השמרן-פלוס-פלוס ולא מתוקף זה שאני גדלתי איתה באותו הבית כמעט כל תקופת הנערות שלי, אבל בכל זאת אני גבר והסקסיות שלה גורמת לייצרים שלי להתפרץ. רציתי להזמין אותה ללכת איתי ביחד לשיעור אך כשהתקדמי עוד קצת העץ שממולי כבר לא הסתיר את הסביבה שלה והפתעתי לגלות כאן את החבר הזה שלה,רז. לא יודע למה אבל באותו הרגע התחממתי כולי למרות הרוח החזקה שהייתה, הייתי רותח מבפנים.
הם נסחפו לנשיקה עמוקה ותשוקתית עם המון מגע וליטופים, ועם כל ליטוף האגרופים שלי נסגרים יותר ויותר. הם לחשו משהו אחד לשני ואז הוא התחיל ללכת לכיוון השער ואילו היא הביטה בו כמה שניות והלכה לכיוון חדר האוכל.
דבר אחד אני לא מבין, מה הוא עושה פה בשעה כזאת? לבקר הוא לא הגיע, כי מוקדם בבוקר ולסהר יש שיעור. אז הסיבה היחידה שנראת לי הגיונית היא שהוא נשאר לבלות כאן את הלילה. זה הרתיח אותי ממש. דבר ראשון, הלינה לסרן בשטח הפנימייה היא אסורה בהחלט, וסהר יודעת את זה. ודבר שני, המחשבה הזו של סהר שוכבת עם מישהו, שמישהו נוגע בה, שהיא נוגעת בו, שהם מבלים לילה היחד ועושים את הדבר הכי מהנה וטוב ביחד, העבירה בי צמרמורת, תחושבת גועל ואולי גם מעט כעס.
החלטתי לאחר בכמה דקות לשיעור לטובת מחקר קטן, והנתונים לא היו שונים משחשבתי.
׳שם: רז קליין
שנתון: 1996
תעודת זהות: 022456899
משרת ב: יחידת עופר, גדוד 53, חיל רגלים, קרבי.׳
לא הייתי צריך יותר מהעובדה שהוא משרת בקרבי בשביל לגשת לאדיר שיטפל בעניין.

~סוף פלאשבק~

״מה גרם לך לחכות כל כך הרבה זמן? כי רצית שנהיה הרבה סמן בקשר ואז יכאב לי? או שפשוט לא היה לך כל כך כוח ללכת לדווח לפני?״ כאן היא כבר ממש צעקה.
״אני לא מבין למה לא אמרת לי שאת יוצאת עם מישהו?״ אדיר שאל.
״תעשה לי טובה,״ היא דרשה ״אל תצא תמים כל כך, אני יוצאת עם מי שאני רוצה ואל תחיה בסרט שאני עדיין האחות הקטנה שהשארת שעזבת לפני שש שנים,״ היא אמרה בזלזול וראיתי איך הוא מתחמם לאט לאט ״תכף תגיד לי גם שאתה חושב שאני בתולה!״ היא אמרה בזלזול והוא התעצבן בשניות ספורות.
״את תיהי בשקט עכשיו! הוא צעק וקם מכיסאו. ״כאן אני לא אחיך, אני לא חהפבר שלך ואני לא הבן אדם לבוא ולצחוק איתו! כאן אני המפקד שלך!״ הוא התחיל לומר ואני ראיתי שסהר מקשיבה בדריכות ואולגי גם במעט פחד ״אז השאני אומר לך משהו, אני לא מבקש, אני לא דורש ואני לא אומר בבקשה, אני פוקד. ופקודה נועדה לכך שיבצעו אותה! הוא הטיח הכל בפניה ״את תיפרדי ממנו וזה סופי!״ הוא אמר בשקט וחזר לשבת.

~נקודת המבט של ליאב~

דפקתי שלוש דפיקות על דלת חדרה של עמית.
״מי זה?״ שמעתי אותה מבפנים.
״אני.״ אמרתי.
״ליאב יגאון איך אני אמורה להבין שזה אתה כשאתה אומר ׳אני?׳ ״ היא צעקה מבפנים ומפי נפלט גיחוך.
״תפתחי כבר,״ אמרתי עם חיוך רחב על אף שהיא לא רואה אותי.
״פתוח, תכנס,״ היא אמרה ופתחתי את הדלת.
נכנסתי וראיתי אותה יושבת על המיטה ורואה טלוויזיה, היא לבשנה פיגמה ארוכה וחמה וסידרה את השיער בפקעת מרושלת על הראש, גם אז היא היתה מהממת.
״לא באת היום.״ אמרתי.
״כן מסתבר ששתיתי קצת,״ היא אמרה בגיחוך ובקלות ראש שלא ציפיתי ממנה וחזרה לזפזפ בערוצים.
״זהו? ציפיתי שתיהי יותר לחוצה.״ אמרתי בגיחוך והתיישבתי לידה על המיטה.
״כן, כנראה שזה עדיין האלכוהול שמדבר במקומי,״ היא אמרה בחיוך ״בחיים אל השתכרתי ככה.״
״היית חייבת לראות את עצמך,״ אמרתי בצחקוק.
״בתור התחלה אני אסתפק בזה שאני אזכור את מה שקרה,״ היא אמרה בגיחוך.
״אהה אז את לא זוכרת כלום ״ שאלתי ומעט אכזבה היתה בתוכי על כך ששכחה את מה שקרה בנינו אך אולי חשתי גם מעט הקלה.
היא הנידה בראשה וציקצקה ״כלום. רק את זה שהגעתי, קצת מזל טובים ומהבקבוק השני לדעתי כלום.״ היא ענתה והסמיקה טיפה.
״להזכיר לך?״ שאלי והתיישבתי קרוב אליה יותר.
״אתה יכול לנסות,״ היא אמרה בגיחוך.
רכנתי עם ראשי אליה על מנת לנשק אותה אך כעבור כמה שניותה היא הדפה אותי אחורה.
״מה אתה עושה?״ היא שאלה קצת מבועתת.
״מזכיר לך,״ אמרתי בחיוך בטוח.
״תשמע אני לא יודעת מה קרה אתמול אבל מה שזה לא יהיה,״ היא התחילה לומר ״ביני ובינך לא יהיה כלום.״ היא הוסיפה בחיוך וחזרה להביט בטלוויזיה. אני יודע שהיא אמרה את לא ממקום רע, אלא ממקום של חברות, אז למה אני עדיין מתאכזב מזה?

~נקודת המבט של שקד~

הלילה האחרון עבר עליי זוועה. כל הלילה החלפתי תנוחות וניסית למצוא זווית לראש על הכרית ככה שכל המחשבות והתחושה המגעילה שבתוכו ישפכו החוצה ויתנדפו באוויר.
מיד אחרי הנשיקה, נסערת ומבולבלת קמתי על רגליי וברחתי משם. כן, כן, כמו ילדה קטנה פשוט לקחתי את הרגליים שלי ורצתי משם. הגעתי לחדר ולא הפסקתי לבכות. למסיבה כמובן שלא הלכתי ומעט שאני יכולה לעשות זה לקוות שהיא יצאה מוצלחת ושאופיר נהנתה. הרגשתי מגעיל, הרגשתי כאילו אני מזוהמת ולא משנה כמה פעמים אני אנסה לשטוף מעצמי את הזוהמה הזאת זה לא יעבוד לי ותמיד ישאר איזה כתם קטן שיזכיר לי הכל.
הראש שלי כאב בטירוף, איבדתי נוזלים מכי הכבד והמחשבות שלי לא הספיקו להתרוצץ לי בצורה שלא היתה מביישת שום אצן אולימפי.
המעשה שנעשה היה נתעב, מגעיל ולא חברי. זה נורא שבן זוג של מישהי מתנשק עם לברה שלה. זה נורא שכל זה קורה במסגרת מעשה טוב כלפיה. זה נורא שזה קורה ביום ההולדת שלה. זה נורא שהיא לא יודעת מזה. זה נירא שאני לא מתחבאת ממנה. זה נורא שהוא מתכלם מזה ומתנהג כרגיל. זה נורא שהוא התנשק איתה כמה שעות אחרי. זה נורא שנוצרה קרבה כזאת. זה נורא שהתפתחו רגשות כאלו. זה נורא שלא שמתי לב לכל הרמזים שהוא שלח לי. זה נורא שהוא רכן אליי עם ראשו. זהנורא שלאש הבנתי מה הוא עושה ולא התרחקתי. זה נורא שהוא הטיח את השפתיים שלו בשלי. והכי נורא זה שנהנתי מזה.

~נקודת המבט של סהר~

״את תיפרדי ממנו וזה סופי!״ הוא צעק עליי. בחיי לא ראיתי את אדיר עצבני כל כך, ממש פחדתי ממנו בהתחלה אך כשראיתי את חיוך הסיפוק הקטנטן ששיחק על שפתיו של דור על אף שניסה להסתירו, נזכרתע שאני לאמתכוונת לצאת פראיירית ואף אחד לא יחליט לי על האהבה שלי.
נעמדתי בגרירת כיסא רועשת והתקרבתי אל הדלת ״על זה נאמר,״ פתחתי אותה ״קפצו לי!״ אמרתי בביטחון, יצאתי וטרקתי אחריי את הדלת.
׳חיימשלי אני צריכה אותך, איפה אתה?׳ שלחתי לרז בעד שאני חוזרת בעצבים אל החדר כדי להתקלח ולהחליף בגדים.
׳יפה שלי אני פה עם אור, חבר שלי, בבית חולים, נדבר אחר כך?׳ שלח.
׳אוקיי..׳ החזרתי. קצת התבאסתי כי בכל זאת אני צריכה אותו והוא יודע על זה והוא סוג של מעדיף להיות עם החבר שלו אבל אני לא כועסת עליו ואני יכולה להבין אותו.
נכנסתי למקלחת ושטפתי מעליי את השחחה הגעיל שהתנהלה בחדרו של אדיר לפני כמה דקות.
יצאתי ולבשתי על עצמי גינס סקיני שחור, חולה משובצת אדומה שמעלייה סריג שקיפלתי את שרווליו ככה שרק הצווארון שלה והקצוות של השרוולים בולטים. נעלתי את המגפיים החומות שלי, הכנתי את תיק הצד האהוב שלי והכנסתי לתוכו כמה קאפקייס שהכנתי אתמול כי ידעתי שרז אוהב אותם מאוד. קצת איפור ובושם ויצאתי לעשות לו הפתעה.
הייתי במכוניתי השחורה בדרכי אל הבית של רז. הוא שכח אצלי את המפתח שלו, והאמת שהוא היה מאוד חרדתי לגביי זה וחפר לי שהוא צריך לקפוץ לקחת אותו, אז הנה הזדמנות טובה. אני אחכה לו בבית וכשהו יחזור מבית החולים אני אוכל לבכות לו על הכתף.
הגעתי אל דירתו וחניתי קצת לפניי, יצאתי מהמכונית וראיתי ששער הבית פתוח, מוזר. התחלתי ללכת לאורך שביל הגישה עד שהגעתי לדלת ושמעתי רעשים קלים מבפנים, של דיבורים וצחקוקים אם אני לא טועה. אולי יש מישהו פה? ניסיתי את מזלי לפתוח את הדלת כדי שלא אצטרך להוציא סתם את המפתח. בעדינות ובשקט גילית שהדלת אכן לא נעולה אז פתחתי אותה לאט ונכנסתי. שמעתי עכשיו את הצחקוקים גוברים ואז שתיקות ארוכות. התחלתי להתקדם בצעדים שקטים שקטים והודתי לאלוהים שלקחתי את המגפיים השטוחות ונטולות העקבים לשם שינוי.
״את אוהב את זה אה?״ שמעתי קול של בחורה מהסלון שאליו התקרבתי יותר ויותר. כבר התחלתי לחשוש.
״בוא בוא לפה,״ היא צחקקה ואז היה נשמע שקט כך ששיערתי שהיא מתנשקת עם הגבר שעימה. כבר הייתי בטוחה שנכנסתי בטעות לדירה אחרת.
ואז לאחר עוד כמה צעדים עמדתי בסלון ולא האמנתי למראה עיניי.
רז, רז שלי, יושב על הספה מתנשק עם בחורה בלונדינית ובכלל לא שם לב שאני עומדת שם.
״קצת נשי מידי החבר שלך, אתה לא חושב?״