'היחידה'~פרק 9

פרק 9-ערב בנות.

״סהר…״ נשמע קול מעומעם ״סהר…״ הקול המשיך ונהיה קצת יותר ברור. אני חושבת שזה היה קול של גבר. ״עוד חמש דקות…״ מלמלתי בעייפות וסידרתי את ראשי על הכרית ״סהר!״ נשמע צעקה שגרמה לי להתעורר. אוקיי מה שבטוח אני לא במיטה.
הרמתי את ראשי באיטיות מעל השולחן והשארתי את ידיי שלובות עליו, עדיין לא מבינה מה קורה פה.
״בוקר טוב,״ מלמלתי בעייפות כשכמה קצוות שיער מסתירים את פני ואני נלחמת בעפעפי שלא יעצמו.
״מה לעזאזל?״ מלמלתי לעצמי שראיתי את כל הכיתה מביטה בי ומולי את דור ואופיר. דור שילב את ידיו והביט בי במבט עצבני ושיערתי לעצמי שהוא היה האחראי להשקמה המאוד מתחשבת שעברתי כרגע ואילו אופיר נראתה יותר רגועה.
״אל!״ עצרתי את דור שפתח את פיו בשביל להטיף לי מוסר.
״אני אלך לאדיר,״ אמרתי את המובן מאליו במין נימה נאנחת ומיואשת הרמתי את תיקי שכל הציוד היה בו בגלל שלא טרחתי בכלל להוציא אותו ויצאתי מהכיתה אל אדיר. בעצם כדאי שאני אעבור בשירותים לשטוף פנים קודם.

״כן?״ שמעתי את הקול של אדיר מפנים
ופתחתי את הדלת של החדר שלו.
״לא לא לא לא לא,״ הוא אמר בחוסר אמון והניד בראשו ״בקושי עברו שבועיים,״ הוא אמר בתסכול כשהיישבתי-בזלזול כהרגלי- על הכיסא המרופד שמולו.
״אני מפצה עכשיו על כל הביקורים שהבטחת שתעשה ולא קיימת,״ אמרתי במשיכת כתפיים וראיתי איך חוסר הנעימות משתלט עליו.
״מה עשית עכשיו?״ הוא שאל באנחה, מנסה לצאת מהמתב המביך שנקלענו אליו. ״כולה קצת נחתי בשיעור…״ אמרתי והנפתי את ידי כך שיבין שזה לא כזה ביג דיל כמו שעושים מזה.
״נחת?״ הוא שאל והנהנתי ״בשיעור?״ הוא הוסיף ואני הנהנתי שוב.
״טוב אני לא יודע מה עובר עלייך גברת צעירה,״ הוא התחיל לדבר בעצבים ואני גיחכתי מכך שהוא נשמע שתי טיפות מים כמו המנהלת שלי בתיכון. ״אבל ההתנהגות שלך, שאלוהים יודע מאיפה היא באה לך פתאום, חייבת להיפסק!״ הוא קבע בכעס.
״בסדר…״ מלמלתי בזלזול.
״זה דור, נכון?״ הוא שאל בחשד.
״מה?״ שאלתי לא מבינה.
״זה דור, בגללו את לא רוצה להיות פה,״ הוא אמר בהבנה מתגברת. זה מה שחסר לי עכשיו. אדיר אף פעם לא ידע על היחסים הלא מוגדרים ביני לבין דור, הרי גם שלוש שנים לפני העזיבה המאוד פתאומית של דור, אדיר עזב בעצמו. הוא עוד שמר על הקשר כלשהו גם עם המשפחה וגם עם דור אבל לא עד כדי כך שידע שדור היה ממשיך לבוא אלינו הבייתה בשביל אמא שאהבה אותו ברמות מטורפות ובשביל אבא שהיה נהנה מכך שיש עוד גבר בבית שיכול לראות איתו כדורגל וללכת איתו לבית כנסת בשבת, וכמובן בשבילי, שהייתי מתרגשת בכל פעם שהייתי שומעת את הקול שלו קורא לי לאכול, שלא הייתי שולטת בעצמי שהיה מוריד את החולצה ונכנס איתי לבריכה ושהייתי בוכה בגללו בלילות.
אז אין לו איך לדעת מכך אלא אם כן דור אמר לו. ואם דור אמר לו, אני אדאג לכך שיעבור מוות מייסר וארוך!
״אני לא יודעת מה דור אמר לך, אבל תגיד לו שינחת על הקרקע ושלא יחמיא לעצמו שבגללו אני רוצה לעוף מפה!״ אמרתי בביטחון.
״דור לא אמר לי כלום,״ הוא אמר בביטול ״למה, יש משהו שהוא צריך לומר לי?״ הוא שאל בקול חושד.
״ל..לא…״ גמגמתי בבלבול. אם הוא לא אמר לו כלום אז למה שתהיה מבחינתו בעייה עם דור?
״אני מכיר אותך סהר!״ הוא קבע ״את חושבת שאם תהיה לך היכרות מוקדמת עם המדריך את תוכלי לעשות שטויות ובלגאנים!״ הוא אמר וסוף סוף חזר לי האוויר לריאות כשהבנתי שהוא לא יודע כלום וחושב שאני סתם עושה בעיות כי אני מכירה את המדריך המע-עפן שלי.
״אבל זהו!״ הוא קבע בחיוך מנצח ״לא עוד בעיות!״ הוא הוסיף ואני גיכחתי בזלזול.
״לא עוד!״ חיכיתי אותו בקול סמכותי וצחקקתי.
״את יכולה להמשיך לצחוק עד מחר, אבל זה שהמנהל שלך הוא אחיך והמדריך שלך הוא ידיד שלך, לא אומר שתקבלי יחס שונה מכולם,״ הוא אמר ואותי רק עניין לדעת מה הוא באמת חושב על היחסים ביני לבין דור. ידידים זה בסדר מבחינתי. הכל זה בסדר מבחינתי כל עוד זה לא זוג ׳בקטע׳.
״את תלכי עכשיו ועד הערב אני אחשוב על עונש הולם.״ הוא אמר בקול סמכותי והידק שני מסמכים מהשולחן.
״אתה מגרש אותי כאילו?״ שאלתי בגיחוך. המצב בקנטים. כשהוא היה מגרש אותי מהחדר שלו בגלל עוד איזה בחורה ערומה שהוא ניסה להסתיר הייתי מבינה אבל עכשיו כשהו מגרש אותי מהמשרד שלו בשביל לחשוב על עונש ולהתעסק בדפים? מעליב. הייתי בטוחה שאני שווה קצת יותר משדכן.
״אני לא מגרש, אני דורש שתצאי ותחזרי לשיעור שלך ואני כבר אחשוב על משהו מתאים.״ הוא ענה והצביע עם ידו על הדלת בנימוס.
״אל תתאמץ יותר מידי עם החשיבה אתה יודע שזה מסוכן לך…״ אמרתי בדאגה צינית כשהוא קרא משהו מאיזשהו דף.
״ביי סהר,״ הוא התעלם מדברי ולא הרים את עיניו מהמסמך.
״ביוש!״ אמרתי בקול רם ופרחי ויצאתי משם.

~נקודת המבט של שקד~

״עונש מתאים?״ שאלתי את סהר. ישבנו אני, היא ועמית על הטריבונות של המגרש בזמן שליאור וליאב בעטו אחד לשני את הכדור מולנו.
״כן,״ היא ענתה מופתעת ועשתה פרצוף לא מבין-משועשע.
״את בטוחה שזה מה שהוא אמר?״ וידאתי. זה כל כך לא מתאים לאדיר. שלא תבינו לא נכון, הוא עשה את הדבר הנכון, סהר היא חצופה לא קטנה והוא לא היה צריך לתת לה יחס שונה מכולם בגלל שהיא אחותו, אבל עדיין לא ציפיתי ממנו, האח הזורם והקליל של חברה שלי, לדבר ככה.
״כן,״ היא אישרה ״והוא עוד קרא לי גברתי הצעירה!״ היא אמרה בצחקוק מופתע ולא מבין. גם לה ההתנהגות הזאת לא מוכרת.
״אני לא מבין מה הבעיה?״ ליאור שאל כשהכדור הגיע אליו והוא בלם אותו עם הרגל, ״אם באמת עשית בעיות מגיע לך עונש,״ הוא אמר את המובן מאליו ובעט אל ליאב את הכדור.
״האמת שהוא צודק,״ עמית אמרה במשיכת כתפיים.
״זה לא העניין…״ סהר מיהרה להסביר ״העונש זה לא הסיפור פה, אנחנו מדברות על זה שזה כל כך לא מתאים לאדיר.״ היא אמרה.
״תסבירי,״ ליאב אמר ובעט את הכדור לליאור.הוא קיפל את השרוולים של החולצה מעל לכתף והיה עם מכנסי ניילון קצרים ועל פניו היו עיגולי זיעה קטנים. קלטתי את עמית בוהה בו.
״בסוף את באמת תצתרכי דלי,״ לחשתי לה באוזן בחיוך.
״מ..מה?״ היא שאלה כשהתעשתה על עצמה ואני פשוט צחקקתי וחזרתי אל ההסבר המפורט שסהר נתנה לבנים.
״והוא פשוט נהייה הכי לא הוא בעולם!״ היא סיכמה.
״טוב מה את מתפלאה? שהוא יהיה מנהל ואז רק בגלל שהוא לא רוצה שתחשבי שהוא ישתנה הוא יתן לך יחס מועדף?״ ליאב שאל במשיכת כתפיים.
״צודק,״ עמית הצדיקה אותו וסיכלה רגל אחת על השנייה.
הכדור נבלם בחוזקה על ידי רגלו של ליאב שעמד שם בשוק מופתע ועצר את המשחק בין השניים.
״מה קרה?״ ליאור שאל אותו ואנחנו חיכינו במתח לתגובה.
״יכול להיות שגברת עמית שטיין בכבודה ובעצמה הסכימה איתי הרגע?!״ הוא שאל מופתע ואנחנו צחקקנו בעוד שהיא גלגלה עיניים.
״אל תתלהב זאת הייתה יציאה של הרגע, חד פעמי, לא יקרה יותר.״ היא ספק אמרה ספק הבטיחה.
״אל תדאגי, אני לא דואג.״ הוא אמר בהבטחה ושם יד על הלב.
״למה יש לי הרגשה שזה לא יציאה של הרגע, לא מקרה חד פעמי ושזה עוד יקרה והרבה?״ שאלתי את עמית בהתגרות כך שרק היא וסהר שמעו.
״תתבגרי כבר, אני לא רוצה אותו, הוא מעצבן אותי!״ היא אמרה בהתגוננות.
״היא לא אמרה שאת רוצה אותו…״ סהר אמרה בחיוך ומבט חושד והרימה את גבותיה.
״האמנם?״ שאלתי בציניות וכתגובה קיבלתי מבט רצחני ונטול הומור.
״עזבי אותה,״ סהר אמרה לעמית, ״היא סתם במצב רוח טוב מכל הפגישות שלה עם גולן,״ היא אמרה בחיוך מתגרה.
״לא ואת עם כל השטויות שאת עושה רק בשביל להשיג תשומת לב מדור!״ החזרתי לה. אם זאת היתה כל אחת אחרת לא הייתי אומרת לה את זה אבל אני וסהר חברות כל כך טובות והרבה זמן שאנחנו לוקחות את הדברים האלו למקום טוב ולא נעלבות.
״שתינו יודעות התשובה נכון?״ היא שאלה ״יפה. אז אני אחסוך לשתינו.״ היא ענתה לעצמה.
״טוב יאללה איזה שיעור יש לנו עכשיו״ ליאור שאל וניגב עם גב כך ידו את הזיעה ממצחו.
עכשיו הבנתי איך זה עובד, יש קורסים שונים שזה בעצם כמו מקצועות אבל רק אלו שרלוונטים לעתיד שלנו ביחידה-נגיד שאני גם יודעת מה זה אומר- ובכל קורס יש שיעורים.
״עכשיו אימון,״ עמית ענתה.
״טוב אז יאללה נזוז?״ שאלתי.

~נקודת המבט של סהר~

״113,
114,
115,
116,
117,
118,
119,
120!״ לירון, אחד הבנים סיים את הספירה ודור נשכב על המזרון כשידיו מקופלות בצידי גופו, מתנשם מעט וזיעה נוצצת מכסה את פניו וגופו.
״שיא אישי חדש!״ אופיר קראה בהתלהבות וכולם מחאו כפיים והשמיעו קולות אהדה.
אז בן אדם עשה קצת שכיבות סמיכה, אז מה?! למה כולנו צריכים לעמוד סביבו במעגל ולהתפעל כמו בגן חיות. זה שהוא מתנהג כמו בהמה לא אומר שהוא באמת אחת כזאת.
״לא תפרגני לחבר שלך?״ שאלה אותי שקד באוזן שהיינו מאחורי כולם. אני לא צריכה את ה׳צופר׳ של סוף האימון.
״א׳, הוא לא חבר שלי,״ אמרתי בעצבים והיא גלגלה עיניים, ״וב׳,״ המשכתי ״הוא לא עשה שום דבר שמגיע לו פרגון עליו.״
״פשוט תודי שהלכת אחורה כי ידעת שלא תשלטי על עצמך כשאת רואה אותו כזה מזיע ופשוט תרצי לקפוץ עליו.״ היא אמרה בהתגרות וכתגובה קיבלה מכה בכתף.
״מה אני אגיד לך את פשוט קוראת אותי!״ אמרתי בציניות והנפתי את ידי באוויר בהגזמה.
״כמו עיתון של ספורט בשבת!״ ליאב שהצתרף לשיחה שלנו אמר ושקד צחקה. האימון הסתיים והתחלנו להתקדם שלושתינו ליציאה מהאולם ומאז כל אחד לעיסוקים שלו.
״מה יש לקרוא?״ ליאב חייך אל שקד.
״סהר חרמנית על דור כשהוא מזיע וספורטיבי,״ היא אמרה באדישות ואני פערתי את פי בתדהמה והבאתי לה עוד מכה בכתף רק הרבה יותר חזקה.
״מה? עכשיו?״ הוא שאל והסתובב מעט עם ראשו אחורה לכיוון איפה שהיינו.
שקד הנהנה.
״האמת שהוא באמת סקסי, אני אפילו קצת התחרמנתי, מודה!״ הוא אמר והרים את ידיו מעלה כך שהיו בגובה כתפיו, כמה שניות לאחר מכן שניהם פרצו בצחוק מתגלגל בעוד אני נשארתי בהבעת פנים חמוצה ורצינית.

אני לא יודעת למה, אבל הנוכחות שלו פה מפריעה לי. היא מזכירה לי את כמה שהייתי מאוהבת בו ואת כל הרגעים הקשים וסערות-הרגשות שהייתי עוברת בגללו. זה מוזר, הרי אם אני אוהבת אותו אני אמורה לרצות בנוכחותו בסביבתי לא? אז זהו שדבר ראשון, הידיעה הזאת שהוא ידע על הרגשות שלי כלפיו ולא עשה עם זה דבר, שזו מעיין ׳פדיחה׳ כזו ששנינו עדים לה ולכן אני לא יכולה להכחיש, זה משגע אותי! זה לא שאני מפחדת מזה שיהיו לי פדיחות! ממש לא! אני אחת הפדחניות! אבל זה כמו מן ׳כישלון׳ שלי או איזה חלק שהייתי מעדיפה למחוק במערכת היחסים בנינו, חלק שהשאיר אותי חשופה לגמרי ופגיעה לגמרי.
ודבר שני, שום דבר הוא לא כמו שהוא היה לפני שלוש שנים, אני לא מאוהבת בו כמו שהייתי אז אבל אין לי שום צל של ספק שיש לי רגשות כלפי. טובים או רעים, לא יודעת.

*
על דלת חדרי נשמעו דפיקות והנחתי שאלו עמית ושקד שאמורות לבוא לערב בנות שקבענו לנו.
עצרתי בעצרת השלט את הסרט שראיתי בטלוויזיה, הרמתי מעלי את השמלה והתקדמתי לכיוון הדלת.
"הבאנו עוגה!!!" שקד צעקה בהתלהבות כשפתחתי להן והניפה בידיה את התבנית שהחזיקה
צחקתי. "כנסו," אמרתי והסתובבתי חזרה לחדר ושמעתי אותן נכנסות אחרי וסוגרות את הדלת אחריהן.
"נו אז מה בתכנית?" עמית שאלה והתיישבה לידי על המיטה, גם היא, כמוני וכמו שקד לבושה בפיג'מה חמודה ונעימה.
"הזמנתי סרט," אמרתי והצבעתי על הטלוויזיה, "יש את העוגה ועוד מלא נישנושים!" אמרתי בהתלהבות והצבעתי על השולחן הקטן שערכתי לשלושתנו עם הפנקייקים שהכנתי לנו, סלט פירות, שיקיים ועוד המון פינוקים ודברים טובים.
"נשנושים זה טוב!" שקד אמרה בחיוך וטבלה תות אחד בקצפת והכניסה אותו בקושי לפיה.
"ובצד האומנותי, מחכה לנו ערב מלא בריכולים על הכל מהכל!" הוספתי ומחאתי כף בחיוך.
"נשמע מגניב!" עמית אמרה בהתלהבות והתקדמה לשבת ליד שקד בשולחן.
"שאני אשים את הסרט?" שאלתי והרמתי בידי את השלט האדום.
"יאללה!" שקד קראה בחיוך ואני הדלקתי והצטרפתי אל שתיהן בשולחן.
כל אחת מילאה לעצמה צלחת מלאה ומספקת וביחד צפינו בסרט הקומדיה שהזמנו.

"וזהו אחרי שלושה דייטים הוא הזמין אותי לעוד אחד השבוע," עמית סיפרה לנו כשיישבנו שלושתנו במזרחית על המיטה וריכלנו לא מעט.
"יואו אדיר! בהצלחה אחות!" אמרתי מתרגשת בשבילה וחיבקתי אותה חזק.
"ליאב לא יאהב את זה…" שקד מלמלה ברמיזה מזויפת.
"ליאה הסתדר," עמית הרגיעה אותה וצחקנו.
"סתם, שיהיה בהצלחה!" שקד אמרה כמוני וחיבקה אותה גם "ואל תשכחי לבדוק לי אם אין לו איזה אח תאום כי ממה שאת מתארת אותו הוא פשוט מושלם!" היא הוסיפה בצחוק והפנתה לעברה אצבע מאשימה.
"גולן לא יאהב את זה…" חיקיתי אותה ממקודם והוספתי שריקה ארוכה שאני מביטה על כל מיני נקודות בחלל החדר אבל לא עליה.
"לא, דור," היא הוסיפה ואני גלגלתי עיניים.
"היי סהר יש לך הודעה," עמית אמרה והעבירה לי את האייפון הלבן שלי שהיה על השידה שאליה היא הייתה קרובה.
"אדיר," קראתי בקול וקימטתי את גבותיי. החלקתי עם אצבעי על מסך הטלפון ופתחתי את ההודעה-
'את יכולה לבוא למשרד שלי?' קראתי בלב. מה הוא רוצה עכשיו? בדיוק כשהתחלתי להקליד לו הודעה שאני באמצע משהו ושאני לא יכולה הוא שלח הודעה נוספת 'דחוף מאוד!' אוקיי אולי כדאי שאני אלך כי אם לא הוא לא יפסיק לחפור לי עד הבוקר. או עד שאני אבוא.
"תשמעו רגע," התחלתי לומר והנחתי את הטלפון חזרה על השידה.
"אדיר צריך אותי דחוף במשרד," אמרתי וקמתי לכיוון הארון והוצאתי קרדיגן בצבע שמנת ששמתי מעלה הגופייה הדקה השחורה שלבשתי והוצאתי כפכפים שחורות שהתאימו למכנס השוק הורוד בהיר על הלבבות הלבנים שלבשתי.
"הכל בסדר?" שקד שאלה קצת בלחץ.
"אני מאמינה שכן" עניתי בחיוך מעודד "בטח סתם רוצה להציק לי."
"סבבה, את צריכה שנלך?" עמית שאלה.
מה פתאום!" מיהרתי לבטל את דבריה, שום דבר לא יהרוס לי את הערב בנות הזה שעד עכשיו היה לא פחות ממושלם.
"תחכו לי פה, חמש דקות ואני חוזרת" אמרתי ולקחתי את האייפון מהשידה ויצאתי שאני מצמידה את כנפי העליונית לגופי.
התחלתי ללכת בשבילי הפנימייה שהייתה די ריקה גם בגלל השעה המאוחרת שכבר הייתה ובטח גם בגלל מזג האוויר הקיר שהיה והרוח הקלילה. תראו מה זה. ברוסיה הם כל החיים שלהם חיים בשלג, החברים הכי טובים שלהם זה הדוד והאח, אמא שלהם לא מחליפה להם את הארון חורף אף פעם, הם חיים על מרק חם וכוסות תה ופה בארץ? קצת רוח וכולם נשברים ומסתגרים בחדרים.
הרוח העיפה לי את כמה קצוות שיער לפנים ואני עזבתי את אחת מידי מהחיבוק העצמי שלי והסטתי אותן חזרה לאחורי האוזן.
הגעתי לבניין של ההנהלה, מעט מכווצת, ופתחתי את דלתותיו הגדולות ומיד הרגשתי את גל החום שבא מהמזגן מכה בי. התחלתי ללכת, עוברת ליד הדלתות השונות מקשיבה לקול המוזר שהשמיעו כפכפי הגומי שלי על הרצפה.
הגעתי לדלת של אדיר והפעם לשם שינוי, דפקתי.
"כנסי," הוא קרא מבפנים ואני נכנסתי. הוא כרגיל ישב בכיסא שלו מצד אחד של שולחן וכשאני התקדמתי לכיוון הכיסא-כורסא שממולו הופתעתי לגלות יושב שם את, דור?