'היחידה'~פרק 6

פרק 6-פעם שלישית גלידה.

~נקודת המבט של סהר~

נשמע קול חזק של שריקה ומיד כולם התחילו לרוץ כגוש שלאט לאט התחיל להתפצל בגלל הבדלי הכושר בקבוצה.
״לא נורמלי! מה קשור עשר סיבובים עכשיו!?״ שאלה הפרחה ההיא מהיום הראשון כשהיא לועסת את אותו המסטיק בטח ועגילי החישוק, שלא הסכימה להוריד בשום מצב, התנדנדו בקצה הריצה, אם אפשר לקרוא לזה ככה בכלל, שלה.
״עשרה.״ תיקנתי אותה ועקפתי אותה בריצה מתחילה את הסיבוב השלישי שלי באולם כשהיא עוד לא עברה אחד ניראלי.
״אללה סהר!!״ ליאב צעק לי כשהוא וליאור עמדו בצד השני של האולם, רצים גם הם.
בתגובה הרמתי ידיים כמנצחת וצחקתי בקול.
״עוד כמה נשארו?״ שקד שאלה בהתנשפות קלה מהריצה לאחר כמה סיבובים
״שניים.״ אמרתי
״מזל!״ עמית אמרה באנחה
״מה מזל מה?! ראיתי בדפים של הדור הזה.. משוגע! איזה כושר! חושב אנחנו בצבא!״ שקד אמרה
בתסכול
״טוב זה בערך צבא…״ מלמלתי
״טוב מה את יורדת לקטנות!?״ שקד שאלה בשקט ״תגידי לחבר שלך להרגיע עם הכושר!״ היא
אמרה בהתגרות ועמית צחקקה
״אם עוד פעם אחת תגידי את זה אני אגיד לו שיכפיל את שלך בשלוש!״ אמרתי באיום
״טוב!״ היא אמרה בזלזול והוציאה לשון
״כן שיכפיל לה!!״ עמית אמרה בהתלהבות ושקד הדפקה לה מבט עצבני
״גם לך!״ אמרתי בחיוך והמבט של שקד הפך לחיוך מנצח ושל עמית הפך למפוחד
״ולך בטוח הוא יוריד כי עם כמה שזה יחרמן אותו, הוא לא ירצה לראות אותך מזיעה״ שקד אמרה ושתיהן התחילו לצחוק
״שתי פדלאות!״ אמרתי והרמתי את הידיים למעלה מסתכלת לשמיים
״מי פדלאות?״ ליאור שאל שהוא וליאב הצטרפו לריצה שלנו שנגמרת בעוד סיבוב
״עמית ושקד״ אמרתי בחיוך והידרתי את הקוקו שלי
״אשמתנו שסהר מקבלת הטבות סלב?!״ שקד שאלה בטון של ׳אין מה לעשות׳
״שו סלב ?!״ שאל ליאב
״מה לא ידעת?!״ שקד שאלה בפליאה ״מסתבר שסהר מככבת בקורות חיים של המדריך שלנו והוא
בשלה״ אמרה בהתלהבות
״שקד!״ צעקתי עליה והסתכלתי עליה במבט מופתע וכועס ביחד
״מי? דור?״ ליאור שאל והסתובב לראות אותו
״אכן״ שקד אמרה בהתנשאות
״האמת שחתיך״ עמית אמרה בווידוי
״לא כמוני אבל!״ ליאב אמר בגאווה
״אפשר פעם אחת שנדבר לא רק על איך שאתה נראה?! או בכלל עליך?!״ עמית שאלה בייאוש
״אין בעיה.״ הוא אמר והיא חייכה מופתעת מעט שאמר לה משהו מבלי להתווכח איתה ״בואי נדבר על איך שאת נראית״ הוא הוסיף בחיוך והיא נאנחה בתסכול
״או שבמקום דיבורים נעבור למעשים״ הוא אמר במבט וחיוך תחמן
״נעבור לזה!״ היא צעקה והביאה לו כאפה ורצה משם לכיוון אופיר ודור שחיכו בסוף הסיבוב העשירי והשאירה אותנו בשוק ואותו כואב מהמכה
״אוווץ׳!״ מלמלתי ואני ושקד רצנו משם בצחקוק.
״כל הכבוד לכל מי שרץ את כל הסיבובים!״ דור אמר כשישבנו בספסלים מולו ומול אופיר. חלק סידרו את השרוכים שלהם, חלק שתו מים או סידרו את השיער וחלק, כמוני, סתם חיכו שייגמר כבר ה״אימון״ הזה ונחזור כל אחד לחייו.
״טוב עכשיו נמשיך לחלק הבא של החימום״ הוא קרא
״חלק?! של החימום?!״ כל זה רק היה חלק של החלק הקטן בסיוט הזה?!״ שאלה אותי עמית בשקט
״כל זוג שייגש למחסן ויביא לו משם מזרון שעליו נעשה את המתיחות, התרגילים והכושר.״ הוא אמר וכולם התחילו להתקדם לכיוון המחסן להוציא משם מזרונים
״את איתי.״ שמעתי לחישה צרודה באוזן שלי והרחתי את גל הריח הטוב שלו, שלא השתנה מלפני שלוש שנים, עובר לידי.
הסתובבתי אחורה וראיתי אותו מתקדם לכיוון אופיר כנגד הכיוון שלנו למחסן.

״באיזה קטע אתה נותן לי לסחוב לבד י׳שמן?!״ כעסתי בצחוק והפלתי את המזרון ליד הרגלים של דור
״בקטע של מדריך וחניכה!״ הוא אמר בכעס ושתק. מה עובר עליו?
״אוקיי..מלמלתי לא מבינה והתיישבתי במזרחית על החלק שלי במזרון והתעסקתי בשריטות העדינות שייצרו הציפורניים שלי כשהעברתי אותן בעדינות על המזרן הכחול שהוא עמד בעמידה בטוחה עם ידיים משולבות מסתכל על נקודה לא ברורה ומחכה לכולם להגיע.
חיכינו כמה דקות עד שכולם עמדו בזוגות עם המזרנים שלהם מולי ומול דור במזרון אחד ומול אופיר ועוד ילדה חמודה שאני לא זוכרת את שמה במזרון השני לידנו.
אופיר התחילה להעביר חימום רגיל. חימום שכלל סיבובים לידיים, לראש, כתפיים, הנפות רגליים והמבטים של דור על התחת שלי או המחשוף שלי כשהתכופפתי. כמו שאמרתי, רגיל.
תוך כדי החימום ראיתי איך לשקד הספיק כבר להיתפס השריר כמה פעמים בכל מיני מקומות שונים שגרמו לה באמצע להתכווץ ולהתפתל מכאבים ולכמה בנים ומליאור שהיה איתה במזרון לצחוק עליה. ראיתי גם איך ליאב מציע כל שנייה עזרה במתיחות מסוימות.לעמית, שהסכימה להיות איתו במזרון בטח כי הוא חפר לה.
"אוקיי!" דור אמר ומחא כף כדי שכולם יסתכלו עליו. שחצן.
"עכשיו אנחנו נתחיל עם תרגילי כושר שונים. נתחיל עם תרגילי בטן, יש מתנדבים?" הוא שאל וכמה בנים שבטח רצו להשוויץ בפני הבנות בקוביות שלהם הצביעו.
"סהר!" הוא אמר והוציא אותי מהבהייה ששהיתי בה
"מ-מה?" שאלתי מגמגמת
"אולי את תדגימי לנו?" הוא שאל בקול מתנשא. כמו שעשה בכיתה.
"אוקיי" אמרתי בחיוך בטוח ונעמדתי מהישיבה המזרחית שהייתי בה
"אף אחד לא אמר לך לעמוד." הוא אמר בקול קר ומגעיל. אוקיי מה נסגר?!
"אוקיי…" מלמלתי בהרמת גבות והתיישבתי על הברכיים
"שימי ידיים קדימה בבקשה" הוא אמר ואני עשיתי. אני חייבת להודות שהתנוחה הזאת שהיינו בה כשאני מבליטה מעט את התחת בלי כוונה ושהוא עומד מאחורי ונותן לי הוראות הייתה די מטרידה. בלשון המעטה.
"בטן סטטי?" שאלתי ובלי לחכות לתשובה קיפלתי את הידיים כך שהייתי על האמות וישרתי את הרגליים.
"סהר?" הוא שאל בקול חמוד
"כן?" עניתי
"מה את?" הוא שאל
"סליחה?" שאלתי לא מבינה למה התכוון
"שאלתי מה את? את המדריכה? החניכה? המנהלת? מה את ?" הוא הוסיף באותו טון נעים ורך
"אממ… החניכה אני חושבת" מלמלתי את המובן מאליו
"אז למה את חושבת שאת יכולה לזרז את הדברים שלי, המדריך שלך," הוא אמר והדגיש את המילה 'מדריך' "ולעשות מה שאת רוצה?" הוא הוסיף וגרם לי להיות אדומה. מתחת לעור השזוף שלי הייתי אדומה. למה הוא עשה את זה עכשיו?! בשביל להשפיל אותי?! אז הוא ממש לא יודע עם מי הוא מתעסק… אם כבר הושפלתי? אז אני לא אצא מזה כמו נמושה!
"אני מאוד מתנצלת מר מדריך," אמרתי והגשתי כמוהו את המילה 'מדריך' וקמתי מהתנוחה שהייתי בה לעמידה וניערתי מעט את הבגדים שלי "אבל אף אחד לא אומר לי מה לעשות!" הוספתי בחיוך
מזייף וצבוע שמיהרתי להוריד אותו ויצאתי בצעדים מהירים ובטוחים מהאולם.

אז כן, אולי אני לפעמים עושה קצת צרות אבל מה רע בזה???
התקדמתי לכיוון הלוקרים שמחוץ לאולם והוצאתי את התיק שלי שהיו בו מים, משאף וכמה חטיפי אנרגיה והתחלתי להתקדם לכיוון החדר שלי.
בעזרת המפתח פתחתי אותו ומיד זרם אלי גל הריח הנעים של הבושם המתוק שלי שאני דואגת שתמיד יהיה בחדר. הנחתי את התיק ליד השולחן והתקדמתי לכיוון המקלחת התחלתי להתפשט, כיוונתי את המים ונכנסתי נותנת למים לזרום מעלי ולהעיף ממני כל זכר ללכלוך, זיעה או דור.
אני לא יודעת מה עבר על שנינו באותו הרגע אבל העניין הזה של משחקי האגו האלו די מדליק אותי. אמרתי לכם כבר, אני לא מאלו של מה שמעניין אותן זה מה חושבים עליהן, או איזה רושם הן משאירות אבל אין ספק שברגע שמתחיל ויכוחון קטנטן יש לי הרבה מה להגיד וחלק מהסיכויים שאני זאת שיהיה זאת שאומרת את המילה האחרונה. וכשאני אומרת חלק אני מתכוונת רוב.
אני לא יודעת מה הוא חושב עלי. והאמת שזה די מעניין אותי. כי מאז שהוא עזב אני השתנתי ועברתי המון. אמנם נשארת עם אותו הבסיס והדברים שלא משנה מה תעשו לא תצליחו לשנות אצלי אבל עדיין משהו באופי שלי נהיה קשוח יותר, עוקצני יותר ועם זאת זורם ופתוח יותר. פעם הייתי הרבה יותר רצינית בכל מה שקשור ללימודים ולהתנהגות והיום כבר לא.
העובדה הזאת שהוא שיחק בי וידע הייתי מאוהבת בו היא זאת שגרמה לי להיות מי שאני היום.
כשאהבתי אותו הייתי כולה ט'תיקית מתלהבת והוא פשוט ניצל את זה רוב הזמן, הוא גרם לי להיות אובססיבית אליו וכל הזמן לקנא לו, גם אם זה אומר שהוא היה זורק עקיצה מידי פעם וגם אם זה אומר שהוא היה מוריד חולצה מול העיניים שלי בלי כוונה שהיה בא להיות עם אדיר בבריכה בחצר. זה שהוא היה פשוט הוא.. ורוב הזמן פשוט התנהג כרגיל ולא נתן לעובדה שאני מאוהבת בו להפריע לו- זה מה שגרם לי להשתגע מאהבה אליו. לטובה ולרעה.
עם המחשבות האלו סגרתי את זרם המים, לקחתי מגבת לבנה, התעטפתי בה ויצאתי מהמקלחת לכיוון הארון מוציאה חזייה ותחתונים תואמים עם תחרה בשחור, טייץ שחור וגופייה כחולה.
לבשתי אותם והלכתי למקרר הקטן שלי שדאגתי למלא אותו בדברים טעימים והוצאתי משם גלידת וניל, לקחתי כפית והתיישבתי מול הטלוויזיה נותנת למוח שלי להתרוקן ולמחשבות שלי לעזוב אותי בשקט.

״בוקר טוב!״ קראתי שנכנסתי לכיתה. הפעם לא איחרתי לשם שינוי, אבל שלא יתרגלו!
איך שנכנסתי כולם עזבו את עיסוקיהם והתחילו למחוא לי כפיים אני עמדתי שם מבולבלת
״מה קורה פה?!״ שאלתי בחיוך
״סתם עושים כבוד!״ אחד הבנים, לירון נדמה לי, אמר.
״הכבוד מאוד יודה לכם אם תגידו למה," אמרתי בחיוך מובך והנחתי את התיק שלי בכיסא שליד שקד שישבה עליו בנוחות וסיכלה את רגליה על השולחן.
״על היציאה הדרמטית אתמול…״ שקד אמרה
״אההה זה,״ אמרתי בחיוך ״זה ברגיל אין מה להתרגש.״ הוספתי וביטלתי את דבריהם והתיישבתי
ליד התיק שלי
״אני אמרתי להם…״ שקד אמרה והרימה ידיים כחפה מפשע
״סתם שתדעי שעשית התרגיל ממש יפה!״ הילדה שהיתה אתמול ליד אופיר, שמסתבר שקוראים לה
דנה, אמרה לי בחיוך
״תודה!״ עניתי בקול חמוד וחייכתי והיא הסתובבה לדבר עם חברה שלה.
״למה זה היה אתמול?״ שקד שאלה
״מה?״ עניתי לא מבינה והיא דפקה לי מבט רצחני ׳אההה זה?,״ שאלתי כשהבנתי למה התכוונה
״את בעצמך אמרת שזה ברגיל.״ אמרתי באדישות וגוללתי עוד כמה פוסטרים באינסטגרם
״כן אבל זה היה ממש מוגזם. מול כולם ונגד המדריך.״
״שלא יתחצף אלי!״ אמרתי ״זה שהוא גדול ממני בכמה שנים ושיש לו את אותה החולצה כמו שלי רק
עם כיתוב מאחורה לא נותן לו את הזכות להשפיל אותי מול כולם״ הוספתי והרמתי את המבט
מהטלפון אליה.
״ולמה יש לי הרגשה שהעובדה שאתם מכירים מפעם היא זאת שנתנה לו את הזכות? אולי הוא
הרגיש בנוח עם חברת העבר שלו?״ היא שאלה בהתגרות אבל ברצינות
״אוייש אל תבלבלי בנוח אין לזה קשר״ אמרתי בביטול
״הרי למורות שעשו לך דברים נוראים מלבקש ממך לעשות תרגיל בהתעמלות, לא הגבת ככה!״ היא
אמרה מתעלמת מדברי
״כן את שוכחת שאם הייתי עושה את זה למורות היו מעיפים אותי בשלב מסויים,״ אמרתי את המובן
מאליו
״גם פה יעיפו אותך״ היא אמרה וקימצה את אפה כלא מבינה
״נו? מה הבעיה פה?״ שאלתי מקווה שתבין למה התכוונתי
״הבעיה היא שיש פה משהו שאת לא מספרת לי,״ היא אמרה ״ויש לי השערה כן? סתם השערה, 'שהדבר הזה׳ מתחיל בד׳, נגמר בר׳ ובאמצע יש ו׳. אני טועה?״ היא שאלה בהתגרות
״כמו תמיד״ אמרתי בחיוך מזויף שירד במהירות
״בוקר טוב!״ נשמעה קריאה מכיוון הדלת ואופיר החייכנית עמדה שם ולידה דור מחזיק באותו הקלסר הכחול הזה של רשימת השמות.
״אנחנו קצרים בזמן היום אז אנחנו נתחיל מיד עם קריאת שמות״ היא אמרה
״סהר אהרון?״ דור קרא מהקלסר הכחול ואני קיפלתי את מרפקי בזלזול כך שכף ידי לא עברה את ראשי אפילו ובקושי היה ניתן להבחין בה
״סהר?״ הוא חזר על השם שלי ואני בהיתי בציפורני אבל יכולתי להסיק שהוא סורק עם העיניים המושלמות שלו את הכיתה
״פה, פה.״ מלמלתי בזלזול והרמתי את היד גבוה יותר
״הפעם לא איחרת.״׳הוא אמר בגאווה
״אתם יודעים מחזור זה שבוע לא שנה״ הסברתי בבוטות והוא בחר כנראה להתעלם
״יואב בוסקילה״ הוא המשיך להקריא המתלהב ההוא שתמיד היה מעיר לנו הרים את ידו.

״ולנושא הבא שלנו…הקרקע בארץ ישראל!״ אופיר קראה בהתלהבות. אין היא היחידה שיכולה להיות שמחה מדבר כזה. חמודה לאללה.
״מה זה קשור?״ איזושהי ילדה שאלה בתמימות
״אתם חלק ממדינת ישראל ואתם לומדים עכשיו בשביל שתוכלו לשרת אותה ואתה משימות שתעשו, תעשו בשבילה, חשוב שתדעו עליה קצת לא?״ היא הסבירה לילדה בנחמדות והיא בתגובה חייכה והמהנה כמבינה.
״אבל עדיין מה זה קשור?״ שאלתי אחרי שכל השיעור השתדלתי להיות בשקט למרות שהייתי מתה להתפרץ על דור כמה פעמים על מה שעשה לי אתמול ועל המבטים והחיוכים הלא מובנים שהוא זרק אלי היום במהלך השיעור.
״בשביל שנוכל לבנות משהו אנחנו צריכים שיהיה לנו בסיס.״ היא הסבירה בחיוך. היא לא שומרת טינה! זה כבר טוב! בדרך כלל כל המורות בתיכון שהייתי עשה להן בעיות היו מתנהגות אלי ממש מגעיל ומתנקמות בי בדרכים עקיפות.
״מה אנחנו טרפז? מה זה בסיס עכשיו!?״ שאלתי בציניות וכמה ילדים צחקו
״אוקיי…״ היא מלמלה כמבינה והניחה את ספר הלימוד הפתוח שלה על השולחן ״תדמייני שאת
במשימה עכשיו אוקיי?״ היא שאלה ואני הנהנתי. וואלה מתאים דמיון מודרך עכשיו במקום החרטה
הזה… ״ואת מוקפת מכל הצדדים אבל במרחק שעוד מאפשר לך פעולה״ היא המשיכה ״יש לך עכשיו מכשיר שיכול לעזור לך ליצור מפלט באדמה וזאת הדרך היחידה שלך לצאת בחיים אוקיי?״ היא שאלה והנהנתי ״אבל אם אין לך את הבסיס ולא תדעי באיזה סוג קרקע והתנאים שלה את עומדת לחפור איך תצליחי?״ היא שאלה בהתחכמות
״אני אעשה גוגל!״ אמרתי ושמעתי את הידיים לצדדים כמובן מאליו. אופיר כולם צחקו. חוץ מדור.
כאמור שחצן.
״ומה אם לא יהיה לך את האייפון באותו הזמן?״ ליאב שאל מהשולחן שלפני ועזב לרגע את המגדל
מהמרקרים שבנה בשביל לסובב את ראשו אלי
"אם יצאתי מהבית בלי אייפון זה אשמתי שאני מטומטמת, לדעת איך להיות חקלאית לא יעזור לי." אמרתי ברציות וכמה צחקו.
"תכלס," אמרתי וחשבתי על זה קצת "אין על האייפון שלי! לא צריכה ללמוד בזכותו כלום!" הוספתי וקימטתי את אפי כמבינה.
"מה עם שיעורי אנגלית?" אופיר שאלה.
"יש מורפיקס" עניתי בחיוך
"גיאוגרפיה?"
"מצפן ו'גוגל מאפס'"
"מתמטיקה?"
"מחשבון" עניתי במשיכת כתפיים
"אבל את צריכה ללמוד את הטכניקות" היא ענתה בהתכמות
"כן ממש… כי אני כל יום רואה משולשים ברחוב ופתום באלי לחפוף אותם לפי טענה ונימוק!" עיתי בציניות והיא צחקקה
"ספרות?" היא שאלה בחיוך מנצח שמצאה משהו שאין לו אפליקציה
"מי קורא ספרים בימנו?!" שאלתי ופרסתי את הידיים לצדדים "ואם ממש לחוץ לך את יכולה לקרוא פוסט חמוד בפייסבוק" הוספתי במלמול
"אוקיי…אז תמסרי לאייפון שלך שאנחנו נורא מתנצלים אם הוא נעלב אבל הלימודים שלך קצת יותר חשובים ממנו" דור פתאום נזכר שגם הוא המדריך ואמר בסמכותיות וכמה בנים התחילו לעשות קולות של חימום בצחוק ברקע
"הוא דורש התנצלות בכתב!" אמרתי בהתחכמות
"זה יגיע לו בהודעה!" הוא אמר בציניות וחייך חיוך מזויף והוריד אותו מהר
"כולם לכתוב כותרת!" הוא לא נתן לי הזדמנות להגיב והסתובב עם הגב אלי. אידיוט.

~נקודת המבט של שקד~

אין! משוגעת הסהר הזאת! רוצה שיעיפו אותה מכאן בכוח. היא עובדת עלי ומנסה למכור לי שזה בגלל המקום הזה אבל תכלס אני יודעת שזה בגלל הדור הזה. הייתי מופתעת. מודה. כשהיא סיפרה לי את זה הרגשתי כאילו אני באיזה סיפור שלא היה מבייש שום פרק של 'אהבה מעבר לפינה'.
אני והיא היינו חברות טובות מכיתה ז' כבר, וכבר אז הבנתי שסהר מספרת לי הכל אבל את עיניי האהבה, היא הייתה מסתירה. וכיבדתי את זה. אבל לא תיארתי לעצמי שבאותו הזמן שהיא לא סיפרה לי דברים היא הספיקה לצבור וואחד תסריט.
"רוב שטחי הגולן מכוסים בסלעים געשיים: בעיקר בזלת אך גם סקוריה וטוף. כמו כן נחשפים בגולן סלעי משקע ימיים…" דור הקריא מהספר וכולם הקשיבו בדריכות. חוץ מסהר שהתעסקה עם הטבעת שלה וליאב שזרק על יואב כדורים קטנים של נייר ומיד כשהסתובב עשה את עצמו מקשיב כמו כולם. אין עליו!
דפיקות קלות על הדלת קטעו את הקריאה של דור והוא לחש משהו לאופיר שהנהנה אליו והתקדם לכיוון הדלת ויצא ממנה
"בתקופת הטורון והסנון החלו בארץ ישראל תהליכי קימוט ועלייה מתוך הים הרדוד…" אופיר המשיכה להקריא ואז הדלת נפתחה בחריקה קטנה וממנה נכנס דור ואחריו גולן. גולן?!!? מה הוא עושה פה?! איך אני נראת??? מיד העברתי יד על הבגדים שלי כדי להעיף קמטים לא רצויים ולהעביר יד בשיער כדי לסדר אותו
"קחי,שימי את זה עלייך," סהר אמרה והביאה לי את העליונית שלה
"מה?" שאלתי לא מבינה כשאני לא מורידה את העיניים מגולן שדיבר בשקט עם דור.
"את שקופה" היא אמרה בעקיצה וחייכה חיוך תחמני.
"לכי מפה ילדה זבל!" צעקתי עליה בלחישה ודחפתי אותה ממני בגועל כשהיא צוחקת עלי
"אמרתי לך כבר שהוא עם אופיר…" היא לחשה לי באוזן
"אמרתי לך כבר שזה לא אכפת לי…" עניתי לה באותו הטון גם בלחישה
"אמרת גם שיהיה פה כיף…" היא החזירה לי
"וכמו תמיד צדקתי, תראי את הבנים פה!" המשכתי ללחוש לה לאוזן
"אז את מודה!" היא קבעה בצעקה חלשה ודפקה בעדינות על השולחן עם חיוך ואני הסתכלתי לעיה במבט של 'נו באמת'.
"חוץ מה, הוא מדריך, אסור להיות עם מדריכים" היא אמרה וחזרה לשבת, או לשכב, על הכיסא בזלזול.
"זהו שזה לא נכון!" עניתי בהתלהבות "בדקתי והוא מדריך מסניף אחר.." אמרתי בלבול כי לא ממש הבנתי מה זה אומר "אין לי כל כך מושג מזה אבל זה אומר שהוא לא נחשב מדריך קבוע ובגלל זה זה מותר!" קבעת
"בדקת אה?" היא שאלה עם חיוך תחמן
"בשבילך." החזרתי לה "אבל דור קבוע פה אז תצטרכו לחכות עם סיפור האהבה שלכם" אמרתי בהתנשאות עם חיוך מנשה להעביר נושא
"אל תעבירי נושא!" היא מכירה אותי יותר מידי טוב…
"היי כולם!" דור קרא והשתתקנו והקשבנו לו
"זה גולן תכירו" הוא אמר והצבע עליו והוא נופף לנו
"שלום לכולם!" הוא אמר בחיוך
"אני לא אחפור הרבה אז אני אתן לו להסביר לכם," הוא אמר והלך צעד אחורה
"אז כמו שדור אמר אני גולן" הוא הציג את עצמו בחיוך יפה כל כך… "אני מדריך מסניף אחר של היחידה ולכן אני לא מדריך קבוע פה אבל בינתיים אני מדריך של כיתה ראשונה" הוא אמר. ידעתי.
"אמרתי לך…" לחשתי לסהר שגלגלה עיניים.
"אני אעביר לכם פעם בשבוע שיעור ניווט שאת כל המידע עליו תקבלו בהמשך מדור ואופיר" הוא אמר והם הנהנו. רגע מה?! שיעור איתו פעם בשבוע?! אין יותר מושלם מזה! תודה אלוהים!!!
"אז אנחנו ניפגש כבר השבוע, אני מקווה שנהנה ביחד" הוא אמר בחיוך ומחאנו כפיים וליאב התחיל לשרוק והוא חייך בביישנות
"אההה ודרך אגב. אני צריך מתנדב שיעזור לי באופן קבוע. כמובן שהוא יקבל תמורה על כך ו-" הוא התחיל להגיד אבל נקטע על ידי הצעקות של סהר "היא רוצה!!" היא צעקה וכמעט צרחה והרימה לי את היד גבוהה. אוי שיט.
"מעולה!" הוא אמר "תבואי לדבר איתי בסוף השיעור?" הוא שאל ואני הנהנתי בהיסוס. הוא חזר לדבר ואני הסתכלתי במבט כועס על סהר שצחקה בלי סוף "הוא אמר שתהיה תמורה אז…עשיתי אחד ועוד אחד" היא ענתה כמעט נחנקת מצחוק
"את כל כך הולכת לשלם על זה!" אמרתי והנדתי בראשי
"אההה לא לשלם! לתת תמורה!" היא תיקנה אותי ברצינות ואז חזה לצחוק
"משוחררים!" אופיר קראה וכולם התחילו לארוז מהר
"סהר גשי אל גולן אוקיי?" היא פנתה אלי כשהכנסתי את הספרים לתיק. כבר הספקתי לשכוח היא חברה שלו. ושהי מדריכה שלי. הנהנתי והיא הלכה
לקחתי את האייפון בידי והתחלתי להתקדם לכיוון היציאה וראיתי מרחוק את גולן מחפש משהו בעיניים. כנראה אותי. אני מקווה שאותי. ולא את אופיר. רק לא את אופיר!
"אווץ'" מלמלתי ושפשפתי את ראשי כשנתקעתי במישהו והאייפון נפל לי מהיד
"פעם שלישית גלידה?" הרמתי את ראשי וראיתי את גולן אומר לי בחיוך מתנצל.