היחידה~פרק 10

פרק 9-מיסטר סטיופידו.

~נקודת המבט של עמית~ 

כמה דקות לאחר שסהר הלכה נשמעו דפיקות על דלת החדר. אני ושקד הסתכלנו אחת על השנייה ואז קראנו ביחד ״מי זה?״
״ליאב,״
״כנס!״ שקד אמרה וחזרה לנעוץ עיניים בסרט. 
״מה זה איפה סהר? מה זה מה אתן עושות פה?״ הוא הטיח בנו שאלות ״היי מה זה פאנקייקים?!״ הוא שאל מופתע ומיד ניגש אל השולחן ודחף לפיו את הפנקייקים האחרונים שנשארו. 
״טוב על השאלה השלישית כבר ענית בעצמך אני רואה…״ מלמלתי לעצמי כראיתי אותו קולע מלמעלה את המייפל המטפטף אל הפה ולאט לאט מוריד את הפנקייק. 
״סהר הלכה רגע לאדיר ואנחנו פה באמצע ערב בנות,״ עניתי באדישות. 
״מה שמזכיר לי,״ הפנתי אליו את המבט ״הכניסה לבנים אסורה, אז החוצה,״ גירשתי אותו והצבעתי לכיוון הדלת. 
״הכניסה לבנים אסורה, אה?״ הוא שאל בקול תחמן והרים את גבותיו ואני הנהנתי שאני משרברבת את שפתי מעט למטה, לא מבינה מה מצחיק פה.
״למה יש לי הרגשה שיכנסו לפה עוד הרבה בנים מאוחר יותר?״ הוא שאל ושקד שהייתה עד כה מרותקת למסך פלטה גיחוך קטן. 
״מה מצחיק?״ שאלתי את שניהם והיא משכה בכתפייה. 
״טוב מה לא ברור ב׳החוצה׳?״ שאלתי בחוסר סבלנות והרמתי את גבותי. 
״את מגרשת אותי מבית שהוא לא שלך?״ הוא שאל בחיוך. 
״למה באת בכלל?״
״סהר אמורה להביא לי איזה משהו מאח שלה״ הוא מלמל ״איזה אישור משהו..״ המשיך במשיכת כתפיים. 
״טוב כמו שאתה רואה,״ אמרתי ומחאתי כף ״סהר לא פה, מה שאומר שאתה יכול ללכת!״ הוספתי בחיוך. 
״אני יכול להישאר!״ הוא קבע ונשכב על הגב ביני לבין שקד שישבה עם הגב אלי שהיא מרותקת אל המסך. מכורה. 
״סליחה?״ שאלתי מופתעת. זה שסהר ידידה טובה מאוד שלו לא אומר שהוא יכול להתפרץ לנו באמצע משהו אישי!
״שקד מרשה לי, נכון שקד?״ הוא ענה לי. 
״נכון…״ היא מלמלה בשקט שהיא עדיין שקועה בסרט. 
רטנתי והוא צחק. 
״את חייבת למצוא תחביב אחר חוץ
להתעצבן כל היום,״ הוא אמר שקמתי למזוג לי כוס מים. 
״ואתה חייב למצוא תחביב אחר חוץ מלעצבן אותי כל היום,״ עניתי ומזגתי לתוך כוס הזכוכית מים מהקנקנן השקוף שעשוי מזכוכית גם הוא. 
״אבל אז בעצם כל מה שישאר לך זה רק כדורגל, סיגריות וטמטום״ עניתי בציניות, מזייפת טון של תחושת פספוס. 
״ובנות, שכחת בנות.״ הוא תיקן אותי והייתי בשוק מזה שהוא מוציא את עצמו עוד יותר מטומטם. מטומטם. 
״אתה רק מוציא את עצמך זול יותר,״ עניתי במשיכת כתפיים ונשענתי על השיש לוגמת מהמים שלי. 
״זול?״ הוא שאל שהוא עדיין מביט לתקרה. עם שקד בכלל אין עם מי לדבר. 
״כן. זול.״ עניתי. 
״אולי תתבגרי כבר?״ הוא שאל בייאוש. 
״אולי תעזוב אותי כבר?״החזרתי. 
״אולי תשתקו כבר?״ שקד אמרה לנו ועדיין לא הזיזה את עינייה מהמסך. 
״ אני נשבע שאני לא מבין מה את רוצה ממני…״ הוא מלמל בתסכול. 
״מה אני רוצה ממך?״ שאלתי. 
״כן, מה את רוצה ממני?״ 
״מה אני רוצה ממך?״חזרתי על השאלה שלי. 
״שקט! זה מה שאני רוצה משניכם!״ שקד צעקה. 
״תעזוב אותי כבר יאינפנטיל…״ מלמלתי בשקט ובהיצי בהשתקפות של הרצפה מבעד לתחתית הזכוכית של הכוס. 
״אינפנטיל…״ הוא גיחך.
״כן אינפנטיל! יש לך בעיה?!״ שאלתי אותן בעצבים והטחתי את הכוס על השיש. הוא יכול לעצבן אותי כל כך לפעמים יואו!!! 
בדיוק שהוא בא לענות לי נשמעו דפיקות בדלת שקטעו את הויכוח הסוער שלנו. 
״נו מה קורה היום כולם באים לפה?״ מלמלתי והתקדמתי לכיוון הדלת. 
״מי זה?״ שאלתי. 
״גולן״ גולן? מה הוא עושה פה?
״רגע…״ אמרתי בהיסוס והתקדמתי לכיוון הדלת. 
״היי,״ פתחתי את הדלת ונשענתי עליה. 
״היי,״ הוא אמר בחיוך. 
״סהר לא פה,״ מיהרתי לומר. 
״אני יודע, באתי בשביל שקד, היא פה?״ 
״ש..שקד?״ שאלתי והוא הנהן. 
״רגע…״ עניתי בהיסוס. איך הוא יודע שהיא פה ולמה הוא בא?
״שקד?״ קראתי לה כשאני לא מסירה את מבטי ממנו. היא לא ענתה כנראה הייתה שקועה בסרט. 
״שקד?״ קראתי קצת יותר בקול והיא עדיין לא ענתה. 
״שקד!״ כמעט וצעקתי. 
״מה?״ היא שאלה והאריכה את המילה. 
״בואי רגע,״ אמרתי. עדיין לא מסירה את העיניים שלי מגולן שהתעסק בנתיים באייפון השחור שלו. 
״אין לי כוח אני רואה סרט,״ היא ענתה. 
״גולן מחפש אותך,״ אמרתי. 
״גולן?!״ היא שאלה בבהלה ותוך פחות מחמש שניות היא הייתה לידי מול הדלת עם הפיג׳מה ושיער מבולגן. 
״היי,״ הוא אמר בחיוך. 
״היי,״ היא אמרה בחיוך ולקחה כמה נשימות עמוקות. 
״אני אלך…״ מלמלתי וחזרתי חזרה לחדר ונשכבתי עך המיטה, מתעניינת בסרט ששקד כל כך התלהבה ממנו עד כדי כך שלא הקשיבה לשום דבר. חוץ מגולן. 
״נו מה עם סהר?״ ליאב שאל בתסכול והתיישב ברשלנות על אחד הכיסאות ליד השולחן שהוא מתופף באצבעו עליו. 
״לא יודעת…״ מלמלתי. 
״מה גולן רוצה משקד?״ הוא הוסיף. חופר. ״לא יודעת…״ עניתי. 
״זה קשור למחר או משהו?״ 
״לא יודעת…״
״יש משהו שאת כן יודעת?״ שאל בתסכול. 
״שאני רואה סרט ואת מפריע לי. בכללי אתה מפריע לי.״ אמרתי. 
״בחורה סימפטית…״ הוא מלמל. 
״כל הכבוד! למדת מילה חדשה!״ עניתי בהתלהבות מזוייפת. 
״למה את מזלזלת?״ הוא שאל בחיוך שובב. הוא הזוי בטירוף. כל פעם שאני כביכול מעליבה אותו, הוא רק משתעשע מזה יותר. 
״תן לי סיבה אחת טובה למה לא?״ גיחכתי. 
״אני למדתי בדיוק כמוך שתיים עשרה שנים,״ הוא אמר. 
״במצטבר, כמה שעות מתוך ה׳שנים׳ האלו הברזת? או יותר נכון כמה באמת למדת-זה יהיה יותר קל לזכור.״ עקצתי. 
״מצחיק,״ הוא אמר בחיוך מופתע ״אבל לא מספיק.״ גיחך. 
״כמה שפות את דוברת?״ הוא שאל. 
״שתיים,״ עניתי. 
״נו, גם אני!״ הוא אמר בחיוך. 
״ערסית לא נחשב שפה.״ ביטלתי את דבריו והצחקתי את עצמי. 
״עזבי,״ הוא הבליג ״כמה קיבלת בבגרות במתמטיקה?״ הוא שאל והרים את גבותיו כאילו עלה על משהו והזדקף בישביתו בכיסא. 
״93, עדיין לא נתת לי סיבה…״ אמרתי כדרך אגב. 
הוא צחק. ״95, סיבה מספיק טובה?״ הוא?! 95?! יותר ממני?! לא הגיוני!!! 
״מה?״ הוא עשה כאילו לא שמע ושם יד סביב האוזן והרים את גבותיו. ״מה? לא שמעתי?״ הוא דיבר אל עצמו והתקרב אליי ״סליחה?״ הוא המשיך וצחק. 
״לא משנה מה תאמר או תעשה אני לא אוהב אותך,״ אמרתי באדישות שאני ׳צופה׳ בסרט אבל בעצם גועשת מבפנים על זה שהוא קיבל יותר ממני בבגרות במתמטיקה?!
״כי את מתה עלי!״ הוא קבע בחיוך. 
פרצתי בצחוק. ״מה?״ שאלתי והתנתקתי מערמת הכריות שנשענתי עליהן בשכיבה והתיישבתי שאני מסתכלת עליו. 
״את מתה עלי!״ הוא אמר בחיוך משועשע. ״ומה גרם לך להבין את זה מיסטר סטיופידו?״ שאלתי בחיוך. 
״את מתעצבנת ממני, אני אוהב לעצבן אותך, את אוהבת שאני מעצבן אותך, לפי כלל המעבר את אוהבת אותי!״ הוא אמר בחיוך. מבסוט מעצמו שגחף למשפט מושג בגיאומטריה. 
״כלל המעבר?״ שאלתי בחיוך מזלזל. 
״כן, אמרתי לך שאני טוב במתמטיקה!״ הוא חייך חיוך חושף שיניים ויפה. לא יפה! תוציאי לך את זה מהראש עמית! 
״מה אני אגיד לך? אלוף!״ אמרתי בזלזול וחזרתי לשכיבה שהייתי בה בהתחלה שאני בוהה במסך. 
״מיסטר סטויפידו…״ מלמלתי לעצמי בצחקוק. מפחיד כמה שזה מתאים לו השם הזה. 
״רוצה להיות מיסס סטויפידו?״ הוא שאל במבט חושק והרים והוריד את גבותיו במהירות. 
״פחח גם אם היית משלם לי לא!״ עניתי. 
״באמת כמה ללילה?״ הוא שאל בבוטות ואני זרקתי עליו כרית. מטומטם שכמוהו. 
״אני מבין שזה לא,״ הוא ענה בחיוך וזרק את הכרית חזרה לכיוון הרגליים שלי. 
״ואני מבין שגם סהר לא תחזור בקרוב, אז אני אלך,״ הוא אמר יותר לעצמו מאשר לי. 
״תסגור אחרייך,״ ביקשתי שהוא הלך עם הגב אלי לכיוון הכניסה. וסופסוף הבנתי מה שקד מצאה בסרט. באמת ממכר. 
״את זוכרת שזה לא הבית שלך נכון?״ הוא סובב את הראש ושאל אותי. 
״לא אמרת שאתה הולך?״ שאלתי. 
״ביי,״ הוא ענה. 
״ביי מיסטר סטיופידו!״ אמרתי ושמעתי את הדלת נסגרת. 

~נקודת המבט של שקד~

״אני מצטער אם הפרעתי לך,״ גולן אמר בחיוך מתנצל. ישבנו אני והוא על אחד מהספסלים בפנימיה. הוא ביקש לדבר איתי ביחידות. אז מי אני שאסרב? במיוחד שאני עם פיגמה! הכי טוב! ככה בטוח הוא ירצה להכיר אותי! סתומה שכמוני! איך לא שמתי לב?
צחקקתי ״לא זה בסדר, מה רצית?״ שאלתי ימפרגת מה את מזרזת אותו?! שייקח את הזמן. כל עוד אופיר לא פה. 
״אז כמו שאת יודעת יש לנו שיעור שבוע הבא, ואני עדיין צריך את העזרה שלך, אז רציתי שנקבע זמן. מתי מתאים לך?״ הוא שאל. 
בשבילו? תמיד מתאים לי. היי שקד מה זה?! איך את מדבר יש לו חברה! והוא מדריך שלך! אבל מותר לך להיות איתו לפי התקנון…. היי היי היי תפסיקי עכשיו!
״מתי השיעור?״ שאלתי. 
״יום חמישי,״
״אז נקבע לרביעי?״ שאלתי. 
״סגור,״ הוא אמר בחיוך והושיט את ידו ואני לחצתי אותה מצחקקת. 
״את אחלה את…״ הוא אמר ואני הסמקתי בשניות. מה יש לי ממתי אני מסמיקה מדברים כאלו?!
״תודה,״ עניתי בחיוך ביישן. 
״יפה לך הפיג׳מה,״ הוא אמר בחיוך משועשע והצביע עם עינייו על פיגמת הדובונים לבשתי. 
צחקקתי ממבוכה ״תודה,״ 
״רציני עכשיו שקד,״ הוא אמר ברצינות והביט בי בעיניים עמוקות ויפות. 
״אני מאוד מעריך את זה שאת עוזרת לי, אני יודע שאת מקבלת על זה תמורה אבל זה עדיין לא מובן מאליו,״ הוא אמר. 
״תודה.״ הוא הוסיף והניח את ידו עלי ידי שהייתה על ירכי. באותו הרגע עבר בי רטט מוזר שאני לא יכולה להסביר בכלל, רטט שגרם לי לכמה שניות לבהות בידינו שהיו אחת על השניה ולשכוח מכך שגולן פה לידי. 
״אין על מה.״ עניתי בחיוך רחב שיניים והשפלתי את מבטי. 
״יש,״ הוא אמר ואני הרמתי את מבטי אליו מסתכלת עליו בבלבול. 
״אנחנו גם ככה הולכים לעבוד הרבה ביחד, אז אני אשמח להכיר אותך יותר,״ הוא התחיל ואני עדיין לא הבנתי לאן הוא חותר.
״אני אשמח להזמין אותך לארוחה בבית קפה נחמד כמה רחובות מפה, תרצי?״ הוא אמר ואני רציתי לצרוח. הוא מזמין אותי לדייט? כאילו לא ממש דייט… טוב די! 
״ניראלי שאין לי בעיה,״ אמרתי בחיוך ביישן. 
״מעולה אז אני ואופיר נבוא לאסוף אותך מחר,״ הוא אמר בחיוך מרוצה. מה קשורה אופיר עכשיו?
״אופיר?״ שאלתי בקול חלש. 
״כן,״ הוא אמר ״היא תצטרף אלינו, לא אכפת לך נכון?״ הוא שאל. 
״ל..לא,״ אמרתי בקול הכי יציב שהצלחתי להשיג באותו הרגע. 
״אחלה, תודה,״ הוא אמר וקם מהספסל מושיט לי יד שבה נעזרתי ונעמדתי גם אני אחריו בהיסוס. 
״לילה טוב שקד,״ הוא אמר בחיוך, עקף אותי והמשיך להתקדם לכיוון מגורי המדריכים. 
התחלתי להתקדם חזרה לחדר של סהר ומלא מחשבות תפסו אותי. אני הרי לא אוהבת אותו, זה לא אפשר בכלל לאהוב מישהו שאני בקושי מכירה חודש. אבל אין לי ספק שיש לי משהו כלפיו, משהו קטנטן, קטנטנן קטנטנן. 
הרי אני כל הזמן מתרגשת שהוא מדבר איתי, ומחייכת ומסמיקה יתר על המדה כשהוא מחמיא לי, ומאושרת שהוא מזמין אותי למקומות, ומתבאסת שהוא מביא את חברה שלו איתו.
אבל זה בטח איזה קראש קטן שיעבור תוך כמה ימים, לא?
אני מאוד מקווה שכן, כי הדבר היחיד שאני צריכה עכשיו זה להתאהב במישהו שיש לו חברה שבמקרה היא המדריכה שלי. 

~נקודת המבט של סהר~

הופתעתי לגלות יושב שם את דור?!
״בואי שבי,״ אמר אדיר ששם לב שקפאתי. רק עכשיו שמתי לב שליד הכורסא שעליה ישב דור היה עוד כיסא עץ שעליו אדיר הצביע. 
התחלתי להתקדם לכיוון הכיסא והתיישבתי עליו באיטיות שעיניי לא יורדות לשניה אחת מדור, מחפשות אחר הבעת פנים מפלילה שתגיד לי מה הוא עשה ומה הוא אמר לאדיר שמביא את שלושתינו למצב כזה. 
אם זה היה כל מדריך אחר, הייתי כרגיל, צוחקת, מזלזלת, משתמשת בהרבה ציניות. אבל שאני רואה פה את דור, שכולנו יודעים שהוא לא רק מדריך, אני מתחילה להרצין. אמאלה אני נהיית כמו אדיר. 
״הפרענו לך?״ שאל אדיר ואז סוף סוף הורתי לעיני לעזוב את דור ששם לב שיש למשהו מוזר בבהיה שלי בו והבטתי באדיר. 
״מה? לא,״ עניתי בשקט שאני מתעשתת על עצמי. 
״את בטח מתארת לעצמך לשם מה קראנו לך…״אדיר אמר בקול רציני ושילב את אצבעותיו. בתנועה חדה ומהירה העברתי את מבטי השבור, מבולבל וכועס אל דור מתסכלת עליו בעיני עגל ומתחנן לכך שלא סיפר כלום על מה שהיה בנינו. 
הוא הביט בי במבט מצטער והשפיל את מבטו. 
שמישהו יהרוג אותי בבקשה.