היומן הכתום של טל – פרק 9 (חלק א')

יום שישי 14:30

שלום יומן כתום שלי!
אני כבר מוכנה ליציאה לים שגלי במפתיע הזמינה אותי אליו. זה עדין לא מסתדר לי….
אני כבר לבושה ומתוקתקת. אני רק מחכה לשירי ולאביה.
לבשתי את הביקיני היפה שלי (זה הטורקיז עם האבזם), עם חולצה לבנה-שקופה והכפכפים הלבנים של רוני (שהשאלתי ממנה מבלי שהיא תדע..)
אספתי את השיער לקוקו גבוה (כמו ששירי אוהבת שאני עושה).
"לקחת הכל חמודה?" שאלה אמא
"כן אמא!" צעקתי לה מהחדר
"תבדקי עוד פעם! את תמיד שוכחת דברים!" ענתה. נאנחתי. היא לא סומכת עליי?
יישרתי את הרשימה המקופלת.
כסף- יש
משקפיי שמש- יש
פלאפון- יש
כובע- יש
מים- יש
בגדים להחלפה- יש
קרם הגנה- שיט!
אוו!! איך אמהות תמיד יודעות הכל?!?!
מרחתי על עצמי מעט קרם הגנה והכנסתי את הבקבוק לתיק.
המכונית של אמא של שירי צפצפה בחוץ.
"ביי אמא" אמרתי ונשקתי למצחה
"ביי חמודה. ותשמרי על עצמך!"
"טוואווווב…" נאנחתי וסגרתי אחרי את הדלת.
נכנסתי במהירות לאוטו הקפוא וחיבקתי בקושי את שירי ואביה כשאני מנסה להיחגר.
"מה קורה, טלוש?" שאלה לימור- אמא של שירי
"הכל בסדר אצלנו, מה חדש?" עניתי, בעודי מחייכת חיוך דבילי לשירי ואביה שלא התאפקו וצחקקו.
"הכל בסדר שם מאחור?" שאלה לימור כשהיא מסתכלת בנו מבעד למראה וקורצת.
"אז מה התוכניות שלך לחופש?" שאלה לבסוף לימור
"נו אמא…" סיננה שירי
"זה בסדר, התרגלתי…." עניתי לשירי "אממ… הייתי לא מזמן באילת, ואנחנו מתכוונות לנסוע שבוע הבא ללונה- פארק, נכון בנות?" אמרתי-שאלתי, ושירי ואביה הנהנו.
"מה שלום אמא?" שאלה לימור
"היא בסדר" עניתי "תמסרי לה ד"ש חמה ממני!" אמרה ואני רק חייכתי.
"תודה לימור" אני ואביה אמרנו יחד
"ביי אמא" אמרה שירי ונשיקה ללחייה, "באיזה שעה להחזיר אתכן, בנות?" שאלה לימור
"אנחנו לא נשאר הרבה זמן…" אמרה אביה והסתכלה עליי ועל שירי. "טוב אמא, את חוסמת פה, אנחנו נתקשר!" אמרה שירי וסגרה את הדלת האחורית.
לימור פתחה את החלון וקראה לעברנו בעודנו מתרחקות לעבר הים: "לא יותר משעה שבע!"
שירי זרקה לעברה "בסדר" "ביי מתוקות! תיהנו!" צעקה לימור ונסעה.
מרחוק ראינו את לידור נכנס למים ומשדל את גלי להיכנס גם. גלי תפסה שמשייה וכמה כסאות נוח. לצידה צידנית גדולה.
"היי בנות!" קרא לעברנו לידור ונופף בידיו.
אביה החזירה לו נפנוף, והשתדלנו ללכת כמה שיותר מהר.
"היי! מה קורה?" שאלה גלי בעודה מחבקת כל אחת מאיתנו.
שירי אביה ואני הסתכלנו אחת על השנייה בלי שגלי שמה לב והתאפקנו לא לפרוץ בצחוק.
"יאללה בנות, אתן נכנסות?" שאל לידור מושך בידה של אביה
"כן! בטח! למה לא" ענתה אביה ומשכה אותי.
שירי נשארה על החוף כדי לפטפט ול'רחרח' בשבילנו עם גלי.
"וואי המים קפואיייים!" צעקה אביה.
"אי אפשר להיכנס ככה" אמרתי.
"נו קדימה! מה אתן מתפנקות?" אמר לידור ומשך אותי חזק. שנינו נפלנו למים הקפואים. צוחקים ורטובים. וקפואים!.
אני ולידור דחפנו גם את אביה שניסתה להתנגד אבל בסוף נכנעה וקפצה למים.
שלשתינו צחקנו. אחרי כמה דקות גם שירי הצטרפה לחגיגה ואחריה גם גלי.
קפצנו והתזנו מים אחד על השני.
עשינו הפסקת גלידה והתבטלנו על הכיסאות נוח, תחת צל השמשייה.
"אז מה טל? איך היה באילת?" שאלה גלי וליקקה את הארטיק לימון שלה.
"היה כייף" אמרתי. חוסכת ממנה את כל הדרמות שעברתי.
"זהו?" אמרה מופתעת
"אמממ…. כן… ת'כלס" אמרתי וליקקתי את המגנום שוקולד אגוזים שלי.
"נו דיי, ספרי! תשפכי הכל!" שדלה אותי גלי.
הסתכלתי על שירי ואביה. הן הסתכלו אחת על השנייה והרימו את הכתפיים.
"אממ…. הייתי בים, והייתי בשיט! היה ממש כייף! חרשתי את כל הטיילת! היה… נחמד!" אמרתי. לא ידעתי מה להגיד. לספר על עומר?
"טוב…" אמרה גלי וגלגלה עיניים.
"תגידו, אתם רוצים להכנס שוב לים?" שאל לידור אחרי שתיקה.
"בכייף!" אמרתי וגררתי אחריי את לידור שירי ואביה, שלא סיימה את הטילון שלה.
"קדימה גלי! בואי למים! כמה אפשר להשתזף?!" צעק לה לידור.
"לא, לא מתחשק לי…, אמרה ולקחה שלוק מהברד שלה.