היומן הכתום של טל – פרק 5

יום ראשון 11:40

כותבת מהאוטו. זהו. זה נגמר! החופשה השנה נגמרה מבלי שהרגשתי!
הודעה משירי:
'את בדרך?'
לא רציתי לענות. אני עייפה, אני עצובה ו-עייפה…
עוד הודעה, היא כזאת ניג'סית!!
'טלטל? את שם? את חורפת??'
'לא, סתם נחתי…' עניתי.
'מה קורה איתך ועם החתיך שלך??'
'לא התקשרתי, לא סימסתי, לא נפגשתי, לא כלום! נאדה!'
'למה? השתגעת?!'
'הוא באילת! איך אפשר לנהל ככה יחסים??'
'אפשר אם רוצים…'
'אני לא יודעת…' עניתי וסגרתי את הפאלפון.
הסתכלתי מבעד לחלון. הרים. הרים. הרים.
מ-ש-ע-מ-ם-!.
הדבר האחרון שאני זוכרת לפני שנרדמתי כמו בול-עץ היה, צהוב! צהובצהוב צהוב בכל מקום!

13:30

וואו! אני מרגישה כאילו ישנתי אזה 100 שנה!
כשהתעוררתי כבר ראיתי מעט ירוק.
אבל עדיין הרבה צהוב והרים…
הסתכלתי בשעון. כבר- 1:31
"מתי מגיעים?" שאלה רוני את אמא,
"יש לנו עוד חמש שעות בערך…."
"אויי…" נאנחה רוני וחזרה ל-MP שלה ולבריטני.
אני נזכרת בעומר.
בעור המוקה השזוף והשרירי שלו. בשיער המתולתל השטני שלו. בעיניים הירוקות אפורות שלו. שנראו אין סופיות.
על השפתיים האדומות והמשורטטות שלו.
על שתי נקודות החן שיש לו על הלחי השמאלית, ועל הגומות שלו שמחייכות גם כשהוא לא מחייך.
הוא כל כך יפה. כל כך חלומי…
מה שתמיד רציתי. חוץ מלידור…
לידור. לידור, לידור, לידור.
גם הוא יפה. אבל כל כך שונה… שונה מעומר. ודומה לי…
הוא לא שזוף ולא שרירי, אבל עם עיניים כל כך יפות. גדולות. מחייכות. צוחקות!.
עיניים חומות עדינות.
שיער שחור קצר עם מלא ברק.
הוא גבוה כמו נסיך מהאגדות.
שניהם מדהימים, יפהפיים! לא כמוני….
אני, טל, הילדה הג'ינג'ית הפשוטה, עם העיניים הכחולות כמו ים והעור הבהיר שנצלה בקלות השמש, עם הנמשים הבהירים והקטנים בפנים ונקודת החן שבגב.
מה יש בי?
יכול להיות שהוא סתם התלוצץ. מי יקח את הטלפון שלי? שבכלל אני בתל-אביב והוא באילת?
זה נשמע כמו סיפור אהבה צפוי.
אבל זה לא. אני אמנם צפויה, אבל כל מה שקשור באהבה הוא לא.
גם אם זה היה צפוי ולא מרגש, מרתק, וחווייתי הייתי מאושרת!
אבל מי אני? ג'ינג'ית מנומשת ולבנה…
כנראה שהחופשה ממש שגעה אותי מאשר לתת לי לנוח…
מזל שאנחנו כבר בדרך הביתה…

14:50

אחרי בקבוק שוקו, שתי כוס קפה וקוראסון שתקעתי בלי רחמים כשעצרנו באחת מתחנות הדלק, חשבתי דווקא שהחיים שלי ממש משעשעים. כמו בקומדיה בערוץ 2 או משהו כזה…
אחרי הכל, מי יכולה להסתבך ככה כמוני?? אה??
מזל שעוד שלוש שעות אנחנו בבית…

15:00

אנחנו עולים חזרה לאוטו ונוסעים בלי לעצור… (חבל שרק עכשיו השלפוחית שלי הודיעה שהיא צריכה להתרוקן… אולי זה מה שקורה ששותים בבת אחת בקבוק אקסטרה של שוקו -לבד- ושתי כוסות קפה…)
מקווה שהקיץ הזה, שהתחיל גרוע לא ייסתים ככה. כי רק זה האקשן שאני צריכה בחיים שלי…:P