היומן הכתום של טל – פרק 4

יום שבת 22:15

אני לא יודעת מה יותר גרוע…
זה שהטלפון שלי שייך כרגע לרשת ירדנית או שמחר אנחנו נוסעים חזרה הביתה, כמעט מבלי שהרגשתי שהחופשה עברה!.
עכשיו גם אם ארצה לא אוכל להתקשר אל עומר.
אני מסתכלת עכשיו על רוני שחורפת ונוחרת באופן חמוד במיוחד.
מן המועדון שליד הבריכה נשמעת מוזיקת רוק רועשת.
ההשתקפות של הירח יפהפייה בלילה החשוך שאורות מועטים מאירים בו.
יצאתי למרפסת. מכאן רואים את הטיילת הסואנת והעמוסה. אנשים עוברים מקצה לקצה. הולכים ושבים.
ספינות בודדות עוגנות במזח. כמו הספינה של השיט. השיט שלי. שלי ושל עומר…
רגע, על מה אני מקשקשת?!?!
בחדר שליד תינוק בוכה וצורח. כמו התינוק שלי ושל עומר… שלי ושל לידור….
מה קורה לי?!
חיברתי את האוזניות ל-MP3. המוזיקה התנגנה. והתנגנה. לא עזר!. לא עומר ולא לידור יוצאים לי מהראש…
מעניין מה יש בטלויזיה…

22:50

התייאשתי סופית!
בגלל הפחדנות שלי אני אהייה זקנה בודדה!.
אהה….. יומן כתום שלי, אל תחשוב שאני ילדה מדוכאת ששומעת שירי דיכאון ומקטרת כל הזמן על החיים…
זו לא אני!
אני לא יודעת מה קרה לי….
הפעם, אני אצטרף חופש מהחופשה!….

23:00

הטלפון רטט. מי שול הודעות ב-11 בלילה?!?!
נו, בטח!- שירי.
'מה קרה? למה השיחה נותקה?'
ניסיתי להחזיר לה הודעה… איזה באסה! שכחתי מזה לגמרי!
'טלטל? את שם?'
למה דווקא עכשיו רשית ירדנית? למה?!
עוד הודעה:
'טלטל, בכל מקרה, רציתי לשאול מה עשית בסוף עם החתיך שתפסת, אה? תחזרי אליי דחוף! אוהבת אותך:)'
אווף… עומר שלי, לא יכולת לגור יותר קרוב אליי?…