היומן הכתום של טל-פרק 15 (חלק ב')

הייתי בשוק!
לידור הלך לעברי עם חיוך, מרוח על הפנים.
"היי טל!" הוא נופף לעברי והלך מהר יותר. התקדמתי לעבר המכונית של עומר יותר מהר.
"היי טל! חכי רגע! יש לי משהו לספר לך!" -"לא עכשיו לידור! נאי… תאקשר אלייך!" קראתי לעברו ונכנסתי למכונית.
"היי טלטל" אמר עומר ונשק ללחיי.
חייכתי והסתכלתי לאחור, לכיוונו של לידור. רק שהוא לא עמד שם כמקודם.
"אני רואה שהתחלת כבר" חייכתי והסתכלתי לעבר מכסיו הצבועים בפסים של ירוק ואפור.
"אה-הא" הוא אמר.
הגענו לבית של דודו. הבית ה'חדש' שלו.
"חזרתי" קרא עומר.
"יופי מתוק, אמא התקשרה, היא רצתה לדעת מה שלומך…" אישה בגיל העמידה, מלאה וחייכנית יצמאה מכיוון המטבח למסדרון, כדי לנשק את עומר. כשהבחינה בי, חייכה חיוך גדול מאוזן לאוזן.
"שלום, אני רונית, דודתו של עומר" אמרה ולחצה את ידי. "טל" חייכתי. "טל, חברה שלי, זאת דודה שלי" אמר עומר.
"את הילדה שבגללה הוא עזב את אילת?" שאלה רונית והרימה את גבתה. בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש."אמ.. כן… נראלי…" הסמקתי.
"שמור עליה מרמירי" אמרה רונית, חייכה וחזרה לענייניה במטבח.
"בואי" הוא אמר והוביל אותי לחדרו.
אחד מהקירות היה צבוע באפור, עליו פסים ירוקים.
בחדר היה ריח חזק של צבע וטרמפנטין.
מברשות ודליי צבע מפוזרים ברחבי החדר, וניילונים מכוסים על שולחן כתיבה גדול.
התיישבתי על המיטה המכוסה בניילון. " 'מרמירי' ?" שאלתי וצחקתי.
"כן…." אמר עומר, מסתיר את חיוכו המבוייש, "ככה דודה שלי קוראת לי…" -"אני עדיין לא מאמינה שעזבת בשבילי את ההורים שלך, ונשארת כאן" אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק דוב.
הוא החזיר לי חיבוק ומרח לי פס צבע על הלחי.
"היי!" קראתי וצחקתי. טבלתי את אצבעי בדלי הצבע הירוק, ומרחתי אותו על סנטרו.
"זהב לא אומר שלך מותר!" ציחקק עומר.
התחלנו מלחמת צבע, שכימעט חירבה את החדר.
היא נפסקה כאשר טיפת צבע עויינת כמעט פגעה במרכז מצחה של דודתו של עומר, שהביאה לנו עוגיות וקולה מהמטבח. "זהירות ילדים, אני לא אנקה את זה אחר כך, ובטח שלא ירון.." חחיכה והניחה בזהירות את המגש על השולחן.
היא יצאה מהחדר. נראה היה שה יא ממש נמלטת מאיזור הקרב.
"ירון, זה דוד שלי" אמר עומר ותחב עוגיית שוקולד צ'יפס לפיו.
הוא חייך חיוך גדול, שחשף חצי עוגייה, כששוקודל מרוח על שפתו העליונה.
שתיתי את הקולה עד חצייה.
"יאללה, נתחיל לעבוד?" -"כן… יש עוד הרבהה עבודה…" אמר עומר וטבל מברשת צבע בצבע האפור.
לקחתי מברשת נוספת וטבלתי גם אותה בצבע האפור.
עומר התחיל צבוע את החלק העליון של הקיר, ואני בתחתון.
סיימנו ככה את כל הקיר, ונכנענוט להפסקת קולה וצ'יפס, כי העוגיות כבר נגמרו לחלוטין.
התחלנו לדבר ולדבר, צוחקים ומפטפטים בלי סוף.
שיחתינו נפסקה בפתצאומיות כאשר מישהו נכנס לחדר במהירות.
"עומר, באתי להחזיר את הסר…. אופס! לא התכוונתי!" -"איתמר! בוא" קרא עומר.
"טלטל, זה איתמנר, הבן של חבר של ההורים שלי. הם גרים פה בבניין שבקצה הרחוב שלנו" הסביר עומר.
"טל" -"איתמר" חחיך איתמר. ח-ת-י-ך! אני מקווה שהוא פנוי. שירי פשוט תמות עליו…
"איתמר, זאת טל, חברה שלי" -"אה!" קרא איתמר, "את החתיכה של עומר…" "אה-המ!" כחכך עומר בציניות.
"זה בסדר.." ציחקקתי.
"באתי להחזיר את הסרט. הוא גדול!" קרא איתמר, והניח על השולחן את הסרט.
התחלנו, שלושתינו, לצבוע את הקירות שנשארו באפור.
דיבנרנו וצחקנו.
הטלפון שלי רטט בכיס.
"הלו?" -"טלטל! איפה את? אמרת שתחזרי עוד מעט!" רוני צווחה עליי מהצד השני.
"מה? אני פה רק חצי שעה!" -"חצי שעה?!" קראה רוני, "את כבר שעתיים אצל עומר!"
"או… אוקי.. אני באה עכשיו… ביי קרציה" אמרתי וניתקתי.
"עומריקי, אני חייבת לזוז, אחותי צווחת עלי…" אמרתי לעומר ונשקתי ללחיו.
"את רוצה טרמפ?" שאל עומר -"לא אני מסתדרת, על תדאג" אמרתי.
"ביי" אמרתי.
ניפנפתי לעומר ולאיתמר ויצאתי מהחדר.
"את כבר הולכת חמודה?" שאלה אותי רונית. "כן… אחותי צריכה אותי.." אמרתי ונפרדתי לשלום.
הלכתי לכיוון הבית. מזמזמת לי שיר מוכר, וניזכרת ביום הכיפי שהיה היום.
רוני התקשרה עוד פעמיים. "אני באה!" אמרתי וניתקתי.
כבר הייתי ממש ליד השער. כשמישהו קרא לי מהצד השני של הרחוב.
"טל!! חכי רגע! טל!"
הסתכלתי הצידה.
"היי שירי! למה לא טילפנת מאמי?" -"טל! תראי!" היא נתנה לי דף ורוד.
"מה?!"