היומן הכתום של טל – פרק 10

יום שבת 9:30

היום הדייט החלומי שלי עם עומריקי היום!
אני כבר לא יכולה לחכות!
הוא אמר שהוא מגיע בערך ב-11. הוא הבטיח להתקשר כשהוא בא.
בגד הים שהתאמתי לשמלה השחורה המהממת שלי כבר מוכן.
האיפור והשמלה על המיטה, ואני צופה עכשיו בארתור, מנסה להשכיח את ההתרגשות המוגזמת שלי.
שירי מתקשרת:
"הלו טלטל, מתרגשת?"
"איך לא?!" אמרתי-שאלתי וחייכתי לעצמי, בעודי מסתכלת במראה.
"באיזה שעה אמרתי לי שקבעתם?"
"הוא מגיע בערך ב-11. אני מאמינה שב-12."
"תהני מאמי לי!"
"תודה חיים! אביה עדיין אצלך?" שאלתי
"ברור!" נשמע קולה של אביה.
"טוב טלטל, אני ואביה מאחלות לך המון המון המון בהצלחה!" אמרה שירי ואביה נדחפה- "ואל תעשי פאדיחות!"
שלושתנו צחקנו.
"יאללה ביי מאמי!" אמרה שירי
"ביי" אמרתי ונתקתי.
אני כל כך מתרגשת שאני לא יכולה אפילו לכתוב!

12:15

ייייייייש!
לפני חמש דקות עומר התקשר. הוא מוכן והוא מחכה רק לי!
בגלל שהוא לא מכיר את העיר (מוזר לא?) הוא ביקש ממני אם לא קשה לי לפגוש אותו במלון.
ברור שהסכמתי! (נראה נואש מדיי?)
עכשיו אני מתארגנת לדייט הראשון שלי!
אדווח איך היה
בהצלחה לי!:)

22:00

היה כל כך מדהייייים! אני בחיים לא אשכח את היום הזה!
לקחתי טרמפ עם תומר, השכן שלי שהיה בדרך עם חבר שלו לים.
נכנסתי למלון וחיפשתי בעיניי את העור השזוף או את התלתלים המדהימים של עומר.
"היי טל!" שמעתי מאחוריי
עומר רץ אליי וחיבק אותי. מהרתי לחבק אותו גם.
"לאן הולכים?" הוא שאל אותי
נזכרתי בשיחה שלי עם שירי ואביה, שהיינו אתמול בחוף. היא אמרה לי למתוח את הזמן (אבל לא יותר מדי, כן?)
אז החלטתי שנלך בהתחלה לסיבוב בקניון.
"היית פעם בעזריאלי?"
הוא חייך ונתן לי יד.
תפסנו מונית ונסענו לעזריאלי.
"הו אה…" הוא פלט כשהתקדמנו לשם.
"אני אשלם" אמר עומר ומבלי לתת לי לומר מילה הוא שלף שטר של חמישים ונתן לנהג.
'איזה ג'טלמן….' חשבתי 'מעניין מה שירי ואביה היו אומרות אילו היו פה…' ומהרתי לתת יד לעומר ולהיכנס לקניון.
"ענק!" הוא אמר וחייך.
טיילנו וטיילנו. הוא קנה כמה חולצות ואני קניתי את זוג העגילים שאני רוצה כבר הרבה זמן.
עצרנו ושתינו קולה, ונישנשנו קוראסון בארומה.
כל הזמן החזקנו ידיים. כמו זוג שמכיר כבר שנים! הרגשתי שהלב שלי רוצה לחדור החוצה דרך הגוף ולעשות אלפי סלטות באוויר.
כל כך נהננו, וצחקנו, ולא הרגשנו שהזבן עבר! השעה הייתה כבר 3.
תפסנו מונית וחזרנו לחוף. הפעם אני פתחתי את הארנק והוצאתי שטר של חמישים מבלי להניד עפעף.
התקדמנו לעבר החוף ותפסנו שני כיסאות נוח ושמשיה.
קפצנו למים וצחקנו עד אין סוף! (כבר הרגשתי ששורפות לי הלחיים מרוב צחוק)
קנינו עוד שני בקבוקי קולה ואטיק רמזור (בשבילו) ומגנום (כרגיל, בשבילי).
טיילנו לאורך החוף, מפנטזים מה נעשה בשארית החופש. הוא סיפר על הבית ספר שלו, ואני על שלי.
כשהתחיל להחשיך הוא אמר:
"בואי למלון שלי".
"אני יכולה להיכנס לשם בכלל?"
"בטח! אני לא חושב שתהייה בעיה!"
הוא הוביל אותי למלון. נשארתי בלובי בזמן שהוא עלה לחדר. הוא לא סיפר למה. הוא אמר שזו הפתעה!
הוא חזר ללובי עם חיוך זורח, מאוזן לאוזן כשבידו גיטרה.
"אתה יודע לנגן?" שאלתי
"תשמעי, ותגידי לי את!" הוא אמר והקים אותי לעבר הבריכה.
רוב האנשים (אם לא כולם) כבר היו בחדר האוכל.
הבריכה הייתה ריקה ואורות בודדים דלקו בחדרים המשקיפים אליה.
"בינגו" הוא אמר והתיישב על אחד הכסאות.
התיישבתי מולו.
הוא שלף מפרט והתחיל לנגן. (כל כך רומנטי!)
חשבתי שזה חלום! בעצם, הייתי בטוחה שזה חלום! ממש כמו בסרטים, אבל התביישתי לצבוט את עצמי, כך שאם זה לא יהיה חלום, אני אצרח כמו משוגעת…
כל הזמן הוא חייך. והישיר את מבטו אליי.
כשהוא סיים, מחתי כפיים וחייכתי גם אני.
"וואי, זה היה מדהים!" אמרתי, והייתי יכולה להשבע שהוא טיפה הסמיק.
"תודה" הוא אמר בהתביישות ועשה פרצוץ מתבייש. שנינו צחקנו.
"את יודעת, זה נראה לי מוזר. כמו רומן אסור…" הוא חייך.
"למה אתה מתכוון?" שאלתי, למרות שידעתי טוב מאוד למה הוא התכוון.
"את יודעת, את גרה כאן, אני באילת, לא יצא לנו כל כך הרבה להפגש.
ואני….. אני… דואג.." הוא אמר והשפיל מבטו.
"דואג?" שאלתי וחייכתי.
"כן… דואג לנו."
"מה?" פלטתי.
"טל…. אני… אני מרגיש כלפייך הרבה דברים. ואני בקושי יכול להגיד את זה…" הוא חייך "אנחנו לא מכירים הרבה. בכלל! אבל נדלקתי עלייך. מהרגע הראשון…"
"ממה? מהנאום על הקולה?" שאלתי והוא צחק.
"לא גאון! את ממש חמודה! ויפה! ומצחיקה! ואני רוצה שזה לא יהיה סתם סטוץ…"
"גם אני…" לחשתי.
"מה?"
"אמ… אמ.." גמגמתי "גם אני.."
הוא חיבק אותי ונשק על לחי.
"אני לא רוצה שזה ייגמר…" הוא לחש לי באוזן.
"גם אני" לחשתי לו חזרה.
הוא הסתכל לי עמוק בעיניים. שירי אמרה לי פעם לא להשפיל מבט כשזה קורה, אלא להסתכל בעיניים שלו.
הוא התקרב אלי. זה קורה? כל כך מהר?
התקרבתי אליו גם, כדי שלא יחשוב שאני לא מעוניינת (הלו?? מי לא הייתה רוצה?!)
הוא חייך, חייכתי חזרה הוא עצם את העיניים. ניסיתי לעצום גם אבל לא יכולתי. רציתי להיות עדה שזה קורה! להיות משוכנעת שזה לא חלום! שזה אמיתי! הוא התקרב עוד יותר והניח את ידיו סביב מותניי. לא ידעתי מה לעשות, אז הנחתי את הידיים על כתפיו. רעדתי כמו משוגעת. השפתיים שלנו היו קרובות קרובות. זה באמת קורה!
הוא היטה את ראשו ימינה. גם אני. צריך להתקרב רק עוד טיפ טיפה….

"עומר! אני צריך לשרותים! המפתח לחדר אצלך?" צעק לו אחיו.
התפוצצנו מצחוק.
ככה (כמעט) הייתה הנשיקה הראשונה שלי. שנינו הסמקנו. היינו אדומים כמו עגבניות.
הוא הסתובב אליו, "רועי! לא עכשיו!" "אבל אני צריך דחוף!" "תעשה בשירותים בלובי!" "למה נראה לך?!" הוא צעק לו.
"וואי, אני ממש מצטער.." הוא לחש לי
"זה בסדר…." הרמתי את כתפיי.
"טוב, אז נמשיך מחר?" הוא חייך
"ניפגש מחר, ב-8 בערב בגלידריה?" שאלתי.
"סבבה!" אמר ונשק ללחי.
הוא ליווה אותי לכניסה של בית המלון.
"את רוצה שאלווה אותך הביתה?" הוא שאל, "איפה את גרה בכלל?"
"ברחוב ביאליק, 17" אמרתי.
"נו? רוצה ליווי?"
"אם זה לא בעייתי לך…" אמרתי, "כי נדמה לי שיש לך ממתינה.." אמרתי והסתכלתי לאחור, לכיוון אח שלו- רועי.
חייכנו.
"הוא יתמודד…" אמר וסימן לו ללכת.
רועי רטן והלך.
הלכנו שנינו, מחזיקים יד ביד.
דיברנו ודיברנו.
והגענו.
"היה ממש כייף!" אמרתי
"גם לי!" הוא חייך.
הוא התקרב אליי ותפס במותניי.
הוא קירב אותי אליו והיטה את ראשו. הפעם הייתי מוכה ועצמתי את עיניי. אני רק מקווה שרוני לא רואה!
שפתינו התקרבו. ונגעו זו בזו.
מגע שפתיו החמות והרכות העבירו בי רטט.
נשיקה קטנה. שגדלה. וגדלה. התנשקנו, חייכנו, התחבקנו, צחקנו.
זה היה מ–ד–ה–י-ם–!
הוא הירפה.
"טוב, לילה טוב" הוא חייך.
"לילה" חייכתי גם אני והצמדתי נשיקה קטנה ללחיו.
חזרתי הביתה מאושרת!
לשמחתי רוני ישנה במיטה שלה. (ולא, היא לא עשתה את עצמה, כי היא שחקנית גרועה!)
אבא ישן ואמא צפתה בתוכניות בישול בחדר שלה.
נכנסתי בשקט לחדר שלי.
פתחתי את הצ'אט.
שירי מחוברת. יש!
היא ישר ראתה שהתחברתי והתנפלה עליי בשאלות.
"טלטל! איך היה?"
"היה אדיייייר!!!!" כתבתי.
"מה עשיתם?"
"הלכנו לעזריאלי, ואז לים. הוא הביא אותי לבית מלון שלו וניגן לי ליד הבריכה!…"
"דיי!"
"כן! ואז התקרבנו ו.."
ו?… נו התנשקתם?"
"ו…. אז אח שלו קרא לו כי הוא היה צריך לשרותים…." כתבתי
"מה? או או…" כתבה
חיכיתי שתגיב.
"שירי? את שם?" כתבתי
"מצטערת! מרוב הצחוק אני בקושי יכולה לכתוב!" כתבה.
"טוב… בכל מקרה הוא ליווה אותי לבית וקבענו למחר.
"ו?… זהו?"
"כמעט…"
"אז כן התנשקתם?" כתבה
"אה-הא!" כתבתי.
"דייייי! איך היה?"
"היה מדהים! והפעם הייתי מוכנה.." כתבתי.
שיערתי לי שהיא עכשיו מסמסת את זה לאביה.
"קבעתם למחר?" שאלה
"כן!"
"פפשש….. כל הכבוד טלטל! סופסוף את מתחילה לחיות!"
כיביתי את המחשב, והלכתי לישון עם תחושה נעימה, ועם המגע החם של עומריקו שלי…