היומולדת שאף פעם לא אשכח , סיפור קצר ומרגגששששש <3

"מיכל שלי, תוכלי להתקשר אולי ליואל ולהגיד לו שלא נוכל להגיע מחר ? "שאל אותי דניאלי האהוב שלי, ועניתי כן בשמחה. מחר הוא יום הולדתי, ודניאלי מכין לי משהו מיוחד, אך לא מוכן לגלות מה. הוא הבטיח לי שזה יהיה יום הולדת שבחיים לא אשכח. כשהלכתי לישון באותו ערב, היה בי סוג של לחץ, אחרי הרבה תהיות מה דניאל שלי מכין לי למחר, נרדמתי.כשקמתי בבוקר שאחרי, דניאל לא היה לצידי. לא חשבתי שקרה משהו חריג, הייתי בטוחה שהוא בינתיים מארגן לי את מסיבת ההפתעה, או משיג כרטיסים לשיט הזה שתמיד רציתי. אחרי שהתלבשתי כראוי כמישהי "שבכלל לא מצפה למסיבת הפתעה" הסתובבתי לכיוון השידה, כדי למצוא את מברשת השיער. שם עמד לו מכתב, באורך של דף וחצי, ונראה שהוא נכתב בקפדנות. הרמתי את המכתב ועליו היה כתוב "למיכל, מדניאל" זה היה קצת מוזר, זו היתה הפעם הראשונה שהוא קרא לי ברצינות רבה כלכך. פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא :"מיכל, אני לא חושב שאני יכול לחיות בשקר הזה יותר, חשבתי שאוכל לעשות את זה אחרי היום, אבל אני לא יכול לשקר לך יותר.ולא אוכל לכתוב לך ברכה ליום הולדתך שלא מכילה אפילו מילה אחת שאני מתכוון אליה באמת, רציתי לארגן לך יום הולדת שלא תשכחי בחיים כדי אולי להפגיד חלק מהכאב של הפרידה. ואני שונא את עצמי על כך שלא אוכל להתמודד עם זה. אני חושב שזה גם לטובתך, לא היית רוצה לחיות בזוגיות שקרית כזו. אני מבקש ממך שלא ניצור יום קשר בשביל שנינו.."פה כבר הפסקתי לקרוא את המכתב, הדמעות הציפו אותי, ובכל המילים שהיו אחרי המשפט הזה פשוט התשטשו.שמתי את המכתב במגירת הזכרונות שלי, שלא פתחתי כבר שנים ספורות ואולי טוב שבכך.אספתי את חפצי מהדירה, דניאל אולי לא אמר לי לעזוב את נו באמת, כל מילותי מרמזות על כך. בראשי רצו מיליוני מחשבות שאולי עדיף ככה, ואיך שחשבתי שהוא האחד בשבילי. תמיד אהבתי תכונות כמו שהיו לו, חוכמה, צניעות, אהבה ובעיקר חוש הציניות שלנו, דניאל היה אדם מבדר כל כך.אחר כך עברתי לגור עם הורי. הפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל, ולהפתעתי הגדולה האיש שהתקשר היה דניאל. מעשה זה נגד בהחלט את דבריו במכתב. הוא לא הפסיק להתקשר בימים, ובחוצפתו גם בלילות. כשלא יכלתי יותר עניתי ובלי לחכות לתשובה צעקתי : מה קרה דניאל ? ! אל תיצור איתי יותר קשר אף פעם ! כי אני אנעל עליך את הדלת שוב כמו פעם קודמת. הוא התחיל להגיד " אבל מיכל את לא מבינה .. " אז סגרתי את הטלפון, לא יכולתי לשמוע את קולו יותר, כמובן שהורי היו צריכים הסבר על השיחה הזו, סיפרתי להם שנפרדנו ושזה קורה גם לאלה שנראים בלתי נפרדים. היה להם קשה לעקל כי הם ראו בדניאל כבר כחתנם לעתיד.עברו חודשים, ודניאל לא הפסיק להתקשר. פעם אחת הרמתי את שפורפרת הטלפון, ושמעתי קול בכי, כל כך ריחמתי על עליו ולא מצאתי סיבה למה.כעבור מספר ימים היה צלצול בדלת, כשפתחתי את הדלת ראיתי את אימו של דניאל בוכה.היא אמרה לי "מיכלי, דניאל מת. הוא התאבד בגללך ואת לא עשית כלום בשביל לעצור את זה !!"הייתי בשוק, את הדמעות הפעם לא היה אפשר לעצור. אבל את האשמות לא הבנתי, איך בדיוק זו אשמתי ? O:החלטתי להראות לה את המכתב שדניאל כתב לי ולפני כן קראתי בו שוב. המשכתי מהיכן שהפסקתי בפעם שעברה, ושם היה כתוב בשורות האחרונות :"הכל בצחוק מיכלי שלי, יום הולדת שמח יפה ! אני מחכה לך במסעדה מעבר לרחוב, וגם לחשה לי ציפור שיש פה איזו טבעת שמחכה שיענדו אותה"