היום המאושר בחיי (טוב..אחד מהם) פרק ראשון

יומני היקר, כאן זואי. אמנם לא כתבתי ביומן בשום צורה שלו מאז שהייתי בת ארבע עשרה, אבל היום עבר עלי יום לא פשוט, פיזית ובעיקר נפשית. אני חוויתי, לא לראשונה לצערי, את ההרגשה שהכל מסביבי מתפרק, שהחיים כמה חשובים לי שיהיו אולי לא יהיו מלאים שמחה ואהבה כמו שציפיתי שיהיו. ולכן הגעתי להחלטה שאני צריכה להזכיר לעצמי את כל הרגעים, המדהימים וגם אלו שפחות שהיו חלק מחיי ושאולי יעזרו לי להיזכר במה שחשוב לי באמת. ואיזו דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר לכתוב כאן?.. אני לא בטוחה אפילו מאיפה להתחיל. אם הייתי מתייעצת עם כל אדם שכתיבה באה לו בקלות הוא ככל הנראה היה אומר לי תתחילי את הסיפור מההתחלה. הבעיה בעצה שכזאת היא שאם נחפש את ההתחלה ה"אמיתית" של הסיפור שלי ושלו הוא יהיה ככל הנראה היום בו נפגשנו. וסיפור זה התחיל שנים רבות לפני אחד הימים המאושרים בחיי. ולכן החלטתי שאתחיל דווקא בסיפור קצר על השנה שבה נפגשנו, כי אם להגיד את האמת איני זוכרת את היום המדויק שראיתי אותו לראשונה. נכון, זה קצת הורס מהאווירה הרומנטית, אני יודעת, אבל לא כולנו ניחנו בזיכרון מדהים, מצטערת. הסיפור שלנו מתחיל בכיתה ז' של תיכון קטן בתל אביב. הייתי בחורה מאוד ביישנית ושקטה מבחוץ ועם זאת האנרגיות של הילדה שכלואה בפנים והרצון העז שיאהבו אותה נדחק לפעמים החוצה וכך קרה שהכרתי ילד ושמו אדם. אז לא, הוא לא יהיה הדמות הראשית בחיי בהמשך הסיפור שלי אבל לצערי הוא חשוב מספיק לעלילה כדי שאכלול אותו. נקפוץ קצת קדימה, כעבור כחצי שנת לימודים נהינו ידידים די טובים והייתי מבלה לא מעט הפסקות בחברתו. כמובן שפספסתי לציין דמות חשובה נוספת, נל. החבר הכי טוב של אדם. הוא כפי שאתם כבר יכולים לנחש, יהיה חלק לא קטן מחיי. לדעתי זה מסכם ביותר מילים ממה שצריך אפילו את כיתה ז' ולכן אדלג ישירות לשנת הלימודים הבאה. כל זאת ועוד, מחר.