היביסקוס \\ פרק 3

"זה יהיה באי מאווי. אנחנו נישן במלון על שפת מפרץ קאפאלואה, בשם לואה-קאפה."
היא הנהנה. לדעתה הוא נראה פחות מעצבן מרגע לרגע. "את יכולה להביא איתך חברה אחת."
"ברור, אני אביא את רייצ'ל בוסטון. היא ילדה מדהימה, עוד תראה."
"לא מדהימה כמוך.." הוא מלמל והביט בלוסי בחולמניות.
"מה אמרת?" היא שאלה והביטה בו חצי-מבט, בנימה עניינית.
"לא כלום, לא כלום.." ענה. "גם אתה מביא חבר?"
"אממ, כן. קוראים לו בארי. בארי ג'ן-פלייקי."
לוסי גיחכה בזלזול. "זה נשמע כמו שם של כלב."
"מממ..ההא.." הוא מלמל והביט בפניה של לוסי.
"ע-על מה אתה מסתכל?" היא שאלה במבוכה. "עלייך,"
"לא חשבתי שתענה," היא הסתובבה בחדות.
"אז מתי הטיסה?" שאלה במהירות. "מחר, ב11:30, וננחת
ב16:00. זה לא יותר מדי זמן." והיא הנהנה.

ולמחרת.
הימים נראו שונים לחלוטין. נראו מוארים יותר, שמחים יותר. לוסי לבשה שמלה לבנה עם
פרחים בצבע אדום-ורוד, שנראו לה "הוואים" מאוד, וכובע קש. היא ציפתה לראות את בארי – חברו
של דניאל – בתקווה שהוא פחות..מטריד ממנו. רייצ'ל הגיעה, ומעט אחריה גם דניאל. בארי הגיע גם
הוא. אכן, הוא היה מטריד, אך בצורה שונה לגמריי. הגוף שלו היה רזה מאוד, חיוור, וחולני. היו לו
שקיות בולטות מתחת לעיניים השחורות שלו. שערו השחור נראה מאוד מלוכלך. הוא לבש בגדים
משעממים וכהים, ונראה מאוד מדכא. לוסי הייתה בטוחה שדניאל בוחר את ה"חברים" שלו, כך שיהיו
הרבה פחות מרשימים ממנו – וזאת החשיבה הכי סנובית שיש. חשיבה של שחקן שכל מה שמעניין
אותו זה איך להשיג בחורות. והוא חושב שהוא יכול להקסים כל אחת עם עיניים כחולות, מילים יפות,
חיוכים וקריצות. עם גוף מדהים. ואם לוסי לא הייתה קיימת, זה היה נכון. כרגע הם היו צריכים לעלות
למטוס. לוסי ישבה ליד רייצ'ל וקראה ספר. לעומת זאת, רייצ'ל לא הספיקה לשלוח מבטים אל עבר
דניאל. מבטים מטורפים, משוגעים, בלתי שפויים, על עד כמה שהיא רוצה אותו – כאילו הוא הסם שמחזיק אותה בחיים, ושהיא צריכה להלחם בציפורניים בשביל להשיג ממנו מנה. כל העניין הזה של בנות סביבו גרם ללוסי ממש גועל. איך הוא מצליח לכשף אותן ככה? חשבה.

היא פקחה את עיניה.
הם ירדו אל החוף, יחד עם מזוודותיהן הכבדות. המים שצפו והציפורים מהג'ונגל הרעישו. החול היה
רך, ונצנץ באור השמש. הצמחים שבג'ונגל היו רבים ומשונים. המים היו כחולים ומדהימים. אבל הכי
חשוב היה המלון שלהם. הוא היה מורכב מבקתות מסורתיות, שסודרו יחד. כמה מהן היו עליונות, אחת
ליד השנייה, והיה ניתן לראות שזה מבנה מודרני ומורכב, למרות הפשטות שברעיון. הייתה בקתה
גדולה באמצע, מתחתיה אחת מעט יותר קטנה, ומסביב המון קטנות בגודל של חדר יחיד. בין הבקתות
איחדו גשרים. הם ניגשו ללובי ולקחו את המפתחות לחדריהם. "הזמנתי שני חדרים זוגיים. לי וללוסי,
ולשניכם. זה בסדר?" רייצ'ל הייתה המומה. וכך גם לוסי. "איך אתה יכול להחליט על ה..על ה..זה פשוט.. אתה..לפחות תן לי להחליף עם רייצ'ל." דניאל הניד בראשו לשלילה. "מצטער. אני חייב שידעו ש..אה,
בואו נלך לחדרים." הם הלכו. לוסי עדיין זעמה. החדרים של רייצ'ל ובארי, ושלה ושל דניאל, היו צמודים
זה לזה. מתחתיהם היו עוד כמה שכבות של בקתות. לוסי נכנסה לחדר. הוא היה מפואר, ופשוט עוצר
נשימה. הייתה מיטה זוגית, שעל השמיכה שלה הייתה דוגמה מופלאה של ים, על השוליים בסופה דגמו
קצף ים, ובתוך האזור של ה"ים" היו קישוטים של פייטים בצבע טורקיז בצורת הגלים. הסדין והכריות היו
מצופים בצבע כחול בהיר ויפה. הרצפה הייתה עשוייה עץ, ונראתה יפה מאוד, בצבע טבעי אבל בהיר מהרגיל. הייתה שם גם טלוויזיה שטוחה שהוצמדה לקיר, ועל החלון היו ווילונות מדהימים שעליהם דגמו
פרחים מופלאים ומקסימים ביופיים. אבל הדבר שלוסי הכי אהבה היה הנוף. נוף של ים מדהים, של ג'ונגל, ציפורים ובעלי חיים אחרים, של חול, קולות וצבעים – וריח מדהים שגרם לה להרגיש טוב. גם
חדר המקלחת לא היה רע בכלל. הצבעים ששלטו בו היו צבעי הפרחים של הווילונות, וזה היה גם הצבע
של ווילון המקלחת. היו בו סבונים קטנים וכל מיני בקבוקונים שעושים ריח טוב, והיה שם גם ג'קוזי שאליו
אפשר להכניס את תכולת הבקבקונים ולקבל קצף ארומטי ומדהים. שי היה מונח על המיטה. זו הייתה
חבילה ובה הלו"ז של המלון, האטרקציות שהוא מציע, נרות ריחניים ופרחים יפים. לוסי פרקה את המזוודה שלה והניחה את הבגדים בארון, ואת שאר החפצים במקומות שצריך. היא יצאה מהחדר,
לבקר את רייצ'ל. אבל רק בארי היה שם. היא חזרה לחדרה, וגם שם היה ריק.