היביסקוס \\ פרק 2

זהו זה. התחרות התחילה. לוסי חתרה בכל כוחה, בתנועות מהירות. אבל יש דבר אחד שלא ידעה: היריבה שלה פשוט מצויינת. בשחיית גב, היא כבר עקפה את לוסי. אבל לא, היא ידעה שהיא יכולה
לעשות את זה. הרי היא מאוד טובה בשחייה. היא הצליחה לצמצמם את הפער. שתיהן היו קרובות
זו לזו, וקרובות מאוד לקו הסיום. ובהפרש של בקושי שנייה, לוסי הפסידה, ורנדי ניצחה. שערה הבלונדיני התנופף ברוח, ועיניים ירוקות-חומות הביטו בלוסי במבט מתגרה ובטוח בעצמו. לוסי נשמה
לעומק. היא לא יכלה לומר שדניאל לא חשוב לה בכלל. הרי למרות שהוא מציק, הוא נראה טוב, וחמוד, וטוב לב ו.. "זהו זה. את לא יכולה ליצור איתו שום קשר, לא עוד!"
"אתן לא יכולות לכפות את זה עליי ועליו. שנינו אנשים חופשיים, בכל זאת."
"יש לי רעיון. תמיד אפשר לשאול את דניאל אם הוא רוצה קשר איתך או לא."
רנדי ציחקקה בנבזיות. "ואני בטוחה שלא!"
חיוך קטן עלה על פניה של לוסי. "בסדר" אמרה.
רנדי ניגשה אל דניאל.
"מזל טוב, רנדי," הוא אמר בסוג של מבוכה או אי-נוחות.
"תגיד, דניאל..~♥ היית רוצה לשמור על קשר עם הילדה הזאת?"
"אמ, כן – ברור." הוא חייך. "היא חמודה. במיוחד כשהיא מתעצבנת."
לוסי הסמיקה כולה. זה באמת מה שהוא חושב עליה? והם בכלל לא מכירים זה את זו! "ואפילו הייתי
רוצה להציע לה משהו." הוא חייך חיוך אדיב ומתוק שכזה. "אני – מה – אתה, כאילו, חושב שהיא
מושכת? אתה אשכרה חושב שהיא מושכת? אוי אתה והבדיחות שלך!" הוא הקשיח את מבטו. "את
יכולה רגע להשאיר אותנו לבד?" לוסי הסמיקה עוד יותר. "מ-מה זאת אומרת לבד? מה יש לנו לעשות
לבד? תגיד לי, אתה פסיכופט? אני יכולה להתקשר למשטרה, לא אכפת לי שאתה מפורסם או–"
"בבקשה, תהיי בשקט לרגע, ותקשיבי לי. בבקשה."
היא הנהנה הנהון זריז. "כן?"
"אני רוצה להזמין אותך לחופשה. חופשה בהוואי. ואני רוצה להכיר אותך יותר."
"א- אנחנו- אנחנו נפגשנו רק אתמול!"
"בגלל זה אני רוצה לעשות את זה. בבקשה."
"טוב…אני.. אני צריכה לחשוב על זה."
היא חשבה לעצמה, חופשה בהוואי?! זה נשמע פשוט חלומי! והוא לא בחור כל כך נורא אחריי הכול!
אולי אפילו נהיה חברים טובים. והוא..הוא מפורסם, אני בטוחה שכולם יקנאו בי נורא. אוכל להחזיר לכל הבנות המעצבנות ששונאות אותי. ושוב – הוואי, בטח נהיה במלון מפואר ו..
"אני מסכימה." אמרה בהחלטיות ועצמה את עיניה לרגע קצר.
"מ..מה? את באמת מסכימה לזה?"
"כן. אני מסכימה, דניאל." היא אמרה וחייכה אליו.
הוא חייך בחזרה. היא צעדה וחזרה לאיפה שמולי ישבה.
"מולי," אמרה בהתרגשות.
"אני טסה להוואי. אני טסה להוואי ביחד עם דניאל."
"מה?!"