היביסקוס \\ פרק 1

קוראים לי לוסיאנה דיי,
או בקיצור – איך שכולם קוראים לי – לוסי. החופש הגדול התחיל לפני
כמה ימים, ורציתי לספר לכם עד כמה החופש שלי היה מיוחד ו..
שונה מהאחרים בחיי.

***

"סוף סוף חופש.." אמרה לוסי באנחת הקלה, בעודה שוחה בתנועות איטיות בבריכה. אחותה הקטנה
ישבה על אחד המושבים בצד ושתתה שייק בננה וקצפת. שייק, בריכה, שינה – לאותם הרגעים נראה כאילו זאת מהות החופש. בדרך חזרה מהבריכה, נער בעל שיער חום קצר וזיפים נתקל בלוסי. "תזהר!" היא אמרה מיד, "או – אמ – מצטער," הוא אמר, והמשיך ללכת. עיניו הכחולות הבהירות הסתובבו לרגע בכיוונה של לוסי. היא החזירה לו מבט נרגז. "אם לא הייתה לך התקרית
המעצבנת עם השייק, היינו יכולות להשאר בבריכה.." רטנה. "זאת לא אשמתי," ענתה אחותה –
מולי – בפה מלא קצפת, "אנשים בבריכה צריכים להיות יותר זהירים." לוסי רטנה בשקט. והיא שתקה
עד שהגיעו הביתה. "ואו! את לא תאמיני!" אמרה אימה בהתרגשות. "מה קרה?" שאלה. "את מכירה
את דניאל הילטון? הוא נורא מפורסם, הוא שחקן ממש מצליח.. ובגילך!" לוסי גלגלגה את עיניה. "איך
הוא נראה?" שאלה. אימה הציגה לה תמונה על צג המחשב. זה היה בדיוק הבחור שראתה היום
בדרך מהבריכה.

"הולכים שוב לבריכה?"
"כן, הולכים שוב לבריכה."
"יופי!"
"כן, באמת יופי."
"אני יכולה עוד שייק בננה?"
"כן, את יכולה."
"יופי!!"

ושוב, היא ראתה אותו – דניאל הילטון. כשישבה בשמש ביחד עם אחותה, נראה שהביט בה לסירוגין.
תחושה מוזרה הציפה אותה, משום מה זה לא כל כך עצבן אותה. אבל היא ניסתה להראות שהיא כועסת, הביטה בו בגבות מכווצות וחזרה להביט במים שבבריכה. היא החזירה לו מבט קטן ושליו לאחר מכן. הוא חייך. "אממ..בואי נלך לשחות," היא אמרה למולי. "נעשה תחרות שחייה." ומולי הנהנה, קצפת מרוחה על שפתה. לוסי עמדה על קצה המקפצה הגבוהה ביותר. למטה היא ראתה את אחותה, את המים, ומתנפח שצף עליהם בשביל להעצים את ה"כיף" בקפיצה שלה. היא קפצה, ישר
על המתנפח. מהעוצמה, הוא סחף אותה אל הצד השני של הבריכה, והיא זרקה את עצמה על הרצפה הקרובה והשתעלה. "שלום," אמר דניאל. לוסי הסמיקה. "לא ראית כלום." היא שמעה את
מולי מצחקקת מאחורייה. זה גרם לה להסמיק עוד יותר. היא הבחינה בכמה ילדים מהכיתה הקודמת
שלה, שצחקו ברעש. "צריכה עזרה?" הוא שאל והושיט לה יד. "לא," היא אמרה בכעס ונכנסה בחזרה
לבריכה. כשיצאה וישבה בשמש, חבורה של שלוש בנות מרוחות ליפגלוס זוהר ובעלות ריסים בולטים
ועגילים גדולים ונוצצים, בגדי ים מינימליים, גוף רזה וגבוהות. שיער של אחת היה שחור חלק שנראה
כמו המוות. הוא נראה כאילו הוא ארוג בדיוק רב מדי. היא הייתה מעט שזופה, לעורה היה גוון טרופי,
עיניה היו מלוכסנות – שחורות, ובגד הים שלה היה בצבע כסוף עם פייטים מבריקים. לשנייה היה שיער
בלונדיני גלי ומסולסל בקצוותיו. נראה כי שמה סומק רב בלחייה, והייתה לה נקודת חן בולטת מעל שפתייה, בצד ימין. שערה היה אסוף לגובהה. לשלישית היה שיער חום חצי חלק וחצי גלי, שהסתלסל בסופו. מעל עיניה היא שמה צללית קודרת, ועל עיניה נחו משקפיי שמש שחורות. "תגידי לי, למה את
מתייחסת ככה לדניאל הילטון?" שאלה אחת מהן. "כן, את פשוט חוצפנית, לוסיאנה. פשוט ילדה בלי
טיפת כבוד לבחורים חתיכים וחמודים כמוהו!!" הצטרפה אחת אחרת. "את יודעת איך בנות מנסות לקנות את צומת הלב שלו?? וככה את לגמריי מתייחסת אליו כמו כלבה מסרי.. בכל מקרה, אם את
מתנהגת אליו ככה, פשוט אל 'תקרבי אליו!" כעת שמה לב שעל ידיה היה לק ורוד מנומר, ונראה כאילו יכלה בקלות לשסף את גרונו של אדם מסכן. "זה הוא שמנסה להתקרב אליי," הבהירה לוסי ברוב קוצר רוח. שתיים מהבנות התלחששו ביניהן, בעוד השלישית מביטה בלוסי בזעם. "איך את מעזה, אה? יש לך אגו עד השמיים אם את חושבת שמישהו כמוהו באמת שם לב אלייך. הוא רק ניסה לעזור
לך מתוך זה שהוא טוב-לב!"
"תפסיקו כבר, בסדר?" שאלה בעצבנות.
"אנחנו לא נסלח כל כך בקלות על הדבר הזה!"
"אני יודעת איך ניישב את הדברים."
"איך, הא?"
"תחרות שחייה."
היא צמצמה את עיניה לכדי חריצים, מביטה בלוסי, שכעת קמה וידה הייתה מושטת לעברה, במבט
מפקפק וחשדני. "אני מסכימה להצעה. אל תדאגי, מותק, האיפור שלי עמיד במים." היא חייכה חיוך נבזי. דניאל התקדם לעברם. "בנות, ראיתי שרבתן..אני לא חושב שהאנשים בבריכה כל כך ישמחו
לראות אתכן הולכות מכות או משהו." לוסי הביטה לעברו בעצבנות. "אנחנו הולכות לערוך תחרות שחייה." דניאל חייך לעברה. "אני כבר מת לראות מי תנצח," הוא אמר והביט בצורה מעט חולמנית
בפניה של לוסי. שאנטל, בעלת השיער החום, נדחפה אל מול פרצופו, מרימה את משקפי השמש
שלה מעל עיניה. "היי.." היא אמרה ועפעפה בעיניה. דניאל ניסה לחייך, אבל יצא לו חיוך נבוך ומבולבל, והלך לשבת לצפות בתחרות השחייה.

"התנאים הם..אם את מנצחת, אנחנו נעזוב אותך בשקט. אבל אם אני מנצחת,
אסור לך להתקרב יותר לדניאל. או אפילו לחשוב על להתקרב אליו. ברור?"
"אמרתי לכן כבר, זה שהוא שמנסה להתקרב אליי-"
"שתקי! אני לא רוצה לחשוב על דבר נורא כזה אפילו!"
יריעת בד קטנה ואדומה הונפה. התחרות מתחילה. הלב
של לוסי פעם ואיים לצאת מבית החזה שלה. בכל זאת,
האם היא רוצה שלא יהיה לה שום קשר לדניאל?