היא.

היא ידעה בדיוק מתי מגיע הרגע ההוא שבו לא צריך להיאמר דבר.
היא שלחה לעברו מבט אחרון, ריק מכעס רק עצב מהול בייאוש.
המילים שלו המשיכו להדהד באוזניה כשיר נוראי המתנגן ללא הפסקה.
כשיצאה מן החדר, שלפה את חפיסת הסיגריות מכיסה האחורי והציתה את הסיגריה האחרונה שנשארה שם.
שאפה ארוכות ונשפה החוצה באותה רכות מרירה.
סלילי העשן הדקים הרכיבו את תמונתו הכאובה שנמחקה על ידי הרוח הקרירה של הלילה.
היא ידעה בדיוק מתי מגיע הרגע ההוא שבו לא צריך להיאמר דבר.
זה לא היה רגע כזה.
השעה הייתה כבר מעט אחרי חצות, לא היה שם איש מלבדה.
הדממה כמעט מופתית, מוחלטת.
למעט רגעים בהם הופרה על ידי מילים שלא נאמרו.
"את חלשה", היא השלימה עם המחשבה.