היא

היא נמצאת בצד השני של העולם, כל כך רחוקה. בקושי מצליח להסדיר נשימה רק מהמחשבה. המגע והליטוף שכאלו לא הרגשתי עוד אף פעם, העור שלה חלק שגורם לא לי לרצות לעזוב אותה. אני מרגיש אותה, לא פיזית אלא בלב, היא נגעה במקומות שלא ידעתי שקיימים בתוכי לעולם. היא מרתקת כל כך עד שאני מוכן לספור כל כוכב וכוכב עד שנגמור את כל השמים. ואם היא תפיל אותי כל האדמה תרעד, כן כולם ידעו שהסוף נגמר. אבל הסוף לא נראה לעין, בטח שלא עכשיו. אתן לה לסחוף אותי במעלה הנהר, שנינו נרטב, נעבור את הסלעים, נראה דגים יפים וגם מוזרים. היא משוגעת, קופצת ורוקדת כי היא יודעת שאולי אין מחר אבל על הזין שלה מחר, היא חיה את הרגע, לוקחת נשימה וממשיכה להילחם במי שתוקף אותה, היא לא תיתן לי להילחם בשבילה כי היא יודעת שאלו הבעיות שלה.
אני אחכה לה כמה שצריך, כי הלב שלי יוצא אליה ומגיע לשחקים, רק שתיתן לי לאהוב אותה ואני מוכן להיות שם תמיד.