היא תמיד לבד פרק 4
קרני השמש הזהירות של הבוקר האירו את חדרי …
עיני ניפתחו מעצמן.. וגיליתי שהבוקר עלה על העולם והגיע הזמן לקום.
קול פסיעות נעליו הקטנטנוות של אחי הקטן נשמעו עולות במדרגות אל חדרי .
" רון קום ! " נשמע צעקה של שון הקטן
" אני קם … " השבתי צעקה ..
קמתי במהירות והלכתי לכיוון המיקלחון הקטן שבחדרי , צחצחתי את שיני שטפתי פנים ומיהרתי ללבוש את בגדי בית הספר.
כרגיל לבשתי את חולת בית הספר הלבנה את הג'ינס קרעים החכול שלי ונעלי הנייק הגבוהות ..
היתי בדרכי לצאת מהחדר אך גיליתי ששכחתי משהו..
"אהה.. כן זה היה התיק.." ניזכרתי , התיק היה ריק לגמרי מספרים או מחברות, בדבר היחיד שהיה בו זה אוזניות לנייד וכמה צמידים שחורים שהכינה לי ליאור, זרקתי לתוכו מחברת ויצאתי,
ירדתי בריצה במדרגות… במטבח ישבו הורי ואחי הקטן
"בוא רון מתוק יש טוסט.." אמרה אמא
"אני לא רעב ואני מאוד מאחר…" אמרתי מהר חובש את כובע
" מאחר רון? השעה שבע בבוקר .." אמר אבא
"אה…אע.. כן ! יש שעת אפס צריך להגיעה מוקדם." שלפתי תירוץ הולם
" בייי .." צעתי
"בי מתוק תזהר בדרך.. ! " צעקה אמא.
יצאתי אל החצר לקחתי את הסקייט שהיה זרוק ליד השער, עליתי עליו והייתי בדרכי אל בית-הספר
בדרכי עברתי ליד הקיוסק של משה , משה עמד בפתח הקיוסק מחויך כהרגלו
"היי משה , יום טוב שיהיה.." צעקתי ממשיך לנסוע..
" גבר בזהירות , אני מחכה לך אחרי בצפר פה.." צעק לעברי משה.
"אחלה גבר." צעקתי והמשכתי ..
הגעתי לבית הספר.. ירדתי מהסקייט ואחזתי אותו בידי , נכנסתי אל הכתה … שהיתה ריקה
הוצאתי מהתיק את האוזניות מהתיק .. חיברתי אותם בזהירות אל הטלפון והדלקתי שיר , הגברתי את עוצמת הקול לעוצמה המירבית הלבשתי את האוזניות על אוזני והנחתי את ראשי על השולחן ..
לפתע השיר נעצר ונשמע צילצול מהפאלפון , זאת היתה אמא שחייגה עלי.. עניתי במהרה.. פחדתי שמשהו קרה.
"רון ! שכחת ! היום יש לך טיול במסגרת בית הספר ! " אמרה אמא, לחוצה לגמרי
" אה..? מה ? רגע ! אוי נכון שחכתי לגמרי !! מה אני אעשה ?" ניסיתי להיזכר
" בוא הביתה דחוף ! הכנתי לך כבר מזוודה " אמרה אמא
"מזוודה ? זה רק טיול !" שאלתי , מבולבל לגמרי
"זה לצרפת אתה לא זוכר ?" שאלה אמא , קולה היה מוזר
" אוי פאק איט נכון אני רץ.." עניתי .
ניתקתי את השיחה הכנסתי את האוזניות אל התיק וסגרתי אותו מהר עליתי על הסקייט וטסתי הביתה
הכי מהר שיכולתי , משה נופף לשלום
"לאן זה ילד?" שאל
"שכחתי שיש לי היום טיול לצרפת !" עניתי
"תמהר ילד.." צעק
"ביי .." עניתי מנופף עליו
הגעתי הביתה בכניסה לבית עמדה אמא מוכנה עם מיזוודה גדולה, היא התקדמה לעברי , חיבקה אותי ונשקה לי נשיקה קלה על הלחי
"תודה אמא … מה הייתי עושה בילדייך ?" אמרתי לאמא
"זה בסדר מותק.. הכנסתי למיזוודה כסף, בגדים חמים , הלבשה תחתונה , מגבות , הכלל..
כל מה שתיצתרך בשבוע הזה שם.. רק תעשה טובה תיזהר שם טוב?" אמרה אמא עצובה ומדוכת
"מבטיח אין לך למה להיות עצובה אני התקשר הרבה , ואני אקנה לכם מתנות…" אמרתי מחבק את אמא
"טוב בסדר.. אבא מחכה לך באוטו אתה מאחר רוץ הוא יסיעה אותך כבר לשדה.." אמרה אמא מנגבת את הדמעות מעיניה
"אמא אני לא הולך ולא חוזר ! זה רק לשבוע .ואז אני בא.. " אמרה מנשק אותה
"אני חייב לזוז בי תשמרי על אבא ושון" אמרתי בדרכי אל המכונית
"ביייי ! " צעקתי
"ביי תזהר רוני !" צעקה אמא . נכנסתי אל המכונית שררה ביני ובין אבא דממה..
הדרך היתה קצרה .. הגענו אבא עצר את האוטו.. "תהנה ילד ..ולא לשכוח להתקשר" אמר אבא
פתחתי את הדלת ויצאתי, אבא פתח את הבאגז והוצאתי משם את המיזוודה " מבטיח ביי!" אמרתי מנופף לשלום … , אבא נסע משם..
הלכתי לעבר השדה , כל חברי היו שם , רועי , אופר , יואב, עומר, דור .. הלכתי לעברם עד שליאור קפצה עלי .
"יאיי ! כבר חשבתי שלא תבוא " צעקה וחיבקה אותי
"ובאתי בכל זאת " השבתי לה תשובה
סובבתי את ראשי במטרה לחפש את דבש.. " יש מצאתי " אמרתי לעצמי , היא ישבה ליד דור ..
הם מדברים , מעניין על מה.. היא מסתכלת ! , מה לעשות .. סובבתי את ראשי אל ליאור
נישמע קול הקריזה של השדה :"זאת קריעה אחרונה לכל הנוסעים בטיסה 1876 לצרפת "
כולם מיהרו ללכת , מרוב כל כך הרבה אנשים לא ראיתי את הרצפה או איפה אני בכלל הרחתי ריח מוכר
זאת דבש היא עומדת ממש לידי..
תגובות (0)