היא שייכת לי- אחוזה בזרועותיי

״חיכית לי?״ אני שואל ומפתיע אותה, מרוב שהיא חיכתה לי וציפתה היא לא שמה לב שאני עומד כבר מולה.

״ל..לא הרגע ירדתי.״ היא עונה, היא לחוצה, למרות שהיא נראת מוכנה קודם ברגע שהיא ראתה אותי הביטחון שלה נשבר,
היא נלחצה ולא יודעת מה לומר.

זה על החיים או על המוות. אם אני אפעל נכון היא תהיה שלי. אני מעביר יד מאחורי הגב שלה, עדיין עומד מעלה ושואל ״אפשר?״ ומסתכל על היד.

״כן״ היא עונה, ואני תופס את הכתפיים שלה מאחורי גבה, ועם היד השנייה תופס את הרגליים שלה ומרים אותה, כמו תינוקת.

היא מופתעת, מוציאה אנקה ושנייה אחרי זה פנינו אחד מול השנייה. ״אין אף אחד בבית נכון?״ אני מתחיל ללכת לכיוון השער, פותח את דלת הכניסה ונעמד מול המעלית, לא מחכה לתשובה.

״ריק״ היא עונה ״אפשר להיכנס.״

״מפתח״ אני מסתכל עליה ונכנס למעלית, ריקה.

היא מוציאה את המפתח מהכיס שלה ונותנת לי, אני שם אותו בכיס ולוחץ על הכפתור לעלות. ״ברגע שנכנס לדירה את שלי ואת מסכימה לעשות כל מה שאני אומר לך, ברור?״

״כן״ היא עונה, מעלה חיוך קטן על הפנים.

״יש משהו שאת לא רוצה שאעשה? אלימות? מין? אנאלי? משהו?״ ונשען על גב המעלית, מקווץ את האחיזה שלי בה, מכאיב לה.

״ל..א, תעשה בי כרצונך אדוני״ היא אומרת, מנסה להישמע בביטחון אך אני רואה שהיא מפוחדת, לקחתי לתשומת ליבי להיות עדין איתה. אני לא אוהב להיות עדין.

הדלת של המעלית נפתחת ואני יוצא, מחכה שהיא תצביע על הדירה שלה, מוציא את המפתח מהכיס, פותח את הדלת ומחזיר את המפתח לכיסי.

״לפני שאנחנו נכנסים, בואי נוריד ממך את הדברים הלא נחוצים האלה.״ אני אומר ותופס בחולצה שלה, מרים אותה למעלה ומחכה שהיא תעשה את הצעד שלה, להזיז את הידיים כדי שאוכל להוריד אותה לגמרי, והיא מהססת לשנייה ומזיזה, נותנת לחולצה ליפול על הרצפה באמצע המסדרון. אני לא מופתע לגלות שהיא לא לובשת חזייה. החזה שלה קטן וחמוד, פטמות ורודות ויפות, מחכות שיצבטו אותן. הבטן שלה טיפה עגלגלה, אבל רק טיפה, כמו שאני אוהב.

שנייה אחרי וגם החצאית נופלת, להפתעתי היא לא לבשה גם תחתונים, היא הכינה את עצמי מגולחת למשעי, אני יכול להריח את המיצים שלה מבעבעים ואת ההתרגשות שלה.

הבגדים יושבים על רצפת המסדרון, אני אומר דבר אחרון ״מעכשיו את לא עדי, את הזונה הקטנה של אנדר״ אני אומר ונכנס, משאיר את הבגדים שכובים מחוץ לדלת וטורק אותה מאחוריי.