היא והוא – זיווג חלומי

הוא סבל מנדודי שינה. היו לילות שלא עצם עין. היו לילות בהם נירדם לשעות ספורות בלבד, ומשהתעורר, בשלהי האשמורת הראשונה, קורי השינה פגו וכל נסיונותיו להרדם שוב עלו בתוהו.

מה הוא לא עשה כדי לזכות בשנת לילה תקנית. נועץ בטובי המומחים לשינה, קרא אינספור מאמרים מקצועיים ומחקרים חדשניים בתחום, השתתף בסדנאות שהבטיחו המון והועילו מעט, ניסה צמחי מרפא טבעיים שעלו הרבה ולא היו שווים פרוטה, טכניקות הרפייה ושיחרור – יוגה, מדיטציה, מיינדפולנס ועוד כהנה וכהנה, שיטות המחוללות פלאים על בלוטות המוח של אחרים אך לא על שלו. ההורמונים שלו סרבו להכנע למניפולציות רוחניות או פיסיות, גופניות או נפשיות.

הוא הקפיד על כל "עשר הדיברות לשינה עריבה" – הנחיות נוסח "עשה כך וכך" וסייגים נוסח "המנע מככה וככה", אך גם הם איכזבו. הם לא שיפרו, ולו כזית, את המצב העגום.

רב לילותיו עברו עליו בהאזנה לספרים מוקראים ולהרצאות בנושאים שונים ומגוונים אך גם הספרים והמרצים המשעממים ביותר לא הפילו עליו תרדמה.

באחד מלילותיו הלבנים, תוך כדי שיטוט במרחביה האינסופיים של אפליקציית היו-טיוב (YouTube) באייפון, ניתקל בסירטון וידיאו שכותרתו: –
Sleep Talk Down Guided Meditation (להלן STD) – מדיציה מודרכת מלווה במוסיקת רקע – שמבטיחה הרדמות קלה, נעימה ומהירה.

מבין ההמלצות שלכדו את תשומת לבו היתה עדותו של משתמש נילהב ב- STD שלטענתו "טרם שמע את הסירטון עד סופו". המלצה כה מוצלחת שיווקית (כמובן רק למי שמבין את הרמז שבין השיטין) עד כדי חשד שאיננה אוטנטית.

זה לא שהוא לא ניסה סרטי מדיצייה אחרים. ניסה גם ניסה. אך אף לא אחד מהם עזר. בעצם, למעט אחד, שאמנם עלה בידו לשטות בהורמני העירנות ולהפיל עליו שינה עמוקה אך זו ניקטעה באיבה באיבחת פרסומת עתירת דציבלים ומקיצת מתים – אקורד סיום צורם בגינו רב נזקו של הסרט מתועלתו.

אבל הפעם, ה- STD הנ"ל, שמיוחס לפלוני בשם Jason Stephenson, או ג'ייסון מטעמי נוחות, הפליאה לעשות. הוא לא נירדם מייד כמו הממליץ. הוא שמע את הודיאו עד תומו. אבל מקץ דקות ספורות, אולי יותר, שקע בתרדמת שנימשכה דקות ספורות, אולי יותר, בה חלם חלום מתוק מאין כמוהו.

בחלומו, אותו זכר על בוריו משהקיץ, הוא פוקד בית קפה זעיר במקום לא מוכר, ונערת חמד יפיפייה למראה ולא מוכרת, מגישה לו ספל קפוצ'ינו מהביל עם קרואסון שקדים פריך.
הוא מתבונן בה. יש לה שיער בלונדי קצר, עיניים ירוקות גדולות, כמה נמשים המעטרים בתפזורת אקראית את גומות החן של לחייה ועל פניה נסוך חיוך קסום. הוא התאהב בה מייד. מוזר, אבל גם היא, באורח פלא, נימשכה אליו בעבותות חיבה.
הם קרבו זו לזה וזה לזו, ראש אל ראש, שפתיים לשפתיים עד כדי נגיעה מרפרפת.

אך אז נעור משנתו אפוף בניחוח המשכר שקרן ממנה. "משהו, משהו" מילמל לעצמו. "חבל שיש כאלו רק בחלומות".

היא היתה סטודנטית שנה א' לקולנוע וספרות אנגלית באוניברסיטה. בשעות הפנאי עבדה כמלצרית בבית קפה קטן, "קפה מהלב", באחת מעיירות הלווין החובקות את העיר הגדולה.
מאז שהוריה ניפרדו, היתה מתעוררת כל לילה מחלום בלהות. החלום, תמיד אותו חלום. תמיד נטול צבע. בגווני אפור כמו הסרטים של פעם. בשיאו, סצינת אימה נוסח "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק שבסיומה היא חומקת מסכין הרוצח אל חוף המבטחים של המציאות. ומשהתעוררה, שוב לא נירדמה יותר. היא שכבה פרקדן במיטה, בוהה בתקרה עד עלות השחר.

בעיצומו של לילה חורפי וסגרירי אחד היא הקיצה שטופת זיעה קרה מאימת החלום, וחיפשה משהו מרגיע ביו-טיוב. היא מצאה את הסרט STD של ג'ייסון, הסתקרנה והאזינה. למרבה ההפתעה היא נירדמה בתוך כרבע שעה ושקעה למצולות השלווה. זו היתה שינה עריבה שלא חוותה שנים. היא אפילו חלמה חלום מתוק כצפיחית בדבש.

החלום התחיל בסצנות שיגרתיות של בית הקפה בו עבדה. לא משהו מבטיח במיוחד. המקום היה דליל מלקוחות. היא העסיקה עצמה בניקוי שולחנות וסידורם. לפתע נפל מבטה על צעיר, שחור שיער, לבוש ברישול אלגנטי (אם בכלל קיים מושג כזה באופנה) העומד מהסס בפתח. חרף סקרנותה היא התעלמה ממנו והמשיכה בסידור שולחן ריק מיושבים.

בסצנה הבאה, היא מגישה לו ספל קפוצ'ינו מהביל ומאפה, מן הסתם קרואסון שקדים. זה נראה לה תמוה אפילו בחלום כי היא לא זכרה שהוא בכלל הזמין משהו. "מוזר מאד" אמרה לעצמה, "אני המלצרית היחידה במשמרת". "חוסר רציפות הגיונית בעלילה" סחה בלחש בעודה בוחנת את פניו. נאה, שזוף, זיפים קוצניים בני יומיים של מישהו שאינו מקפיד על גילוח יומי, עיניים ירוקות עם זיק שובבות.

היא חשה מן דחף מוזר, משיכה עזה ובלתי נישלטת לגבר הזה. כאילו היא מסה בשדה כבידה או חלקיק טעון בשדה חשמלי רב עוצמה. קאט.

שוב שטף האירועים נקטע ומופיעה סצנה בו שפתיה נושקות בריפרוף לשלו. "יש לו ריח גוף נעים" חשבה בטרם הקיצה בפתאומיות. "סוף סוף קצת רומנטיקה" הרהרה. "חבל שזה לא קורה לי במציאות".

המראה שלה הלך ונמוג עם הזמן. מידי פעם מצא עצמו מהרהר בחלום אך אינטנסיביות החיים סחפה אותו אל תוכה.
גם היא ניזכרה לעיתים בחלום שלה אבל טרדות היום-יום דחקו אותו אל קרן זוית עד שהתערפל ודעך.

יום שמש אביבי אחד הוא נקלע באקראי, או שלא, לעיירת לווין של הכרך הסואן. פגישה עיסקית בחברה שמיקמה את הנהלתה בקומה נושקת-שחקים של מבנה משרדים מודרני, התבטלה ברגע האחרון.
מכיוון שמזג האויר היה נפלא, והוא כבר החנה את רכבו בחניית האורחים החינמית שבמרתף הבניין, החליט לקחת פסק זמן ולהעביר את שלהי הבוקר על ספל קפה באיזשהו מקום שקט.

הוא אוהב בתי קפה בעלי אוירה ביתית של טרום עידן הרשתות. הוא משתדל להדיר רגליו מבתי הקפה הממוסחרים, הומי האדם בהם הלקוח נאלץ למלצר את עצמו. אלה תמיד עמוסים לעייפה. אתה מבלה בהם את מרבית זמנך על הרגליים – עומד בתור להזמין, עומד בתור לקבל, ועומד עם ספל קפה ביד האחת ומאפה – בשנייה עד שיתפנה שולחן. וזה לא קורה לפני שהקפה מתקרר ופריכות המאפה דועכת כלא הייתה.

הוא מעדיף שירות אישי. להתרווח בכסא לייד שולחן פנוי, לעיין בתפריט, לשאול לגבי פריט זה או אחר את המלצרית או המלצר, לשמוע את המלצותיה או המלצתו, להזמין ולהמתין בנחת למה שהזמין תוך כדי עיון בעיתון היום או בדיקת המיילים הגודשים את תיבת הדואר הניכנס במחשבו הנייד.

הוא טייל להנהתו ברחובות, סקר את העוברים ושבים, התבונן בפרחים המלבלבים בגינות, ופתאום קלט מבנה מוכר משהו – "וואאו, לא יאומן, זה בית הקפה שראיתי בחלום !" צעק בהשתאות, אדיש למבט המשתומם של כמה קשישים שחלפו על פניו בו ברגע. "אותה דלת כניסה, אותה מבואה מרופדת בעלווה של צמחים צהובי תיפרחת, אותו שלט – "קפה מהלב" – הפלא ופלא" מילמל לעצמו, הפעם בקול עצור.

הוא לא היסס וניכנס פנימה. ואת מי הוא ראה ? ניחשתם נכון. נערת החמד מהחלום מקבלת את פניו בפנים מחייכות ועיניים קורנות.

בתוך שבריר שנייה גם היא זיהתה את הבחור ההוא, מהחלום שלה. אמנם הג'ינס המשופשף הוחלף במכנסיים אלגנטיים והטישרט – בחולצה מכופתרת בעלת צוארון, אך האיש הכלוא בהם היה אותו.

מכאן ואילך העלילה יכולה להתפתח לכיוונים שונים.

היא יכולה להסתיים ממש כאן ועכשיו, בנקודה זו, כמו בסרט יפני או קוריאני. העלילה מגיעה לשיאה, בונה ציפיות ואז נקטעת באופן חד ומשאירה את הקורא וחצי תאוותו בידו.

לומר את האמת – כך הייתי נוהג לו הייתי כותב עבור עצמי.

לחילופין, הייתי יכול להכריז על תחרות בין הקוראים (שגם כותבים) לאחרית דבר מוצלחת יותר של הסיפור. היא יכולה להיות בנאלית, מתקתקה, כמו סרט הוליוודי, מלודרמטית כמו סרט תורכי, רומנטית כמו סרט איטלקי, טראגית כמו סרט צרפתי, או אפילו קומית. הייתי מקבל בברכה כל סיומת בכל סיגנון שתמצאו לנכון, כיד הדמיון הטובה עליכם.

אבל למענכם, אחשוף את מה שקרה באמת אחרי הפגישה המפתיעה בהחלט ב"קפה מהלב".

היא והוא נישארו בבית הקפה עד חצות. הוא דחה פגישה נוספת שהיתה לו אי שם בשעות אחה"צ. היא וויתרה על שתי הרצאות באונברסיטה.
היא סיפרה לו על עצמה. הוא סיפר לה על עצמו. הוא אהב את מה שהיא סיפרה והיא אהבה את מה שהוא סיפר.

במקרה, או שלא, שניהם לא היו בזוגיות משמעותית מחייבת בו בזמן.

הם החליטו להיפגש שוב למחרת היום. אחרי עוד יום, הם הפכו לזוג. אחרי שבוע היא הכירה לו את חבריה והוא הכיר לה את שלו.

אחרי חודש הוא הציג אותה להוריו. הם חבבו אותה מייד – "היא כל כך נחמדה שאי אפשר שלא".
אחרי חודשיים היא הציגה אותו לאמה ולאביה, שחיו, כזכור, בנפרד. האמא חיבבה אותו מייד – "איך אפשר שלא, הוא כזה נחמד". האבא נשמע קצת מסוייג. הוא חשב שלבתו מגיע מישהו קצת יותר מבוסס כלכלית (כשבעצם התכוון למישהו ממש עשיר).

התגובה המסוייגת של האב לא העיבה על זוגיותם שהפכה למחייבת ומשמעותית.

כעבור שנה מיסדו את זוגיותם ובאו בברית נישואין בטקס חתונה צנוע בחברת בני משפחה וחברים קרובים. הטקס, איך לא, התרחש בבית הקפה "קפה מהלב".

אורח הכבוד בחתונה היה תושב חוץ – מוסיקאי ומדריך למדיטציה תומכת שינה בשם ג'ייסון. לאחר החופה, הוקרן סרטו STD. הסרט הוקרן במלואו. למותר לציין שכל הנוכחים נירדמו בטרם הסרט הגיע לסיומו. כולם התעוררו בתחושה שהיתה זו "חתונה חלומית".

כל שנותר הוא לאחל לזוג הצעיר מזל טוב.