היא הייתה פה לפניי

פרק 1: -5 שיחות שלא נענו מאת-רייצ'ל- יואוו קרצייה זאתי ! "הלו" אמרתי בעייפות
"מוניקה אני חצי שעה מתחת לבית שלל בואי כבר !! "
"טובב, שנייה אני למטה" רייצ'ל היא החברה הכי טובה שלי מאז שאנחנו בות 15 היום אנחנו בנות 24 . "טוב שנזכרת לרדת !" -"נו מה את רוצה אני עייפה! טוב יאללה,לקניוןןן" אמרתי בהתלהבות, כבר האבה זמן לא עשיתי שופינג .. הגענו לקניון הסתובבנו ולכל מקום שהלכנו ראינו מאחורינו חבורת בנים שניראים בני גילנו שאחד מהם כל הזמן הסתכל עליי לא ידעתי אם זה אמור להחמיא לי או להלחיץ אותי. ישבתי עם רייצ'ל לאכול,אכלנו פיצה המאכל האהוב עליי. "טוב, מון אני הולכת שנייה לשירותים אל תגעי לי בפיצה !" היא אמרה וצחקה"אני לא מבטיחה כלום" אמרתי במבט שובב.היא כבר חצי שעה בשירותים ! אני באה לקום כדי ללכת לשירותים ולפני שהספקתי לקום ישב מולי מישהו אני מסתכלת עליו וקולטת , זה מי שהסתכל עליי." את ניראת מאוד לחוצה מהנוכחות שלי" הוא אמר " בדרך כלל שרוצים להתחיל עם מישהי באים ומדברים איתה לא דופקים לה מבטים מוזרים" הוא חייך "מצטער , אני רובין ואת?" הוא הושיט את ידו כדי ללחוץ את ידי. עדיין לא הייתי בטוחה שאפשר לסמוך עליו אבל זרמתי "אני מוניקה" לחצתי לו א היד וצחקתי , הוא חייך, יש לו חיוך ממש חמוד הסתכלתי עליו קצת סרקתי אותו שיער חום חלק ועיינים ירוקות וואו הוא חתיך. בעוד שאני מסתכלת עליו אני שמה לב שאני מחייכת זה די הביך אותי כי שמתי לב שהוא עשה אותו דבר ,סרק אותי וחייך. "את יפה" הוא אמר וחייך חיוך ביישני ,אני אוהבת שהוא מחייך "תודה " עניתי בביישנות יתר לא יודעת אם יצא לי לומר לכם, אבל אני ממש ביישנית." מי החתיך הזה מוניקה?" אמר הקול מאחורי נבהלתי סובבתי את הראש , זאת רייצ'ל שנזכרה לחזור "אמ.. זה רובין .." אהה זה החתיך שבהה בך כל הזמן ! " סובבתי את הראש לרובין ואני רואה שהוא מסתכל עליי, הוא לא מפסיק לבהות בי!"טוב אמ.. אני ישאיר אתכם לבד , אה ורובין איפה כל החברים החתיכים שלך?" "בגלידריה" רובין ענה "מעולה! מון שתסיימי איתו חפשי אותי , צ'אווו" היא הלכה והשאירה אותי ואת רובין לבד.. נבוכים. שברנו את השתיקה ודיברנו ,דיברנו הרבה משהו כמו שעה וחצי עד שהחלטתי שזהו אני צריכה ללכת " טוב ניראלי ייבשתי את רייצ'ל אני חייבת ללכת " אמרתי "אוקיי רק קחי את המספר שלי". חזרתי הבייתה