היא הייתה פה לפניי פרק 5 אחד לפני אחרון

*התקבלה הודעה חדשה מאת: רובין*
רובין; נו איפה את כולם מחכים לך!
את/ה: אני באה קרצ

זהו היום הגיע! אני הולכת לפגוש את החברים של רובין. כשרייצ׳ל שמעה על זה היא ביקשה גם לבוא , ניראלי שהיא נידלקה על אחד מהם . התארגנתי והלכתי לאסוף אותה . הגעתי לבית שלה לקח לה מלא זמן לרדת , אני חושבת שנירדמתי לכמה דקות ״מוניקהה מה נרדמת? אנחנו מאחרות!!״ התעוררתי בבהלה ״כמה זמן לקח לך?!״אמרתי בעצבים ״נו מה את רוצה לא היה לי מה ללבוש. יאללה סעי״ כל הנסיעה היא דיברה איתי על מי שהיא נדלקה עליו.קוראים לו אייזיק הוא חבר טוב של רובין אבל לא הכי טוב, לפי מה שהיא אמרה לי החבר הכי טוב של רובין הוא דניאל, ויש את אריאל גם הוא חבר טוב. הם רביעייה כזאת שתמיד ביחד . הגענו לבית של רובין, אני שוב פחדתי לדפוק בדלת, אז רייצ׳ל דפקה במקומי נכנסנו ואני מסתכלת עליהם ומנסה להתאים שמות למראה, אבל אז פשוט החלטתי שאני יתן להם להציג את עצמם
״היי אני דניאל״ דניאל-בלונדיני עם עיינים חומות ״אני מוניקה״ הצגתי את עצמי לא רק לפני דניאל אלא לפני כולם ״אני אריאל וזה אייזיק״ הוא הצביע על מי שישב בצד ודיבר עם רייצ׳ל אריאל יש שיער חום מתולתל ועיניים חומות. לאייזיק שיער שטני ועיניים ירוקות . ״איפה רובין?״ שאלתי ״במטבח מכין כיבוד״ דניאל אמר . ניכנסתי למטבח לעזור לו עם הכיבוד ״היי בייב״ הוא אמר כשם לב אליי ונתן לי נשיקה ״אני בדיוק מוציא את הכיבוד בואי תעזרי לי ״הוא ביקש. עזרתי לו להביא את הכיבוד, ישבנו עם כולם ודיברנו, עשינו צחוקים ושיחקנו ביחד בפלייסטיישן של רובין. במשך כל הערב הסתכלתי על רובין הוא היה שקט, עם פנים עצובות ואז נזכרתי,עוד שבוע ההזכרה לאחותו. רציתי ללכת לדבר איתו על זה אבל חשבתי שאולי עדיף לתת לו להתאבל בשקט. הערב נגמר, יצאנו מהבית של רובין, רייצ׳ל ביקשה חמש דקות לדבר עם אייזיק, ישבתי על המדרכה וחיכיתי. לידי התיישב דניאל ״תקשיבי אני חייב לדבר איתך״ הוא אמר בפרצוף רציני,״בטח מה קרה?״ שאלתי בדאגה ״ פחדתי שקרה משהו ״את יודעת מה יש עוד שבוע נכון?״ התמלאתי הקלה, הייתי בטוחה שקרה משהו נורא ״כן בטח,ההזכרה לאחות של רובין״ אמרתי בביטחון ״מה? על מה את מדברת? אין לו אחות!״ נבהלתי חיכיתי שיעלה חיוך על פניו והוא יגיד לי שהוא סתם צוחק, אבל זה לא קרה. ״מה זאת אומרת? אז של מי התמונה ליד המיטה בחדר שלו?״ שאלתי בבלבול ״חברה שלו שמתה״ הרגשתי את הלב שלי דופק חזק ״קראו לה נועה,היא מתה לפניי שנתיים בתאונת דרכים״ הוא המשיך. הייתי בהלם,למה שרובין ישקר לי? ואז נזכרתי.. כמה היא דומה לי. דניאל קטע לי את חוט המחשבה כשהמשיך לדבר ״בדיוק על זה רציתי לדבר איתך, אני יודע שזה יכאב אבל את חייבת להבין, בשביל רובין את רק תחליף לנועה , את נועה 2 בשבילו״ הרגשתי חנוקה,הכחשתי,לא יכול להיות,שזה קורה ״אתה משקר״צעקתי עליו הוא אוהב אותי״ קמתי מהמדרכה הנוקשה וחלפתי על פני רייצ׳ל נתתי לה את המפתחות לרכב שלי ורצתי הביתה בוכה