היא הייתה פה לפניי פרק 4

פקחתי עניים והסתכלתי על התקרה, הפוסטרים של הביטלס לא שם. אני לא בבית שלי ,אני אצלו. סובבתי את הראש ואני רואה אותו יושב על השולחן הקטן ומסתכל עליי ״כמה זמן אתה מסתכל עליי כבר?״ שאלתי ״לא יודע.. די הרבה זמן..״ הוא ענה נבוך ״את יפה ו., אני אוהב להסתכל על אנשים יפים״ הוא המשיך. הסמקתי, הוא תמיד מחמיא לי . אם לא הייתי מכירה אותו הייתי בטוחה שהוא גיי.״מה..מה השעה?״ ניסיתי לשנות נושא ״עשר בבוקר״ הוא ענה . ואז נזכרת, אני מאחרת לעבודה ! ״ יו תקשיב אני חייבת ללכת יש לי עבודה ״ לא היה לי נעים, רציתי להיות איתו עוד קצת ״ איזה עבודה ? היום יום שבת ״ התמלאתי הקלה ממה שהוא אמר. אני עובדת כמוכרת בחנות לרהיטים ״ יש בית קפה ממש טוב פה קרוב רוצה ללכת?״ הוא שאל. אני לא מתה על בתי קפה אבל זרמתי ״כן אני שנייה מתארגנת ונלך ״ למרות שלא היה לי כל כך מה להתארגן אין לי פה בגדים לא מברשת לשיער ולא מברשת שיניים אבל הסתדרתי, סירקתי את השיער וצחצחתי שיניים עם האצבעות ויצאנו . האמת שהיה ממש נחמד אכלנו סופלה ודיברנו הרבה. תוך כדי השיחה נזכרתי באתמו, שטיילתי בבית שלו וראיתי תמונה שלי מישהי, ליד התמונה היה נר, אני חושבת שהבחורה הזאת מתה. הייתי חייבת לדעת אז שאלתי אותו ״אמ רובין תקשיב שנייה אתמול כשנכנסתי לחדר שלך ראיתי תמונה של מיש״- ״כן זו.. זו אחותי, היא מתה בתאונת דרכים לפני שנתיים״הוא קטע אותי.הפנים שלו הפכו עצובות ״אני מצטערת.. לא התכוונתי..״ אמרתי בקול חלש ״ זה בסדר לא קרה כלום״ הוא ענה ברוגע. אחרי כמה דקות של שקט הוא שינה נושא, והתחלנו לדבר בחופשיות שוב בילינו את שאר היום ביחד- הלכנו לבאולינג, לסרט ולארוחת ערב. כיף לי איתו.

*כעבור חודש*

אני ורובין כבר די הרבה זמן ביחד. אני מכירה אותו כמו את הכף יד שלי. יום אחד כשהוא בא אליי תוך כדי שדיברנו שמתי לב למשהו, אף פעם לא פגשתי את החברים שלו. אני ממש רוצה לפגוש אותם. ״טוב אז תקשיב אנחנו כבר חודש ביחד ועוד לא יצא לי לפגוש את החברים שלך! אני ממש רוצה לפגוש אותם!״ אמרתי בהתרגשות. ״באמת? אוקיי אז אני יגיד להם לבוא אליי מחר ותבואי גם לראות אותם. הייתי מציע לך קודם אבל הייתי בטוח שלא תרצי לפגוש אותם..״ הוא אמר. מוזר, למה שאני לא ארצה לפגוש אותם? רייצ׳ל תמיד אמרה לי שחשוב לפגוש את חברים של חבר שלך כי הם יכולים לגלות לך דברים שחבר שלך אף פעם לא היה מגלה לך..