היא הייתה פה לפניי פרק 2

התעוררתי והסתכלתי על התקרה על התקרה היו פוסטרים של הביטלס הלהקה האהובה עליי, שמתי את הפוסטרים על התקרה כדי שאראה אותם כל בוקר , החדר שלי מלא בפוסטרים של סלבס שאני אוהבת אני תולה רק פוסטר שמחייכים בו מסיבה אחת ,כשאני עצובה וכולי בוכה אני מתנחמת בחיוכים של אחרים . נזכרתי באתמול ,נזכרתי ברובין. לא נתתי לו את המספר שלי כי מיהרתי אבל הוא נתן לי את שלו , ישבתי בחדר ובהיתי בפרטי האיש קשר שלו תהיתי אם להתקשר החלטתי שאני יתקשר מחר , המשכתי את היום בבטלה הייתי במחשב כל היום ואכלתי המוןן דיברתי קצת עם רייצ'ל בטלפון לשתינו לא היה כח לצאת מהבית אז לא נפגשנו, מאוחר יותר בערב התקשרו אליי זה היה רובין, אבל איך? לא נתתי לו את המספר שלי
"הלו?" עניתי מבולבלת
"היי מוניקה!"
"אמ.. היי איך.." לא הספקתי לסיים את המשפט,הוא המשיך אותי
"איך השגתי את המספר שלך? טוב אז ראיתי שלא התקשרת אז דיברתי עם חברים שלי שהיו איתי בקניון הם נתנו לי את המספר של רייצ'ל חברה שלך כנראה שכשהיא שאלה איפה הם אתמול היא באמת התכוונה לחפש אותם, אז קיצר ביקשתי מרייצ'ל את המספר שלך והנה,התקשרתי" עמדתי לומר משהו ולפני שהספקתי הוא המשיך לדבר " היה לי גם חשוב להתקשר ראשון את יודעת.. להיות ג'נטלמן.."
"וואו אתה מדבר מלא איך יש לך אוויר לכ כך הרבה מילים בבת אחת?" אמרתי תוך כדי שאני צוחקת
שמעתי אותו צוחק יש לו צחוק יפה
"אמ רוצה אולי להפגש ?" הוא שאל בביישנות
למרות שהייתי עייפה כשהוא שאל את השאלה הזאת התמאלתי אנרגיות
"סבבה " עניתי בטון קשה להשגה אבל מבפנים הלב שלי התפוצץ מהתרגשות
"טוב, אז אני אסמס לך את הכתובת תהיי אצלי בשבע"
הוא ניתק השעה הייתי חמש כשסיימנו לדבר לקח לי חצע שעה להתארגן לבשתי את הסריג הלבן שאני אוהבת ושורט חיכיתי למתי שאני יצטרך לצאת כל דקה הייתה כמו שעה . זהו הגיע הזמן נסעתי אליו .