היא בארון שלך
קיפלתי לך את הארון ואז ראיתי אותה. היא התבלטה מכל הפריטים המקובצצים שלך בארון. היא הייתה מגוהצת אך דהויה, נראה שחרשת עליה כהוגן. היא מיוחדת במינה, אני מודה שלא ראיתי עוד כזאת מעולם, מכופתרת וילדותית. ואתה כבר בן 20, לא ילד כך אומרים. היא מופיעה באחת התמונות שלך על הקיר, אתה מחוייך עם פרצוף עקום מאושר ואני לא שם, לא בראש שלך. הזיכרונות שלי ושלך טריים, היסטוריה צריכה זמן כדי שיעכלו אותה, וכמה זמן צריך מהרגע שהתרחש האירוע עד שמספרים אותו כעבר ישן וטוב? אני בעבר הישן והטוב שלך, שחר? ובאותה תמונה ישנה שלך, אתה מחבק אותה, את זו שהמעטת בסיפורים עליה אך המתח באוויר מסגיר אותך. לי יש הרבה מילים בראש, אני יכולה לחשוב על כמה, כמה שינסו להסביר מה קרה ביניכם. מי נגע במי, מי רצה ומי עזב. אתה שותק, אומר שכדי שאניח לזה. אבל איך אני יכולה כשהחולצה בידי? חולצת המכוניות הססגונית ששוכבת בארון כל פעם שאנחנו שוכבים. החולצה שיש בה כל כך הרבה זיכרונות ואני לא מקושרת לאף אחד מהם. תלבש אותה בשבילי. רק פעם אחת, בוא ניצור זיכרון משלנו, בהווה שלנו.
תגובות (0)