הטירוף שנקרא חיי- פרק 6

כעבור חודש:

אני עכשיו בשיעור ספורט.
אבל בניגוד לפדלאות האחרות שאיתי בכיתה (אחמ אחמ עדי אחמ אחמ), אני דווקא אוהבת שיעורי ספורט.
רוב הסיכויים שהבנות שביניכם לא מבינות אותי, אבל אני פשוט מרגישה כל הזמן שיש בי טונה של אנרגיה שרק ספורט יכול להוציא ממני! אז לא יודעת, זה כיף לי! זה כמו מנה שבועית של כיף כי דבר ראשון אני לא מתעייפת ודבר שני אני ממש טובה בזה! חיחיחי!
והמנה השבוע כללה מסלול מכשולים של אקרובטיקה! ho ye!
אז הנה אני, היחידה שבאמת רוצה להצליח בשיעור הזה, מתכוננת לזינוק.
"היכון, הכן, צאי!" צעקה המורה לספורט והתחלתי לרוץ.
אני רצה ותכוננת לזינוק, והנה זינקתי מעל החמור!
"קפיצה מושלמת הילי!" צעקה מורה.
מלאת מוטיבציאה המשכתי לרוץ בין הקונוסים.
למכשול הבא תפסתי חבל והתחלתי לקפץ בין ים כדורים בגדלים שונים.
לאחר מכן עליתי על החבלים וטיפסתי עליהם.
המכשול החמישי טיפסתי על חבל, כרכתי את רגליי בחבל ונתליתי הפוכה, מתוחה בפוזה אקרובטית מרשימה.
"כהה עושים את זה בנות!" צעקה המורה ומחאה לי כפיים.
ירדתי מהחבל בחיוך והמשכתי לחצר, שם המשך המסלול.
עשיתי 3 גלגולים על המזרונים שהיו פרושים שם.
המשכתי ב-3 גלגלונים ואז רצתי לעמוד הברזל שהייתי צריכה לטפס עליו.
אחריו ירדתי במגלשה הספירלית.
אז עליתי לנדנדות והתחלתי להתנדנד במהירות. ברגע שחציתי את הקו האווירי שקבעה המורה קפצתי מהנדנדה ונתחתי בחול.
ואז הגיע החלק הכי קשה.
'הסולמות' טם טם טם!
"נפגשים שוב אוייבי הוותיק" מלמלתי.
עליתי על הסולמות הגבוהים, (3 מטר! לא צחוק!) והתחלתי לטפס עליהם. כל מי שכבר סיים עודד אותי.
"הילי! הילי! הילי!"
עברתי רבע!
"הילי! הילי! הילי!"
חצי אחרי!
"הילי! הילי! הילי!"
עוד קצת!
"הילי! הילי! הילי!"
אחזתי במוט האחרון והרגשתי שהוא מסתובב. 'הוא אולי לא יציב אבל אני לא אתן לזה להפריע לי!' חשבתי.
אחזתי בו ביד אחת אז ראיתי שחלק בו מתכופף, לא נורא.
אחזתי בו ביד השניה, ואז המוט נשבר.
צרחתי בעודי מנופפת בידי כדי למצוא אחיזה, והרגשתי משהו קשה פוגע באחורי הראש שלי.
ואז, אז הכל התחיל להיטשטש.
איבדתי את ההכרה.