הטירוף שנקרא חיי- פרק 14

ניתקתי את השיחה וחייכתי. מחר דייט ראשון!
לאט לאט התיקרה נעלמה ואני שקעתי בשינה עמוקה.

הבוקר היה יום יפה במיוחד.
השמש הייתה חמימה ונעימה, השמיים הכחולים-כחולים נראו כמגן גדול ומחבק שגרם לי להרגיש מוגנת ומאושרת וריחפו בהם כמה עננים לבנים ושמנים שנראו כאילו מישהו עבר והשאיר שם פיסות צמר גפן.
התארגנתי במהירות וירדתי למטה, שם אדם חיכה לי.
"היי" אמרתי ונתתי לו נשיקה.
"אני ממש מתרשם ממך הילי" אמר אדם.
"למה?" לקחתי את ידו בידי והתחלנו ללכת.
"איחרת רק ב-5 דקות!"
"רואה? כשאני רוצה אני יכולה" חייכתי וחיבקתי את ידו לרגע, הרפתי, והתחלתי לנדנד את ידינו קדימה ואחורה.
"מישהי פה עליזה הבוקר… מה קרה?" שאל אדם בהשתוממות.
"לא יודעת… סתם שמחה" חייכתי "היום הזה יהיה מושלם!"
"ורוי? שכחת מה הא עשה? איך תנקמי בעדי עכשיו?" שאל
"לא אני אנקום בה, האמת שזו נקמה יותר טובה משתכננתי, הרי הם מתאימים אחד לשני בול! שניהם טיפוסים בוגדניים, שפלים וגועליים. הוא העונש שלה והיא העונש שלו, מה יכול להיות יותר טוב מזה?"
"לשפוך על שניהם צבע עמיד במים יכול להיות נחמד…" מלמל אדם
"מה קרה שאתה מרושע כל כך היום?" שאלתי
"הוא עצבן אותי… זה ממש מגעיל מצידו! הוא עבד איתנו על זה כל כך הרבה זמן! ופתאום הוא משתפן לו! בוחר בבבלונדה הורודה עם ציפורניים מודבקות בגודל אף הנשר שלה!"
"אתה יודע שהיא הזמינה במיוחד ציפורניים בעיצוב אישי כי הורוד של בבניית הציפורניים לא היה מספיק ורוד?"
"באמת?" שאל אדם והתחיל לצחוק.
"באמת, הייתי שם כשזה קרה" אמרתי וחייכתי למשמע צחוק ההולך וגובר.
"בוא לא נדבר עליהם היום, היום הדייט שלנו, בוא נשים עליהם פס ונתרכז בנו" אמרתי.
"את צודקת, הילי" אמר אדם, עזב את ידי וכרך בידו את כתפיי.
השעתי את ראשי על כתפו וחבקתי את מותניו.
נכנסנו כך לבית הספר, מאושרים.
בזוית העין ראיתי את רוי ממהר לנשק את עדי.
התעלמתי מהם. התרכזתי בזה שאדם לידי וחייכתי כאילו אין מחר.

יום הלימודים עבר במהירות.
תוך פרק זמן שנדמה כ-10 דקות מצאתי את עצמי אוספת את חפצי והצלצול שסימל את סוף היום צלצל לו בקול רם.
לקחתי את ידו של אדם והלכנו הביתה.
"את מתרגשת?" שאל כשעמדנו מתחת לביתי
"ממה?" תהיתי
"מהדייט שלנו" אמר
"מאוד" חייכתי "איזה סרט רואים?"
"הפתעה" אמר אדם וחיוך צופן סוד נפרש על פניו
"המממ… ואיפה ניפגש?" שאלתי
"אני אאסוף אותך" אמר "תהיי למטה בדיוק ב-6! בלי לאחר!"
הוא נישק אותי נשיקה חפוזה והלך לדרכו.
חייכתי לי והלכתי הביתה.

כשנכנסתי לחדר חיכתה לי הפתעה.
"שני! מה את עושה פה?" שאלתי וניגשתי לחבק את חברתי.
"באתי לשופינג! תקחי כסף ובואי!" אמרה שני.
צחקתי והלכתי לקחת כסף מההורים בזמן ששני ניגשה למראה ובדקה אם השיער הבלונדיני שלה מסודר.
שני היא ילדה מהממת.
יש לה שיער בלונדיני ארוך וחלק, עיניים כחולות, עור חיוור מנומש וחלק מפצעונים וגוף רזה וחטוב של רקדנית, משום שהיא לומדת בלט מגיל 4.
"מוכנה?" שאלה כשחזרתי "כן" אמרתי בחיוך ויצאנו לקניון.

בסופו של מסע השופינג שלנו (בו קניתי 4 חולצות, 2 שמלות, 3 ג'ינסים וחצאית) ישבנו ברחבת האוכל סביב שולחן ושתינו שייק פירות.
"אז," אמרה שני "מתי זה קרה?"
"מתי מה קרה?" לא הבנתי
"את ואדם"
"אה" אמרתי "אממ… נכון היום שבו הוצאנו את הנקמה בעדי לפועל?" שני הנהנה "אז מאז"
"אהה… דרך אגב, מה עם הנקמה? איך היא מתקדמת? מה היא הייתה בכלל? לא כל כך הבנתי…"
"טוב… הרעיון היה לשבור לעדי את הלב, כמו שהיא עשתה לי. ואם אפשר להשפיל אותה בפומבי, מה טוב. ראיתי שהיא שמה עין על רוי כשהוא הגיע, אז כשחזרתי לבית הספר עוללנו מהומה, העמדנו פנים שאנחנו זוג שנפרד. אחר כך הייתי אמורה להיות בכיתה הסמוכה עם אדם ולחכות שעדי תגיע. היא תמיד עוברת שם. כשהיא באה העמדתי פנים שאני בוכה לאדם ועדי מגלה באותו רגע שהסיבה לפרידה היא זה שהוא אמר את השם שלה כשהתנשקנו ולכן הלכתי ונישקתי אחר. אחר כך אני ואדם התנשקנו כדי שעדי תראה שהתגברתי על רוי. כשבאנו לכיתה רוי ראה אותנו, העמיד פנים שהוא עושה סקנדל. בסוף כל הבלאגן הזה רוי ועדי היו אמרוים להיות ביחד ואני ואדם היינו אמורים להיות ביחד. שבוע אחרי רוי היה נפרד מעדי, אני הייתי נכנסת ומחבקת אותו. ואז היינו מספרים לה שהוא מעולם לא אהב אותה ושהסיבה היחידה שהוא היה איתה הייתה כדי לנקום בה על מה שהיא עשתה לי. אבל רוי החליט לעזוב אותנו ולהיות חבר אמיתי של עדי. אז הנקמה התבטלה"
"וואו" אמרה שני "אל תדאגי, העיקר שהרווחת חבר נאמן"
"צודקת" בדקתי מה השעה בטלפון, השעה הייתה 4 וחצי "חבר שאם לא נלך עכשיו, אני אאחר לדייט איתו"