הטיסה לצרפת (פרק 4)

*מהפרק הקודם*
~ מנקודת מבטו של ניתאי ~
"אהה, זה? סתם ילד.. הלכתי לשירותים והוא נכנס באמצע ו.." מה?! נכנס באמצע?! קטעתי אותה. "מה זאת אומרת נכנס באמצע? באמצע שעשית פיפי?" שאלתי, וזאת הייתה שאלה רצינית. משהו הרגיז אותי בזה שילד אחר ראה את נטלי בתחתונים לפניי. "לא.. עוד לא הספקתי להיכנס והוא נכנס ו… רגע, מה זאת החקירה הזאתי בכלל? מה אני חייבת לך משהו?" היא ענתה לי . "אמ.. לא סתם פשוט.." ואז שמענו בכריזה : "נוסעים נכבדים, בעוד מספר דקות ננחת בשדה התעופה שבפריז, אנא שמרו על חפציכם היקרים, ונחיתה מוצלחת.".
*הפרק הנוכחי*
"טוב, לא משנה. מה זה מה שהילד ההוא הכניס לך לכיס?" שאלתי אותה בעצבים. "הוא לא הכניס לי שום דבר לכיס," אמרה נטלי, אך ראיתי שהיא הכניסה יד לכיס וחיפשה משהו בתוכו. מה היא חושבת, שאני לא רואה? "טוב, אנחנו צריכים לצאת, נחתנו." אמרתי לה, לא הבטתי בה. נעלבתי שהיא משקרת לי, לא יודע אפילו למה. "טוב אז תצא אתה קודם, אני בפנים אם לא שמת לב." אוו, זאת ההזדמנות שלי להרגיז אותה, וגם לקבל את המידע, על מה שכתוב בפתק. "לא רוצה לצאת, נשאר כאן." אמרתי ושילבתי את ידי כמו ילד קטן וכועס, שלא קיבל את הסוכריה שביקש.
"מה עובר עליך!? תן לי לצאת!" היא אמרה לי . חחח איזה מצחיקה היא שהיא כועסת. היא התחילה לתת לי אגרופים , שהרגישו לי כמו צביטות קטנות. "תני לי את הפתק ואני אתן לך לעבור." הסתכלתי סביב וראיתי שכמעט לא נשארו אנשים במטוס. גם אני התחלתי לפחד, שהיא לא תתן לי את הפתק ונעלה שוב על המטוס. "טוב נו .." היא הביאה לי את הפתק, השחלתי אותו לכיס שלי ויצאנו מהמטוס.

מנקודת מבטה של נטלי~
"היי אמא, היי אבא, אתם יודעים כמה זמן ייקח לנו להגיע את הבית מלון? אני פשוט ממש עייפה.." אמרתי בקול מותש. לא הייתי עייפה, אבל לא רציתי להיות עוד רגע אחד עם הניתאי הזה.
הגענו לבית המלון, הייתי קומה 19 חדר 160. לא האמנתי שיש קומה כזאת בכלל. בתוך כל חדר היה לכל בן משפחה, חדר משלו, וצמוד לחדרינו, שכנו משפחת לוי.
נכנסתי לחדרי, הוא היה רגיל, כמו כל חדרי המלון. "שי!" צעקתי לעברו של שי שבדיוק חלף על פני החדר שלי, בדרך לחדרו. "כן נטלי?" ענה. "אתה רוצה ללכת לבריכה?" שאלתי אותו בעודי מתבוננת בו ובידי בגד הים שלי. "אממ, לא.. אין לי ממש כוח ו.." קטעתי אותו "אני אגיד גם לטליה לבוא .. אני חושבת שיש לה בקיני…" עניתי לו בקול חלש. "אמ כן אז תחכי לי למטה?" חייך אליי שי והלך לחדרו. צילצלתי אל טליה, מהחדר שהיה לי בחדר של המלון, לחדר שלה. "הלו?" אמרתי . "כן," ענה לי קול גברי, לא ממש מתאים לקול של טליה. "ניתאי? זאת נטלי, תביא לי את טליה." אמרתי לו בעצבים. לא היה לי סבלנות אליו. "מה היא מילת בקסם?" שאל אותי ניתאי בקול מעצבן. יכולתי להישבע, הרגשתי, שהוא מחייך את החיוך המתנשא הזה שלו. "תביא לי את טליה, כלב, מספיק מילה קסומה בשבילך?" שאלתי אותו בעצבים. "אוקיי, לא צריך להתעצבן…" שמעתי דרך הטלפון שהוא קורא לטליה. "הלו?" שמעתי את קולה של טליה. "היי טליה, רוצה להצטרף אליי ואל שי לבריכה?" שאלתי אותה. "אממ, כן בכיף .. רוצה שאני אשאל גם את ניתאי? ניתא…" הגבתי במהירות "לא! זה בסדר, הוא לא חייב להצטרף." אמרתי לה במהירות. "אוקיי, בסדר… אז נתראה בלובי בעוד 10 דקות?" שאלה אותי טליה. "כן בכייף, נתראה." עניתי לה בחינניות וסגרתי את הטלפון.
כעבור 10 דקות אני ושי כבר היינו בלובי,. הבאתי שני בגדי ים, אחד בקיני ואחד שלם. תמיד אומרים לי שאני צריכה להיות דוגמנית, אבל את האמת, לא ממש הרגשתי ככה. כן, אני די רזה, וכן יש לי פנים חמודות, אבל לדעתי אין לי סיכוי להיות דוגמנית. בחרתי בבגד ים השלם שלי. לא היה לי עדיין מספיק ביטחון ללכת בבריכה עם בגד ים שלם. מעל בגד הים לבשתי שמלת מיני ורודה, שמתאימה לבגד הים. "אווו, נטלי, אני צריך להתחיל לשמור עלייך מהגברברים שעוד מעט יתחילו לחזר אחרייך, את נראית לא רע בכלל… " אח שלי . אח שלי הוא הבנאדם הכי חסר טאקט שיש בעולם הזה. "תודה…(?)" עניתי חצי אמירה חצי שאלה. "אוו, הנה טליה. טליה! טליה!" שי התחיל לצעוק לטליה, יותר נכון לצעוק לאוזן שלי. "שי! סתום את הפה! אתה צועק לי באוזן!." צעקתי עליו בחזרה. "טוב טוב שקט, הנה היא באה." טליה אמרה שלום לי ולשי, היא לבשה בקיני שחור ורוד. טליה הייתה בגיל של אח שלי, גיל 17 . היא התחילה לדגמן בגיל 16. היא הייתה ממש יפה, וגם כוסית. "טוב.. אז שנלך?" אמרתי, ובזווית העין, דימיינתי שראיתי את אדם, הבטתי במקום ההוא, ואף אחד לא היה שם, כנראה סתם מישהו דומה…