הטיסה לצרפת (פרק 3)

הסתובבתי לאחור, והרגשתי הקלה, זה היה שי. "אז מה קורה נטלי? מבואסת שניתאי לא יושב לידך?" שאל אותי שי. איזה עצבים איתו! איך הוא מעז לשאול אותי דבר כזה ליד אחותו, שיכולה לחשוב שאני באמת מבואסת! "לא שי, אני לא מבאוסת, תגיד, אתה לא מבואס שאתה לא יושב ליד טליה?" שאלתי אותו, הרגשתי משהו נחבט ברגלי, זאת הייתה הרגל של טליה. היא עשתה לי פרצוף של 'מה את עושה?!' והחזרתי לה בפרצוף של 'אל תדאגי'. שי החל לגמגם, "אממ.. ל..א.. אולי נתחלף במקומות? ככה שנינו נהיה מרוצים." הבטתי מי יושב לצידו של שי וזה היה ניתאי. הוא ישן. איזה חמוד הוא שהוא ישן .. מה?! לא נטלי. לא לחשוב דברים כאלה. "אממ.. בסדר. בינתיים שניתאי ישן אין לי בעיה לעבור לשבת לידו .." אמרתי בלחש, רק לאוזניו של שי. שי הנהן והחלפנו במקומות. התיישבתי בשקט ליד ניתאי כדי שלא ישים לב שאני מתיישבת לידו, ושלא יקום כדי יוכל להציק לי, והשתחלתי במהירות ובזהירות. חיברתי את האוזניות שלי לסלולרי ושמתי את השיר שאני אוהבת : "" behind the hazel eyes" של קלי קלרקסון ונרדמתי לצלילי המוזיקה.
~כעבור שעה~
התעוררתי, הרגשתי שאני צריכה להתפנות. יצאתי לאט לאט מליד ניתאי שעוד ישן, והצלחתי להמלט. חיפשתי את השרותים, "גברתי?" פנתה אליי דיילת שבדיוק הסתובבה ליד עמדת התצפית שלי, מחפשת שוב ושוב את עמדת השירותים. "כן?" עניתי לה. "את מחפשת משהו? אם כן, אשמח לעזור לך". ענתה לי הדיילת בחביבות ובחיוך. "אממ.. כן, אני מחפשת את השירותים". הדיילת הנהנה בראשה וענתה "הממ כן, השירותים עד הסוף ושמאלה" אמרה בעודה מצביעה בידה על הדרך שבה אני אמורה ללכת עד שאגיע לשירותים. "תודה" עניתי והסתלקתי משם. נכנסתי לשירותים, התפלאתי שאין הפרדה בין גברים ונשים. הסתכלתי על עצמי במראה ונראיתי נורא. שקיות מתחת לעיניים, ללא איפור, והשיער פרוע . לפתע שמעתי דפיקות בדלת של השירותים.
צעקתי בחוזקה "יש מישהו בפנים!", ושמעתי קול עונה לי "כמה זמן לוקח לך?!" . איזה חוצפן. מה הוא חושב לעצמו? שזה השירותים של אבא שלו? "ייקח לי כמה זמן שייקח, אני צריכה להתפנות!" צעקתי אל הילד החצוף שבחוץ. "אוקיי, אני נכנס ולא מעניין אותי!" אני לא מאמינה! איזה ילד. מזל שעוד לא נכנסתי לשירותים. פתאום נפתחה הדלק ונגלה לפני ילד גבוה עם עיניים חומות ושיער חום, לא מיוחד במיוחד, אך היה חתיך הורס. הוא הסתכל עליי במבט של כאילו שנפלתי מהחלל "וואו, מזל שנכנסתי ולא חיכיתי שתברחי לי". אמר הנער. "אתה ילד חוצפן! ואם הייתי בשירותים?!" צעקתי עליו. הוא התקרב אליי ואמר "קוראים לי אדם" והושיט לי את ידו ללחיצת יד. היינו מרחק נשיקה אחד מהשני. הדפתי אותו על פני, יצאתי מהשירותים וטרקתי את הדלת בחוזקה.

~ מנקודת מבט של ניתאי ~
התעוררתי, פקחתי עיניי לאט לאט, הסתכלתי על השעון, עברו שעתיים. נשארה רק עוד שעה אחת לטיסה המחורבנת הזאת. אני שונא טיסות, כל טיסה, יש לי בחילה ואני מתאפק שלא להקיא. הסתכלתי הצידה ואף אחד לא ישב לידי. הסתכלתי לשני הכיסאות שלפני וראיתי את שי ואת אחותי מדברים. אז מי יושב לידי? אוי לא.. רק לא נטלי. אני לא שונא אותה או משהו אבל איכשהו כל פעם שהיא לידי אני מתחרפן, לא מצליח להתרכז, וזה משגע אותי!
הסתכלתי על השביל שחוצה בין 12 השורות שלנו לבין הצד השני וראיתי את נטלי הולכת במהירות שדי מסגירה את זה שהיא עצבנית, ואחריה הולך נער. מי זה הנער הזה לעזאזל? ראיתי את הנער תופס בידה של נטלי, כמעט באתי לקום ולעזור לה אך שמעתי אותה צועקת עליו כמה מילים, קללות, לא הבנתי בדיוק מה, ואז ראיתי שהיא סוטרת לו. אווץ'. שמעתי את זה עד המקום שלי, והם עמדו ארבע כיסאות מאחוריי. ראיתי אותו שולח יד לכיס המכנסיים שלה ומכניס לשם פתק.
היא חזרה אל המקום. הייתי חייב לברר מי זה הבחור הזה, אבל לפני זה הייתי צריך לפתוח שיחה, שלא יראה מוזר מדי. "הוו, היי נטלי, ממתי את יושבת לידי? אני יודע שאת ממש רוצה את זה אבל עדיין… לפי מה שאני זוכר שי ישב לידי שעלינו למטוס" אמרתי לה בטון מזלזל. "כן, חשבתי שאתה הולך לישון כל הטיסה ושי וטליה רצו לשבת ביחד אז פשוט החלפנו במקומות, ולא, אני ממש לא רציתי לשבת לידך, עשיתי את זה בשביל אח שלי." אני לא יודע מה זה, אבל משהו צבט לי בלב, למה היא לא רוצה לשבת לידי? היא עד כדי כך שונאת אותי? טוב נו, אחרי מה שעשיתי לה אז יש לה סיבה.. טוב נו, להתרכז במטרה. "מי זה היה הנער ההוא שחטף ממך סטירה ששמעתי עד לכאן?" גיחכתי. הגיחוך הזה בכלל לא הצחיק אותה לפי מה שהבנתי, כי לפי פניה היא הייתה נראית עצבנית יותר ממה שהיא הייתה משהתיישבה על הכסא כמה רגעים אחרי הריב שלה עם הנער. "אהה, זה? סתם ילד.. הלכתי לשירותים והוא נכנס באמצע ו.." מה?! נכנס באמצע?! קטעתי אותה. "מה זאת אומרת נכנס באמצע? באמצע שעשית פיפי?" שאלתי, וזאת הייתה שאלה רצינית. משהו הרגיז אותי בזה שילד אחר ראה את נטלי בתחתונים לפניי. "לא.. עוד לא הספקתי להיכנס והוא נכנס ו… רגע, מה זאת החקירה הזאתי בכלל? מה אני חייבת לך משהו?" היא ענתה לי . "אמ.. לא סתם פשוט.." ואז שמענו בכריזה : "נוסעים נכבדים, בעוד מספר דקות ננחת בשדה התעופה שבפריז, אנא שמרו על חפציכם היקרים, ונחיתה מוצלחת."